פייק ניוז, בוטים ו'שיח מזוהם': כל מה שמפחיד בבחירות 2019

מול הניסיונות "לזהם את השיח" לקראת הבחירות, בחן 'ביזנעס' את האיומים הדיגיטליים ברשת ומצא: אתם חשופים למידע מזויף, גם אם אתם לא מאמינים לכל מילה ברשת • מסע מרתק אל עולמם של הפצחנים והקשר המסוכן לבחירות

בחירות בצל מלחמות הסייבר | עיבוד תמונה: ביזנעס

'קיימברידג' אנליטיקה', חברה בריטית שעוסקת בכריית מידע וניתוחו, בסך הכל הציגה את עצמה כמי שרצתה לעשות טוב לעסקים. בסוף, היא גילתה שהיא יכולה לעשות עסקים טובים יותר בעצמה אם היא תנצל את הידע שבנתה כדי לאסוף מידע על מיליוני אנשים בעולם ותשנה את דעתם בהתאם לצרכי לקוחותיה.

'ביזנעס' מתרחב בניו-מדיה: מהיום, כל העדכונים – גם בוואטסאפ!

Box

בשנת 2014 פנתה 'קימברידג' אנליטיקה' לגולשים אמריקאים בפייסבוק (באמצעות פלטפורמת אמזון לייעול גיוס כוח אדם), והציעה להם מספר דולרים בתמורה לכך שיורידו אפליקציה הכוללת מבחן אישיותי. את האפליקציה יצר ד"ר אלכסנדר קוגן, שכיהן באותה עת כמרצה באוניברסיטת קיימברידג', ופעל בשיתוף פעולה עם 'קיימברידג' אנליטיקה'.

מתברר שלמרות שמאחורי הפיתוח עמד ד"ר ומרצה מהוגן מהאוניברסיטה, מעין חוקר חיצוני שאוסף חומר למטרות אקדמאיות – החומר שנאגר באמצעות האפליקציה על 50 מיליון איש, לאחר שיותר מרבע מיליון אמריקאים הורידו את האפליקציה וזו שאבה מידע עליהם ועל חבריהם בפייסבוק – שימש למטרות כריית מידע שנמכר לאחר מכן, תוך שימוש שעדיין נחקר על הטיית הבחירות בארה"ב ב-2016.

'קיימברידג' אנליטיקה' לא רק התערבה בשנת 2016 במסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית של דונלד טראמפ אלא גם בקמפיין הברקזיט ליציאת בריטניה מהאיחוד האירופי, ומאז היא נתונה תחת חקירות פליליות מתמשכות בארה"ב ובאנגליה.

בינתיים, אסרה 'פייסבוק' על 'קיימברידג' אנליטיקה' לפרסם בדפי הרשת שלה, אך התברר כי גם ל'פייסבוק' עצמה היה ידוע שפרצת האבטחה המאפשרת חדירה לפרטיותם של מיליוני משתמשים – אך זה לא ממש הטריד אותה במשך שנתיים לפחות והיא לא עשתה דבר כדי להגן על משתמשיה.

Inner

בחורף 2018 פורסמה סדרת צילומי וידאו של בכיר בחברה שסיפר בהתרברבות על תרגילי עוקץ, שוחד ו"מלכודות דבש" שהוכנו כדי להכפיש פוליטיקאים. הבכיר טען גם כי החברה "ניהלה את כל הקמפיין הדיגיטלי של דונלד טראמפ", כולל פעילויות בלתי חוקיות לכאורה.

פייסבוק | צילום: shutterstock

מתברר, כי כבר בשנת 2013 החלה החברה לפעול בלונדון והחלה בריכוז השפעתה על מערכות בחירות. סטיב באנון, שהיה אז יושב ראש אתר החדשות ברייטברט הוזמן למשרדים בקיימברידג' ששכרה החברה כדי שיחשוב כי מדובר בפעילות אקדמית. הוא נחשף לכלי לעיצוב דעת קהל באמצעות תפעול נתוני מדיה חברתית באמצעות אפיון מדויק של הבוחרים – למותר לציין, ללא הסכמתם.

כך אספה החברה נתונים רבים על כל בוחר והשתמשה בהם לצורך בניית פרופיל פסיכולוגי לעשרות מיליוני בעלי זכות בחירה בארצות הברית, לקראת מערכת הבחירות לנשיאות ב-2016. שיטות עבודה אלה הופעלו כדי להשפיע באופן רגשי על עשרות מיליוני משתמשי פייסבוק בפרט וברחבי האינטרנט בכלל, ללא ידיעתם ומבלי שנתנו לכך את הסכמתם. אבל את מה שאנו יודעים היום, ב-2013, באנון, לא ידע, לדבריו. לאחר שהשתכנע במטרות האקדמיות של הפרויקט – סידר לחברה פגישה שהניבה השקעה מרוברט מרסר, מנהל קרן גידור בארצות הברית, בסך של 15 מיליון דולר.

הכסף שזרם הביא לכך שכבר בשנת 2014 שאבה החברה בתוך חודשיים-שלשה של פעילות באפליקציה שיצר ד"ר קוגן, כחמישים מיליון (ולפי פרסומים שונים אף יותר) פרופילים שהיוו את בסיס המידע שלה, ומשם – הדרך למומחים בעיבוד נתונים, פסיכולוגים, רעיונאים, מעצבים, צלמים ואנשי וידאו – הייתה קצרה.

עד שהחברה נסגרה בקיץ של השנה שעברה, בעיקר עקב הוצאות משפטיות כבדות ואיבוד לקוחות, הספיקה 'קיימברידג' אנליטיקה' להביא לעולם את מהפיכת המעקב האישי אחרי כל אדם, והתאמת הפרסום אליו – אם הוגדר אכן כ'קהל היעד' של המפרסם – באופן המשפיע והיעיל ביותר.

כך עבר העולם מתקשורת המונים לתקשורת ממוקדת-מטרה, התפורה לפי מידותיו המדויקות של ה'לקוח'.

האם בבחירות יש לנתוני האישיות של האדם השפעה על השתייכות מפלגתית? לא ברור. עד כמה ניתן 'לטרגט' (להתאים לקהל יעד) מסרים פוליטיים באופן מותאם אישית? קשה להציג מידע ברור כתשובה לשאלה. אבל לכל ברור שהעברת המידע, שנאסף כמחקר אקדמי, ללא אישור, לגורם שלישי, שעשה בו שימוש למטרות אחרות – הוא פסול מיסודו.

"כריית מידע נעשית כבר שנים ארוכות" מסבירה פרופ' קרין נהון, חוקרת במרכז הבינתחומי הרצליה ונשיאת איגוד האינטרנט הישראלי. "אלא שכעת, המידע שנאסף רב ואיכותי יותר מבעבר. איסוף מידע מהווה בעיה, אך הבעיה הגדולה יותר היא השימוש שעושים במידע הזה. כלי הניתוח הפכו למתוחכמים יותר (באמצעות הבינה המלאכותית, למשל)". בעזרת כלים אלה, אומרת נהון, "ניתן לדעת על המשתמש מאפייני התנהגות והעדפות שהוא בעצמו לא יודע. וכך, יכולת הפילוח הפכה לממוקדת יותר. החברות הללו יודעות באיזה פונט, צבע ואזור במסך כדאי לכתוב את המסר שישפיע עליך, מי צריך לומר אותו, באיזה שעה אתה תקשיב יותר ובאיזו צורה התוכן צריך להיאמר. שם המשחק הוא השפעה על ההתנהגות וההעדפות שלנו ושינוי סדר היום הציבורי. לצערי הרב, פרשת קיימברידג׳ אנליטיקה היא קצה הקרחון. היא הראתה לנו את היכולת המתקדמת להשתלט על סדר היום, לחנוק דעות שלא מתאימות, ולייצר מניפולציות בדעת הקהל. שם, התמקדו ב-20 מיליון אנשים מ-11 מדינות בארה״ב שהתלבטו, ועליהם ניסו להשפיע. כשמדובר בבחירות זה הופך לבעייתי מאוד".

אם 30% מהשיח ברשתות החברתיות בתקופת הבחירות בארה"ב נוצר על ידי בוטים, הרי שטראמפ נבחר על גביהם. בראיון שהעניקה לאחרונה נהון היא הסבירה כי טראמפ שכר שירותי בוטים דווקא במוקדים של שחורים והיספאנים, שם היה בסיס הכוח שלו חלש. הבוטים, תוכנה שמתחזה לאנושית והיא חצי אנושית או אוטומטית ומופעלת ע"י בינה מלאכותית, מעניקה לגולש את האפשרות לחשוב שאדם אמיתי נמצא מולו. כך אם אזרח ארה"ב שהינו שחור או היספאני 'שוחח' עם בוטים כאלה, הוא השתכנע די בקלות שאנשים כמותו סבורים אחרת ממנו אך הוא האזין לדעתם. כי הם 'כמותו'. 'משלנו' – כמו שאומרים אצלנו.

"אנחנו יודעים ממחקרים", אומרת נהון, "שחדשות כזב מתפשטות מהר יותר, לאנשים רבים יותר ולקהלים מגוונים יותר. כלומר היכולת של פוליטיקאים וקמפיינרים לקדם חדשות כזב, טוקבקים בתשלום, ליצור חשבונות מזוייפים ובוטים היא אתגר בבחירות".

סיפור בלי סוף

האקר בפעולה. אילוסטרציה: Andrey_Popov | שאטרסטוק

"מידע כוזב, במיוחד מידע שמטרתו להשפיע על תוצאות בחירות, חייב להגיע למודעות הציבור. מי שמודע, יודע לפחו שכל מידע שמגיע אליו טעון בדיקה", אמר יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה ח"כ אורי מקלב, בדיון משותף שערכה בשנה שעברה ועדת המדע והטכנולוגיה יחד עם ועדת הפנים בראשות ח"כ יואב קיש. בישיבה שהתקיימה אחרי הבחירות המקומיות האחרונות עלו טענות כי נגד מועמדים לראשות עיר בבחירות 2018, היו מערכות רבות של זיופים והטיות.

האם המודעות של הציבור תסייע להתמודד עם המידע? לא ברור. בארה"ב כבר יודעים שפוליטיקאי משקר כ-85% מהזמן, אבל בכל זאת, דברי הפוליטיקאים נשמעים בקשב. למעצמות זרות, עם הרבה כסף, זה קל להצטרף לחגיגה ולהטות את הבחירות בהתאם לנטיות ליבן. רק השבוע הואילה רוסיה בטובה להודיע לשב"כ, כי לא תתערב בתוצאות הבחירות בישראל. תודה, פוטין. עכשיו אנחנו ממש רגועים.

ומי מפקח על הודעות הכזב? מסתבר שאין לאף אחד עדיין את הכלים, משום שהאיומים עוד לא מופו דיים, החוק הוא ארכאי ומרחב הפתרונות מוגבל. הכלים שעומדים בפני ועדת הבחירות, כך מתברר, לא יכולים לאפשר לה לנצח את הפייק-ניוז באמצעים העומדים לרשותה. וועדת הבחירות עדיין כבולה לחוקים מיושנים, ועד שאלה לא ישתנו, כולנו חשופים למידע מכל סוג שהוא.

איזה למשל? הנה: בטח לא ידעתם שקיים איסור להשתמש בכלי טיס או בכלי שיט למטרת תעמולה; ומתי שמעתם שאסור לעשות שימוש ברמקול או להניף לפידים או להאיר בזרקורים כתעמולה? פרופ׳ נהון, הייתה חברה בועדת ביניש, ועדה שהוקמה על מנת לשנות את החוק ולאפשר טיפול בחדשות כזב. הועדה הגישה את ההמלצות שלה לרפורמה, אולם הכנסת טרם חוקקה את החוק העדכני.

גם הסנקציות הקיימות הן פליליות בלבד – לא ממש מסייעות לעובדה שהעולם התמלא בסמסים והודעות וואטסאפ שמגיעות בו זמנית למאות אלפי איש בישראל באותה נקודת זמן. זהו המקום שבו המחוקקים נדרשים לדון מחדש בזכות לפרטיות. "אנו נמצאים במציאות שמאיימת על האוטונומיה הבסיסית שלנו כאזרחים, כבני אדם חופשיים. דרגות החופש של האוטונומיה מאוימות בהצטמצמות מאוד דרמטית – אבל עליה מושתת הדמוקרטיה שלנו. אני דווקא מציע ללכת למצוא דרכים חדשות להגן על הפרטיות שלנו מפני המתקפות עליה", אמר ח"כ דב חנין בישיבה נוספת באותו הנושא. "אנחנו צריכים לנקוט עמדה, שדווקא במציאות הנוכחית צריך לחשוב על דרכים חדשות ואינטליגנטיות להגן על הפרטיות שלנו יותר משעשינו בעבר. איך עושים את זה בלי לפגוע בחופש הביטוי שלנו? ביכולת שלנו לקבל החלטות? זה דיון מאוד מורכב. הגיע הזמן להתחיל אותו".

גם לקראת הבחירות הקרובות טרם חוקק בחוק תעמולת בחירות – שחוקק ב-1981 ומאז נערכו בו מעט תיקונים בלבד – האיסור להשתמש במידע אישי של אנשים כדי להפיץ להם פרסומות.

ובינתיים, ענקיות האינטרנט יכולות להמשיך להתערב בשיח בתוך דמוקרטיות ולהשפיע עליהן מבפנים. לא רק – אך הדבר מתבטא בעיקר במערכות בחירות. צבאות של בוטים משכפלים מסרים ומאפשרים למי ששכר את שירותי החברות המתמחות בתחום השפעה עצומה על קהלים ממוקדים מאוד.

"הבוטים החברתיים ישחקו תפקיד חשוב בבחירות הקרובות", בטוחה פרופ' קרין נהון. לדבריה, בראיונות רבים שהעניקה לתקשורת, הם מרעילים את המרחב הציבורי הישראלי, בזה שהם מתחבאים מאחורי חשבונות מזוייפים והם שואבים את המשאב הכי יקר במאה ה-21 שיש לנו – תשומת לב. אנשים מתעסקים בהם, מגיבים להם, במקום לייצר שיח אמיתי בין אנשים. ויש פוליטיקאים שלמדו לנצל לרעה את היכולות הללו.

בראיון ל'גלובס' אמרה נהון כי "הבעיה עם פייק ניוז בזמני משבר (זמן בחירות, מלחמה או אסון) היא שאין זמן לעצור את הויראליות של המידע ואז הוא כבר מייצר את החדשות. בתקופות כמו בחירות לא ניתן לעצור את הויראליות של חדשות הכזב, ולמעשה לשומרי הסף החברתיים אין זמן להתריע על בעיה. פוליטיקאים מנצלים את זה עד תום, החל מנאום נתניהו 'הערבים נעים לקלפיות' והמשך בהודעות של טראמפ.

"בשנים האחרונות יש פוליטיקאים כמו נתניהו וטראמפ שחרתו על דגלם את המלחמה בתקשורת. פוליטיקאים אלה משתשים ברשתות החברתיות ככלי תקשורת שמאפשר להם להגיע ישירות לאנשים מצד אחד, ומצד שני לעקוף את התקשורת המסורתית ולבקר אותה. לנתניהו למשל, יש 5 חשבונות טוויטר שבהם הוא מדבר מעבר לתקשורת – בנוסף לעמוד הפייסבוק שלו. הוא לא צריך את התקשורת, כי הוא יודע שהיא ממילא תצטט את מה שהוא אומר ברשתות החברתיות. גם טראמפ עקף לגמרי את התקשורת המסורתית. ז

"להתקפות החוזרות של פוליטיקאים את התקשורת המסורתית יש מחיר שכולנו משלמים, והוא החלשת מעמד התקשורת. להחליש תקשורת, שהיא שומרת סף בעולם של רשתות חברתיות שבו המידע נזיל והתכנים נוצרים בקלות, זה מסוכן לכולנו, לדמוקרטיה, התפקיד של התקשורת מאוד חשוב גם בעידן של רשתות חברתיות. אין ספק שהתפקיד שלה השתנה – לא רק להעביר מידע לציבור, אלא גם לפרש אותם ולבדוק את המידע".

קופים מתוכנתים

עו"ד יהונתן קלינגר | צילום: פישל רוזנפלד

"משום מה, אנשים חושבים שיש להם בחירה חופשית; אלא, שבסופו של דבר, רוב בני האדם מתנהגים כמו קופים מתוכנתים. לרוב בני האדם יש את היכולת לבחור במפלגה בצורה לא שונה מאשר שיש להם לבחור את אבקת הכביסה שלהם: הם יכולים לבחור בין שתי אבקות שראו בפרסומת, או לבחור להישאר עם בגדים מלוכלכים. את אותן הטכניקות, שאנו מכירים מעולם הפרסום, מפעילים גם בבחירות פוליטיות", אומר עורך הדין יהונתן קלינגר, היועץ המשפטי של התנועה לזכויות דיגיטליות..

לדבריו, "הבעיה הראשונה של תעמולה היא אמירות לא נכונות שנאמרות על ידי פוליטיקאים ביודעין או שלא ביודעין. צורה כזו, שדומה ל"הערבים נוהרים לקלפיות" שאמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנת 2015, היא התערבות ראשונה בבחירות: משתמשים במידע שאינו נכון לצורך שינוי או השפעה על הצבעה פוליטית. שימוש באמירות לא נכונות זו הדרך הקלה ביותר לשנות תפישה פוליטית: אם אנחנו מפחידים את הציבור עם מידע שקרי שמגיע מידי מקור אמין (כמו פוליטיקאי) אנו מצליחים להשפיע על בחירות.

"השיטה הזו מיושמת כבר היום בישראל; לדוגמה, כאשר פוליטיקאים מעלים טענות לא נכונות ("הערבים נוהרים לקלפיות") או כאשר פוליטיקאים מייצרים הגזמות מכוונות. זו השיטה הראשונה והעיקרית להשפעה על בחירות. לצערנו, חוק הבחירות אינו אוסר על תעמולה שקרית, וחבל שכך. כך, השבוע למשל, טען אופיר אקוניס כי אשתו של בני גנץ היא פעילה בארגון השמאל 'מחסום ווטש' כדי לייצר לו דה-לגיטימציה, בהתבסס על מידע שפורסם ברשת.

"הדרך השניה היא על ידי יצירת תעמולת כזב. כלומר, הצגה של אתרים שמציגים ידיעות לא נכונות או מזויפות כדי להשפיע על רצון הבוחר. הדרך הזו מוכרת כ'פייק ניוז', ובדרך כלל מדובר על שינוי של כותרות או תוכן של כתבות שפורסמו במקורות לגיטמיים תוך הכוונה לשינוי מדיניות כזה או אחר.

"בישראל חשפה חברת ClearSky דוגמה להתערבות כזו – שפורסמה גם ב'ביזנעס' – על ידי אתרים שמעתיקים תכנים מאתרים לגיטימיים תוך שינויים קלים, ולצורך שירות התעמולה האיראנית. המטרה של אתרים כאלה היא לא רק לזרוע בהלה בציבור, אלא גם לייצר מצב שבו כוחות כאלה או אחרים יקבלו ייצוג חסר בקלפיות.

"לדוגמה", מסברי עו"ד קלינגר, "במהלך ההתערבות בבחירות האמריקאיות על ידי רוסיה ב-2016, התקדם קמפיין שהמטרה שלו היא למנוע מאפרו-אמריקאים להצביע על ידי העברת מידע על "איך להצביע" שלא היה נכון, או על ידי עידוד להצביע למועמדים חסרי סיכוי.

"הדרך השלישית היא תעמולה אנונימית על ידי מפלגות או גורמים פרטיים. במקרה הזה, גורמים שיש להם אינטרס לקדם מועמד כזה או אחר (לצורך העניין, תחשבו על דיל בין קבלן שרוצה לבנות מגדל וראש עיר מושחת) מציגים מודעות שתומכות במועמד כאשר כסף שחור הולך למימון המודעות. כלומר, המפלגה שחייבת בדיווח על המודעות שהיא פרסמה לא מדווחת, לא יודעת על המודעות, וה"תורם" האנונימי מקדם את המועמד שלו, לפעמים שלא בידיעתו.

דוגמה כזו ראינו בחודש שעבר, כאשר גורמים שיש להם אינטרס לעצור את החקיקה שמקדמת בריאות על ידי הפחתת עישון מימנו קידום של סרטון הבחירות של מיקי זוהר, או כאשר אבי גבאי, מועמד מפלגת העבודה הקים עמודים אנונימיים שמטרתם לפגוע ביאיר לפיד. הפעילות הזו, בחלקה חוקית ובחלקה לא חוקית. אבל, ברוב היא פשוט לא נתפסת. כיוון שהעבריינים לא נתפסים, אז אין כלל דרך לאכוף כאלה פעילויות.

"הדרך הרביעית היא הקיצונית יותר; זו פריצה למערכות מחשב ותשתיות קריטיות כדי להשפיע או לשנות את תוצאות הבחירות. דרך זו יכולה להיות החל מפריצה למערכות המחשוב של ועדת הבחירות המרכזית כדי לשנות את מספר הקולות שיש לו, ועד פריצה למערכות המחשבים של מפלגה מסוימת כדי להוציא את המידע הסודי שלה לציבור".

לדברי עו"ד יהונתן קלינגר, דוגמאות לשיטה הזו אפשר לראות למכביר, החל מהפריצה לשרתי המפלגה הדמוקרטית בבחירות 2016 ופרסום המידע על ידי ויקיליקס, וגם ניסיונות פריצה למערכות המחשוב של ועדת הבחירות של אוקראינה ב2014. "אצלנו, למזלנו, האקרים לא יצליחו לפרוץ למערכות כי המערכות יקרסו לבד, בלי צורך בהאקרים…".

צחוק מריר בצד, אבל זו הסיבה שישראל לא תעבור לבחירות אלקטרוניות?

"בישראל הטענה היא כי כיוון שהבחירות אינן אלקטרוניות הרי שקשה לפרוץ ולהשפיע על בחירות. זו טענה נכונה, ברובה. אך מתי זה הופך ל'לא נכון'? כאשר אחרי הספירה מהקלפי התוצאות מועברות לידי הועדה. שם המידע עובר בצורה ממוחשבת – כך שהפריצה אפשרית גם למערכת הזו".

איך אפשר לתקן את הליקויים האלה?

"בדרך הראשונה זה קל. כל מה שצריך לעשות זה לתקן את חוקי הבחירות ולקבוע שפוליטיקאי שמשתמש במידע לא נכון, ביודעין, לצורך תעמולה לא יוכל להיבחר לכנסת. מדובר על סנקציה קיצונית למקרים קיצוניים, אבל היא נכונה. יש בהצעה שלי כמה יסודות, והראשונה היא "ביודעין". לא מדובר על כל טעות אלא על שקר מכוון. מידע לא נכון או מידע שהפוליטיקאי לא טרח אפילו לברר. אמירות כמו "80% מהציבור תומך בהצעה שלי" בלי לבדוק את המידע הזה באמצעות סקר או משאל, אמירות כמו "אני הורדתי את מחירי הדיור" כאשר אתה יודע שהם עלו, כל אחד מאלו יביאו לכך שהפוליטיקאי לא יוכל להתמודד.

"בדרך השנייה זה כבר נהיה יותר קשה, כי ברוב המקרים מדובר על מדינות שמתערבות בתוצאות הבחירות, אנשים שמנסים להשפיע על הבחירות בדרך לא לגיטימית ולמדינת ישראל אין יד להתערב ולעצור אותם. כלומר, הדרך להתערב כאן דורשת לתת סמכויות קיצוניות, שכוללות סגירת אתרים, שכוללת פניה לחברות טלקום ואחסון. מדובר על סמכות רחבה מדי ומסוכנת. לתת סמכות כזו למשטרה חשאית או לגוף בחירות היא סמכות קיצונית ומסוכנת, ולפעמים אנחנו צריכים לחיות עם מידה של תעמולה ונסיון להתערבות בצורה כזו. ונשים זאת בצד.

"בדרך השלישית זה קל: כיוון שמדובר על גורמים שנמצאים בתוך שטח השיפוט של ועדת הבחירות, הבעיה היחידה היא "איך תופסים". והתשובה לכך? בדרך כלל, היא "זה לוקח זמן, אבל אפשרי". זה דורש תיעוד, חיפוש ומעורבות אזרחים. צריך יהיה לשנות את החוק ולחייב כל תעמולה להציג את שם הגוף שמימן אותה, ולבקש מהאזרחים לגלות ערנות.

"בדרך הרביעית זה עוד יותר קל: זו כבר עבירה, זה פשע לפרוץ למחשבים. אלא, שהתפיסה תהיה מאוחרת בחלק מהמקרים. אבל גם אז: לא תמיד אותם ההאקרים נמצאים בישראל. הפתרון, בדרך כלל, הוא לייצר מערכת שתגן ותתמוך ביעדים להאקרים ותסייע להם לקבל הדרכה. מה שראינו עד היום, זה שכל גורם כזה מחזיק מידע רגיש במיוחד אבל לא יודע לאבטח אותם כמו שצריך. הרשלנות בנוגע לאבטחת מידע היא לא עניין פוליטי-מפלגתי ששייך לצד אחד. בשני הצדדים יש רשלנים".

אז איך עוצרים את ההתערבות בבחירות?

"לא תמיד זה אפשרי. לא תמיד זה קל. אין דרך אחת ואין דרך מוחלטת. מה שראוי לעשות זה קודם כל לתקן את החוק, לאפשר יותר סמכויות לועדת הבחירות ולקחת את הסמכות להגן על ועדת הבחירות ממשטרות חשאיות ורשויות סייבר".

תוציאו את השב"כ מהתמונה

אם קראתם את השורות לעיל על רוסיה והשב"כ, בטח תהיתם מה לשב"כ ולמערכת הבחירות, ומדוע רוסיה בחרה להודיע לשב"כ כי לא תתערב בבחירות בישראל.

"התפקיד של השב"כ הוא להגן על התשתיות הקריטיות של מדינת ישראל, בדיוק כפי שהוא מגן על כבישינו מפני טרור, כמו שהוא מגן על חברת החשמל מפני גודעי עמודי מתח, תשתיות המים מפני טרוריסטים שיבקשו להרעיל בארות ומאגרים, בעבר גם על הרשות לאבטחת מידע ובמסגרת זו – אחראי גם על ועדת הבחירות המרכזית", אומר עורך הדין יהונתן קלינגר.

"כיוון שהתפקיד של מערך הסייבר הלאומי ורשויות הבטחון וכדו', הוא להגן על המערכות החיוניות – מערכת הבחירות נכללת בכך. אלא שהדאגה מפני הזרוע הזו, רבה. נניח – לצורך הדוגמה בלבד – שאתר 'ביזנעס' ייחשד כשליח של מדינת טרור, הוא ייסגר ללא אומר ודברים, ובלי יכולת לקיים שימוע מולם באופן שלו הייתה זו זרוע אזרחית, או אז ניתן היה להתדיין מול בית משפט על ההחלטה, ולהבין את הראיות שהובילו למניעיה".

ומה אתם רוצים לעשות כדי למנוע את השליטה של השב"כ? 

"אנחנו דורשים להעביר את הסמכות לוועדת הבחירות המרכזית, חד וחלק".

מה יותר חשוב: ביטחון או פרטיות?

"שני הדברים חשובים. אך לדעתי – הסיכון שיצליחו להשפיע על תוצאות הבחירות הוא סיכון שניתן להתמודד אתו כך או אחרת, נכון להיום. לפגוע בחופש הביטוי של מיליוני אזרחים שאפשר לטפל בצורה אלטרנטיבית כמו חינוך וליידע אנשים מה מסוכן ומה לא יהיה יעיל יותר".

ומה אומרים הגורמים הרלוונטיים – דהיינו המחוקקים?

ייאמר לשבחו של חבר הכנסת אורי מקלב, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה שהוא קשוב וכינס את הוועדה בראשותו מספר פעמים ואני מעריך אותו מאוד. אולם הנושא נמצא בידיה של ועדת חוקה, חוק ומשפט בראשות ח"כ ניסן סלומיאנסקי, והיא – לפי הידיעות המתפרסמות בתקשורת – זכתה להוראה מונחתת שלא לקדם את החוק של וועדת בייניש בנושא".

דבר ההאקר החרדי

אם אנחנו כזו מעצמת סייבר, איך עדיין חוששים בישראל מפני בחירות אלקטרוניות? "אי אפשר לעולם להגן במאת האחוזים מפני מתקפות סייבר", אומר מומחה אבטחת מידע חרדי מחברת צ'ק פוינט ל'ביזנעס', "וזו גם הדעה הרווחת בעולם הסייבר ואבטחת המידע. הכל שאלה של רצון, זמן וכסף. אם למישהו יהיה מספיק מכל שלשת הדברים הללו כדי לפרוץ לפנטגון – הוא יצליח. השאלה כמה זמן זה יארך וכמה כסף זה יעלה לו.

"בנוסף, אנחנו, קרי: ישראל, אמנם מעצמת סייבר אך היא עדיין בפיתוח. השאלה היא מה מיישמים בפועל כהגנה. לדוגמה, אם מנהל הרשת יגדיר משהו באופן לא מוצלח, אנחנו יכולים להיות מעצמה ככל שנהיה, אך עדיין לא נהיה מוגנים.

"זו הסיבה שבשלה ניתן להבין מדוע בישראל נמנעים מהליכה לבחירות אלקטרוניות וחוששים ממערכות מחשוב שיהוו פתח לזיופי בחירות".

 איך לא עולים על משבשי השיח ויוצרי בוטים ופייק ניוז?

"אם אני מבין נכון את השאלה, הרצון שלכם הוא שמומחי סייבר יעלו על פרופילים מזויפים ברשת החברתית. הדבר תלוי ראשית כל, ברשת החברתית עצמה. אם היא מסכימה לחשוף את הנתונים שמאחורי הפרופיל, כמו למשל, כתובת הIP שלו. שנית, ניתן להיות מתוחכמים יותר ולגלוש דרך PROXY, וכך לא ניתן לעקוב אחרי כתובת הIP".

Inner

כתיבת תגובה