סליחה, אבל רק הערה בונה || ביקורת פרסומות שבועית

לוח מודעות בבני ברק | צילום: פלאש 90

השבוע אנחנו בגיליון רגע לפני החגים. מצד אחד החגיגיות חוגגת בפרסומות, מצד שני, הגיליון הוא לקראת יום כיפור, כך שאת פרסומות החג החגיגיות נפגוש גם היום, אך בעיקר בשבוע הבא.

לא מהודר במיוחד

לא הבנתי בכלל את ה'קטע' הזה להביא דוגמן לנרתיק לולב ואתרוג. אומנם הנרתיק נראה מהמם (תראו מה נהיה מאיתנו. נדון לכף זכות שאנשים רוצים להדר אפילו בנרתיקים ללולב, בבחינת "זה קלי ואנוהו". רק לזכור להשקיע בלולב עצמו ופחות ב'עטיפה'), אבל מה הקשר לדוגמן? ובכלל, אם כבר הבאתם אחד כזה, ולולב ואתרוג מברכים עליהם בתפילת שחרית, למה לא לשים לו טלית נאה?

גם המשפטים מתחת ללוגו, לא מרגשים אותי. טקסט שאתה מנסה לרגש בכוח, מתהפך מרגש לטרגדיה.

נראה שכבר הבנתם לבד: לא אהבתי את הפרסומת הזאת.

נהיה לי חם

לא מצליח להבין למה לדחוף בכוח "זה לא חג בלי…", הרי להרבה אנשים לא יהיה את המוצר הזה ויהיה להם חג שמח במיוחד. משהו במדבר ברקע ובקרח כסוכה, לא עשה לי את זה, בטח לאור העובדה שהמזגן הזה משמש גם למצבי חום, מה שאומר שהפרסום קצת סותר את עצמו.

תוכי לפני בן אדם

אני לא יודע אם מדובר במודעה המושלמת, בטח לאור העובדה שאין באמת קשר בין תוכים לתכשיטים, כמו גם המשפט: "לפרוש כנף" – תוכים אכן יודעים רק לפרוש כנף, ולא לעוף. ובטח הרצון להראות שהתכשיטים גורמים לגברת הנכבדת 'לעוף גבוה', להרגיש בעננים עם התכשיטים, א-בל! עצם השימוש בתוכים הוא חדשני וחמוד ועל זה מגיעה מחמאה קלה.

כשרכב וסכך נפגשים

על הפרסומת הזו הבעתי את דעתי בשבוע שעבר. מה חבל שכדי לעשות 'יוצא זיין' ( – לצאת ידי חובה) הסכך שנוסף בצד הספיק כדי להפוך את הפרסומת למתאימה לסוכות. בטח גם אתם מתרגשים איתי מהשינוי מהקצה אל הקצה שעברה המודעה…

חידה: זהה את ההקשר

הבה נשבור שגרה. אחוד לכם חידה. אתן עשר נקודות למי שיפענח את ההקשר בין הקופי לבין המוצר. הנה:

ובכן, עולה לכם רעיון יצירתי, למה התכוון המשורר? הרי, במחילה, לא נהיים שיכורים ממיץ ענבים, אך איך ייתכן שאין קשר בין המשפט למוצר המשווק בפרסומת?

המנצחת "סלי" להשבוע

הגענו לפרסומת המנצחת של השבוע. לא תאמינו, אבל מצאתי אותה בסוף המגזין לנשים (ובואו, גם גברים נהנים מהתכנים המעולים שם), ודווקא שם, בסוף של הסוף, התגלתה הפרסומת, שבאמת ובתמים, ריגשה אותי.

משהו בטקסט הפשוט, בעיוות המתוק של ה"סלי" (-שלי) ובחיוך הטהור של הילד – קנה אותי, כך שאם תראו את הבת הקטנה שלי עם ספר התורה הזה בחג הקרוב – אל תתפלאו.

ובהזדמנות זו אני רוצה לבקש סליחה אם פגעתי באי מי. אם זה על פרסומת שהוא עבד עליה (קשה. אני יודע עד כמה עובדים קשה על כל פרסומת ופרסומת בפני עצמה), אם זה על חברה שקשורה אליו או שהוא הבעלים שלה. זה לא אישי בכלל. נטו ביקורת פרסומות. אנא קבלו את סליחתי הכנה.

אאחל לכולנו, מעומק לב: גמר חתימה טובה. שנה הכי מתוקה שיכולה להיות.

הכותב הינו מנהל משרד הפרסום כתום וקופירייטר במשרדי פרסום