עיניים עצומות לרווחה

אירופה, ברלין | צילום: Sean Pavone, שאטרסטוק

בקיץ 2020 עלו 470 לוויתנים לחופי אוסטרליה, וביצעו בכך התאבדות המונית.

אין זו תופעה חד פעמית. מדי פעם עולות להקות של לוויתנים לחופי אוסטרליה וניו-זילנד ומתאבדות בהמוניהן. אין יודעים מהו הגורם של תופעה מוזרה זו, אולם מבחינה אקולוגית ברור שמספר גדול מדי של לוויתנים שהם טורף על (צדים ואינם ניצודים) – תביא, בסופו של דבר, לשיבוש האיזון הטבעי ולכליה של יתר היצורים החיים באוקיאנוס; או על ידי כך שהלוויתנים יאכלו אותם, או על ידי עצם השיבוש של המאזן האקולוגי.

תופעה זו הנה השתקפות לתהליך ההתאבדות שאירופה והמערב עוברים בעשורים האחרונים. המערב צעד בעיניים פקוחות אל מות תרבותו ואורח חייו באמצעות החלשת ערכי המשפחה והפרוגרסיביות, יחד עם הכנסת מיליוני מהגרים מוסלמים בתוך גבולותיו. חלק מהמהגרים לא הסתירו את אהדתם לארגוני טרור כדאעש, או את שאיפתם לחוקק במערב את חוקי השריעה, ואף על פי כן, הכניסו אותם מדינות המערב בהמוניהם.

כמובן, אפשר לתת לאירועים אלה הסבר נקודתי; כמו, למשל, חיפוש אחר כוח עבודה זול, שמגמה זו הינה חלק מהריאקציה ללאומנות הרדיקאלית שהייתה במאה הקודמת, או פתיחות יוצאת דופן של המערב כלפי תרבויות אחרות וכדו'. אך בראיית מאקרו נראה שיש לכך הסבר אחר.
מאז התמוטטותה של ברית המועצות התעצם המערב, בהנהגת ארצות הברית ואירופה, בלי שניצב כנגדו כוח שווה שירסן אותו. אומנם, סין מתעצמת והולכת, וייתכן שבעתיד היא תהיה המעצמה העולמי השלטת. אך לעת הזאת אין כוח שיכול לאתגר את ההגמוניה הדומיננטית של המערב. תופעה זו עלולה בחלוף הזמן להחליש את יתר האנושות, שמשאביה הטבעיים והאנושיים כולם ינוצלו, בסופו של דבר, לשירות המערב.

בדומה ללוויתנים, גם התאבדות המערב – שהוא כרגע במצב דומה לזה של "טורף על", והחלשתו העצמית היא בסופו של דבר – תנאי הכרחי לשמירת האיזונים הגיאופוליטיים ולקיום האנושות בכללותה. גם במקרה זה לא ניתן לתת תשובה הולמת לשאלה מדוע ירצה המערב במודע להחליש עצמו, כמו שלא ניתן להשיב מדוע דווקא להקת לוויתנים ספציפית היא זו שמבצעת התאבדות. אך בראיית מאקרו היסטורית, נראה שההליך הכרחי.

בעבר היו אימפריות ששלטו בעולם שלטון ללא מצרים. רומא, המונגולים, האנגלים, ועוד. בסופו של דבר, כולן החלישו עצמן מבפנים, סבלו ממלחמת אחים ואיבדו את בכורתן. מעבר לעובדה שעושר וכוח כה רב של מדינה אחת מביאים בסופו של דבר לניוונה ולהשחתתה, האנושות בכללותה לא הייתה יכולה להתקיים אם, נניח, היו הרומאים שומרים על כוחם לנצח. בסופו של דבר, גם הפרטים בטבע, וגם בני האדם, לאורך ההיסטוריה, אינם אדונים לגורלם, והפרטים משרתים כוחות החזקים מהם בהרבה, ואשר מבטיחים את הישרדות העולם עצמו. זאת חרף התחושה של בחירה החופשית, שיש להנהגת האומות.

המדע מלמד כי במהלך ההתפתחות, בעלי החיים שאינם מסתגלים לסביבתם – נכחדים, ורק אלה אשר מסוגלים להתאים את עצמם לתנאים המשתנים, שורדים. בדומה, חברות שהגיעו לפסגת כוחן ועושרן, אשר מסוכסכות מבפנים, ואשר לוקות בשחיתות ממוסדת ("שמנת, עבית, כסית"), נוטות להיעלם מבמת ההיסטוריה, ולפנות את מקומן לחברות אחרות, אשר – בסופו של דבר – תעבורנה את אותו תהליך. זהו הגלגל החוזר של ההיסטוריה, שאין להימנע ממנו ושהוא הוא המקיים אותה.

הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר “Striking Kosher Gold”