סערת נחל האסי: “יש לאפשר לכלל הציבור גישה לנחל”

לאחר שהמדינה סערה בעקבות חסימת הגישה לציבור לחלקי נחל בבעלות המדינה – מתשובת המדינה עולה כי זו סבורה שסגירת הגישה לנחל האסי מכיוון קיבוץ ניר דוד יכולה להיפתר באמצעות גישה בשביל בן 500 מטר מהצד המערבי של הנחל • “גם אם הגישה לנחל מחייבת מעבר בשטחי המשבצת של הקיבוץ, הרי שלא ניתן למנוע אותה מהציבור הרחב באופן גורף” • עוד נכתב, כי יש לסלול דרכים נוספות לנחל • ומה יהיה המחיר שישלם הציבור החרדי על הגישה שמציגה המדינה?

נחל האסי בלב קיבוץ ניר דוד | צילום: מנחם לדרמן, פלאש 90

בהודעה שהגישה המדינה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, במסגרת ההליך העוסק בגישה לנחל האסי מקיבוץ ניר דוד, עולה כי זו סבורה, כי לציבור הרחב קיימת זכות גישה אל נחל המהווה מקרקעי ייעוד. גישה זו נגזרת מזכות הקניין של המדינה במקרקעין אלה.

הודעת המדינה הוגשה באמצעות עו”ד איתן לדרר פרקליט מחוז צפון (אזרחי) ועורכת הדין חנין סמעאן מואיס.

כמו כן, במסגרת תשובתה עמדה המדינה על הצורך להבטיח גישה חופשית של הציבור אל הנחל – מחד, ועל הצורך לאפשר לתושבי הקיבוץ לקיים שגרת חיים נאותה – מאידך.

לשם כך, נכתב בתשובת המדינה, ראוי לבחון האפשרויות להנגשת הנחל בדרך שאינה עוברת דרך אזור המגורים בקיבוץ. יחד עם זאת, גם אם הגישה לנחל מחייבת מעבר בשטחי המשבצת של הקיבוץ, הרי שלא ניתן למנוע אותה מהציבור הרחב באופן גורף.

בשלב ראשון, על מנת להנגיש את הנחל לציבור באופן מיידי, עמדת המדינה היא כי יש לאפשר את הגישה לנחל מהאזור המערבי.

עמדת המדינה היא שיש לאפשר, כבר עתה, ובאופן מיידי, גישה רגלית לאזור זה של הנחל הכרוכה בהליכה של 500 מ’ לכל היותר.

בנוסף, קיימת אפשרות להנגשת הנחל לציבור מאזורים נוספים, באמצעות תכנון. המדינה סבורה כי תכנון זה צריך להיות מקודם ע”י המועצה האזורית והקיבוץ.

המדינה מבקשת להדגיש כי לעמדתה, התכנון והנגשת דרכים – הינם באחריות הקיבוץ והמועצה האזורית שבתחום שיפוטה מצויים המקרקעין, ושהשטחים הציבוריים הינם באחריותה ע”פ דין. הואיל ומדובר בשטחים שחלקם הניכר בתוך משבצת הקיבוץ – הרי שאף מטעם זה נכון שהתכנון יקודם ע”י הקיבוץ והמועצה האזורית.

סיפורו של נחל

למרות היותו נחל איתן, נחל עָמָל שבעמק בית שאן – המכונה בפי כל ‘נחל האסי’ – החל את דרכו דווקא כבּיצָה שורצת יתושים מסוכנים ומלריה קטלנית. אבל חברי קיבוץ ניר דוד, שהוקם 12 שנים לפני קום המדינה, לא אמרו נואש. בימים ההם, כשבתיהם עוד יישבו רק גדה אחת של הנחל, טיפלו בו החלוצים במסירות. ייבשו חלקים ממנו, ריבדו בבטון את אפיקו, ויצרו תמונה של מים תכולים זורמים באפיק יפהפה. תמונה בעלת גוֹן ייחודי שנדיר למצוא כמותו גם בעמק המעיינות עתיר הנחלים.

שמונים שנה זרמו חיי בני הקיבוץ על מי מנוחות, כשאפיק הנחל זורם בפסטורליות בין בתיהם. אלא שלפתע, לפני פחות מחמש שנים, החלו להופיע בשערי הקיבוץ מטיילים רבים. חלקם הכיר את הנחל משהייה בצימרים שמשכירים חברי הקיבוץ, וחלקם הגדול, תושבי האזור או סתם כאלה שצפו בתמונות שפרסמו השוהים והוקסמו.

אבל אז חיכה להם השער הצהוב.

למעשה, כבר לפני כעשור החליט הקיבוץ לחסום לחלוטין את הגישה לנחל למי שאינו חבר בו או אורח באחד הצימרים. זאת, למרות שמדובר במשאב טבע ציבורי. טענתם של בני ניר דוד תחילה הייתה שהנחל שייך לקיבוץ, השטח סביבו הינו פרטי וכי המבקרים הרבים פוגעים באיכות החיים של תושבי המקום.

870/135 ליינר ארטקל

אך לפני כחמש שנים, החליט הקיבוץ שלא לאפשר גם למתגנבים באצטלה של אורחים, לשכשך רגליים ולשחות במים הקרירים של נחל האסי. השער הצהוב, שעד כה היה בקיבוץ נקודת המתנה קצרצרה למתארחים בו (וגם לאלה שלא), הפך לנקודת חיכוך בין חברי קיבוץ ניר דוד לבין תושבי העמק, כשבראשם תושבי העיר הסמוכה בית שאן. האחרונה, חשה מקופחת במיוחד כשאפיק הנחל יכול היה לעבור בגבולם לפי אפיקו המקורי אלא שהוא יובש והוסט. עתה, אם היו מסיטים בחזרה לפחות חלק ממימיו לכיוונם – תכנית שנידונה בימים אלה ברצינות – הם היו מרוצים מאוד. אלא שבינתיים אין להם אפילו גישה לנחל, המגודר מכל עבריו.

החשש: השלכות רוחב

נזכיר כי בראשית הסאגה, לפני כשנה, פנה ח”כ משה ארבל, אל המשנה ליועמ”ש דאז, עו”ד דינה זילבר, בבקשה לפעול נגד אנשי הקיבוץ המונעים גישה חופשית אל נחל האסי. “בשבועות האחרונים פורסם כי קיבוץ ניר דוד ממשיך במנהגו הפסול, המנוגד לדין, ומונע כניסת מבקרים לנחל עמל (נחל ‘האסי’) העובר בשטח הקיבוץ. לפני שבוע אף פרסם העיתונאי רועי שרון בדף ה’טוויטר’ שלו סרטון מטריד בו נראים שכירי חרב שנשכרו כפי הנראה ע”י הקיבוץ מגרשים באיומים באלימות ובצעקות מבקרים שביקשו להגיע לנחל.

“כידוע”, כתב אז ארבל, “לא מדובר בתופעה חדשה, כבר בשנת 2010 סגר קיבוץ ניר דוד בניגוד לדין את הכניסה לנחל האסי למי שאינו תושב קיבוץ. מדובר במשאב טבע ייחודי ויפהפה אשר אנשי הקיבוץ מבקשים לשמור לעצמם ולא לחלוק עם יתר אזרחי המדינה ועם שכניהם, תושבי העיר בית שאן. בשנת 2016 התחייב הקיבוץ במסגרת הליך משפטי לפעול להקצאת חלק מגדת הנחל לציבור אולם עד היום לא חלה התקדמות ממשית.

ארבל הוסיף, כי “מניעת הגישה לשטחים ציבוריים ולאוצרות טבע לאומיים ממשיכה גם כיום, פוגעת בניגוד לדין בחופש התנועה של אזרחי ישראל ובזכותם השווה ליהנות ממשאב הטבע הייחודי, ומנוגדת לקביעת היועץ המשפטי לממשלה כי אין כל סמכות ליישוב למנוע אליו כניסה של תושבי חוץ. קביעה שהועברה ופורסמה במסגרת חוות דעת מחלקת הייעוץ והחקיקה ביחס ליוזמות מקומיות למנוע כניסה ליישובים קטנים בשעת התפרצות מגפת הקורונה”.

לסיום, ביקש: “אבקשך לפעול בדחיפות ביחס לסמכויות שנטל על עצמו קיבוץ ניר דוד שלא כדין, לרבות הפעלת כוח פיזי נגד מבקרים המבקשים להגיע לנחל האסי, ולהבהיר להנהלת הקיבוץ כי מעשיה מנוגדים לחוק וכי תישקל נקיטת הליכים פליליים אם יישנו”.

את המענה העניק דווקא ארז קמיניץ, המשנה ליועמ”ש: “כעיקרון”, כתב קמיניץ, “לציבור הרחב קיימת זכות גישה אל נחל המהווה מקרקעי ייעוד… …אף אם הגישה לנחל מחייבת מעבר בשטחי המשבצת של הקיבוץ, הרי שלא ניתן למנוע אותה מהציבור הרחב באופן גורף”.

אך הסעיף הבא מסייג את הדברים. “מימוש הזכות, כמו מימושה של כל זכות קניין אחרת, צריך להיעשות בהתאם לדיני התכנון והבניה החלים במקום ותוך איזון בינה לבין זכותם של חברי הקיבוץ ותושביו לקיים שגרת חיים נאותה”, ומשכך, “עמדתנו הייתה ועודנה כי לציבור הרחב זכות גישה אל הנחל, אולם אופן מתן הגישה לציבור צריך להיעשות באמצעות הסדר תכנוני מתאים”.

כלומר, גם לדעת הייעוץ המשפטי, קיים קושי משמעותי בהתנהלות קיבוץ ניר דוד אשר מחד – מונע באופן גורף את גישת הציבור אל הנחל, ומנגד – נמנע מלקדם, לפחות עד לאחרונה, בשקידה ראויה את החלופה התכנונית שתסדיר גישה זו. התנהלות זו, טען קמיניץ, לא יכולה להימשך לאורך זמן, וכי יש לקדם פתרון בר קיימא בהקדם האפשרי.

זה המקום להזכיר כי דרישת האיזון של המדינה כמו גם של הפרקליטות בין שטחי הציבור שהפכו לחלק משטח הקיבוץ, לבין זכותם של חברי הקיבוץ לשגרת חיים נאותה – מקפיצים. זאת, משום שבעבר, כשרשויות מקומיות מנעו כניסה מחרדים – כמו שאירע רק לפני כשנתיים בבין הזמנים של חודש אב, בגבעת שמואל, אז ניסה ראש העיר לומר שהכניסה היא רק לתושבים – הוזכרה בראש חוצות פסיקת בג”ץ בנושא פארק רעננה, בה נקבע כי חובה לאפשר כניסה חופשית לכל פארק או שטח ציבורי, גם למי שאינם תושבי העיר.

הנציגים החרדיים, פנו בשעתו למשנה ליועמ”ש דאז, דינה זילבר בנושא גבעת שמואל, וכך גם אירע כשעיריית עפולה ייעדה פארק לתושבי העיר בלבד או במקרה דומה שאירע בנוף הגליל. אך התמיהה עולה מאליה: “ואני תמה, מדוע לפתע שינה משרד המשפטים את עורו? מדוע מול הקיבוץ משרד המשפטים מדבר לפתע בשפה שונה, מה השוני בין תושבי ניר דוד לבין יתר ערי הארץ?

החשש הוא מפני השלכות הרוחב. תקדים נחל האסי עלול להוביל יועצים משפטיים – ואת המדינה, כפי שהוכח מתשובתה אתמול – למנוע כניסה מאורחים למקומות ציבוריים בערים אחרות, בשם האיזון שצריך להישמר בשמירה על שגרת חיי התושבים. כך למשל, במקרה שאין דרך עקיפה כמו בנחל האסי, האם גם אז משאבי טבע יופקעו ויהפכו לבלתי נגישים לכלל הציבור?

קריית שמונה כמשל

זה המקום להזכיר את מאבקו של ראש עיריית קרית שמונה אביחי שטרן, במועצה האזורית גליל עליון. זו, החלה לפתע לגבות אגרת חנייה בגדות הירדן ומקורותיו. “לא ייאמן, כיצד מתבצעת השתלטות על אתרי טבע והגבלה על גישה לנחלים, כאשר תושבים שאינם שייכים למועצה האזורית גליל עליון נדרשים לשלם חנייה. בקריית שמונה יש נחל ואנו גאים לארח אורחים סביבתו ולתחזק אותו באופן שוטף. זו זכותנו. הנחלים הם משאב טבע ששייך לציבור ולא לאף אחד אחר ונדאג שכך אכן יהיה”.

התשלום עבור חניה נגבה על ידי המועצה בסמוך למפגש מקורות הירדן (נחל דן, מפל הבניאס והחצבני), בחניון גשר להבות הבשן ועוד.

לטענת המועצה האזורית גליל עליון הדבר נעשה כדי לכסות את ההוצאות הרבות שלה מתחזוק האתרים הללו.

אולם בעתירה שהגישה עיריית קריית שמונה לבית המשפט בשבוע שעבר, טענה העירייה כי ההחלטה התקבלה שלא כדין ושלא בסמכות. העירייה טענה כי לא נעשה שימוש בחוקי עזר המאפשרים את ביצוע המהלך מבחינה חוקית וכמו כן, עיקרון השוויון נפגע מכך: “מתן פטור גורף לתושבי המועצה והשתת עלויות על כל אדם אחר המבקש גישה אל משאבי הטבע מקיימת אפליה אסורה בין סוגי אוכלוסיות שונות”, נכתב.

“למועצה אין סמכות לתת עדיפות לתושביה בגישה למשאבי הציבור למול תושבים אחרים. אלה אינם טובים מאלה, ואלה אינם מורמים מאלה. התנהלותה והחלטתה של המועצה מהווה אפליה בין אוכלוסיות עשירות לעניות, בין בעלי מוגבלויות למי שאינם בעלי מוגבלויות, בין אזרחים ותושבים שווים, ומכאן מביאה לסתירה ופגיעה בעקרון השוויון”, נכתב בעתירת עיריית קריית שמונה.

נראה כיצד יפסוק בית המשפט בסופו של תהליך, בכל אחד מהמקרים – נחל האסי ונחלי הצפון כולם. האם הציבור יודר מהם או יופלה לרעה בבואו אליהם. ושמא ייווצר תקדים משפטי: חופי רחצה יחלו להיות בתשלום לרשויות שגבולותיהן בחוף הים; פארקים ייסגרו לציבורים שאינם שומרים על האיזון שבין שגרת חיי התושבים לבין השימוש לכלל הציבור וכן הלאה.

מומלץ עבורך

תגובה אחת ל: "סערת נחל האסי: “יש לאפשר לכלל הציבור גישה לנחל”"

  1. נחל האסי הוא אכן משאב הטבע השייך לכולם, אבל אל תהיו תמימים, החל אינו מתחיל ונעצר בקיבוץ, יש מימנו לפני הכניסה לקיבוץ וגם אחריו, אז מדוע לא מטפחים את החלקים האלה של הנחל לטובת הכלל, מדוע נדבקים לקטע נחל שטופח ומתוחזק על ידי הקיבוץ

כתיבת תגובה