עורך הדין התרשל ובכל זאת לא נדרש לפצות את הלקוח

צילום: Pakhnyushchy | שאטרסטוק

לבית הדין הגיעו עורך דין ולקוח. הלקוח תבע את עורך הדין בתביעת רשלנות על טיפולו בתיק תביעת נזקי גוף לתלמיד המבוטח בביטוח תלמידים.

כהכנה לתביעת הנזיקין הנחה עורך הדין את הלקוח לבצע בדיקות רפואיות מסוימות בעלות גבוהה. בסופו של דבר נדחתה התביעה על הסף בשל זמן התיישנות מקוצר בתביעות מסוג זה. זמן ההתיישנות על תביעות לנזקי גוף בביטוח תלמידים קצר יחסית לתביעות מחברות ביטוח רגילות. נתון ידוע לבעלי מקצוע בתחום, ועורך הדין לא לקח אותו בחשבון. מה שנחזה כרשלנות מצידו.

הלקוח פנה לבית הדין ותבע מעורך הדין את החזר ההוצאות הרבות שנגרמו לו בשל הבדיקות הרפואיות שעשה בהוראתו, ואשר למפרע התברר כי לא הייתה בהן תועלת, היות וחלף הזמן הקבוע בחוק לאפשרות תביעה,

לטענתו, הייתה זו רשלנות מצידו של עורך הדין. ולפי ההלכה, בעל מקצוע הנוטל שכר על מלאכתו, חייב על נזקים שקרו מחמת רשלנותו. לפיכך תבע הלקוח את הנזקים מדין 'גרמי'. היינו נזקים שאירעו בקשר ישיר למזיק, שבהן חייב אף על נזקים שנגרמו בעקיפין, לפי ההלכה בחושן משפט סימן שפו בהרחבה.

על פניו, תביעתו של הלקוח מוצדקת, ועורך הדין חייב לשפות את הלקוח על ההפסדים שנגרמו לו כאמור. ואולם, הטוען הרבני ששכר עורך הדין לייצגו טען כי ההלכה במקרה זו שונה משאר בעל מקצוע הנותן שכר.

זאת היות ושכרו של עורך הדין לא היה מובטח בכל מקרה, אלא באחוזים כפי המקובל בתביעות מעין אלו. התשלום יהיה סך אחוז מסוים מסכום הפיצוי שיזכה בו הלקוח אותו הוא מייצג, אם יזכה. ובאופן זה סבורים הפוסקים שאינו קרוי "נוטל שכר" לעניין חיובו בנזקים שיקרו בשל רשלנותו. (שו"ת רשב"ץ ח"ב תשובה קעד). למותר לציין כי התביעה נדחתה.