רציתי לדעת באיזו אודסה 'אתה' חי

ברוח 'בין הזמנים' מנדי ריזל מגיש לכם מגזין חב"די שובה לב על עיר הנמל האוקראינית ועל היהדות הפורחת בה בגאון • המלצות: אל תסחבו אתכם אוכל ואל תשכרו רכב • ביזנעסופש, ריזל בדרכים: הפעם באודסה

מנדי בדרכים על מיני בייק |צילום: באדיבות המצלם

מסופר על חסיד תושב אודסה שהגיע ליחידות אצל כ"ק אדמו"ר הרש"ב  נ"ע מליובאוויטש.

במהלך היחידות, שאלו הרבי "מה נשמע באודסה?" והחסיד השיב כי "יש בתי כנסת שבהם מתפללים יהודים רבים ו'חדרים' רבים שבהם מתחנכים ילדים ברוח התורה, והחיים היהודיים הולכים ומתפתחים".

Box

הרבי שמח מאוד למשמע הדברים, הוציא כמה רובלים והעניק לו, כדי שיערוך התוועדות כשיחזור לאודסה.

אחריו נכנס חסיד אחר, גם הוא מאודסה, וגם אותו הרבי שאל "מה נשמע באודסה?". הלה השיב: "אני חייב לספר לרבי את האמת: אחוז גדול מהיהודים באודסה מתבוללים, והרבה ילדים יהודיים מתחנכים במוסדות חינוך שאינם מלמדים בהם יהדות. בתי הכנסת ריקים, והבאים בשעריהם הם הזקנים בלבד".

הרבי שמע את דבריו ופטר אותו לשלום. העז החסיד ושאל: "רבי, מדוע לפלוני שסיפר לך על אודסה הענקת כמה רובלים כדי לערוך התוועדות, ואילו אותי פטרת בלא כלום?".

השיב לו הרבי: "מה קורה באודסה אני יודע היטב. רק רציתי לדעת באיזו אודסה אתה חי".

את אוקראינה אני מכיר היטב. בעיקר את מערבה, מקייב בואכה ז'יטומיר וברדיטשוב ומז'יבוז' ועד לאוז'גורוד הניצבת בגבול עם סלובקיה.

אבל באודסה, עיר הנמל הענקית הנמצאת בדרום המדינה, טרם הייתי.

עד השבוע. ואודסה היהודית שנגלתה לפני הייתה במלא תפארתה: פורחת, תוססת, חיה ושני בתי הכנסת שלה, מלאים בצעירים ולא רק בזקנים, מוסדות החינוך גדלים משנה לשנה ויש אפילו מערך כשרות נרחב. נדמה שגם החסיד המקטרג מהסיפור הנ"ל היה נשאר חסר מילים, לו היה נקלע לאודסה של מעלה שראו עיניי.

אודסה היא עיר "צעירה" יחסית ונוסדה רשמית רק ב-1794. שמה ניתן לה על שם עיר יוונית בשם אודסוס, בעיקר כדי למשוך אליה ספינות מרחבי העולם ולמתג אותה כעיר נמל חשובה. המיתוג עזר עד עצם היום הזה: העיר אמנם איבדה מעט מקרנה בעבר, אבל עדיין היא השער הימי העיקרי של אוקראינה ובית מרכזי של הצי הימי הצבאי המקומי.

במאה ה-19 היא כבר הייתה העיר השלישית בגודלה באימפריה הרוסית והיום היא העיר הרביעית באוקראינה – אחרי הבירה קייב, חרקוב ודניפרופטרובסק הסמוכות שבכולן קהילות יהודיות תוססות.

באודסה מתגוררים כיום כמיליון נפש, בהם כמה אלפי יהודים שמספרם המדויק אינו ידוע. ההערכות הן שאחוז מכלל אוכלוסייתה נמנים על בני עם הספר. לשם השוואה, במפקד של 1897 מנו יהודי אודסה לא פחות מ-37% מכלל תושבי העיר. רובם הגדול הושמד בשואת יהודי אירופה, בעיקר במסגרת "הטבח באודסה" שעליו פיקדו הנאצים ימח שמם ועוזריהם הרומנים.

בין לבין, התגוררו בעיר דמויות מוכרות בעולם היהודי-ספרותי-ציוני כמו אחד העם, מנדלי מוכר ספרים וחיים נחמן ביאליק.

כיום יש מישראל לאודסה מידי יום בקיץ שתי טיסות וטיסה יומית אחת בחורף. מחירי כרטיסי הטיסה אליה נעים בסביבות ה-250-400 דולר הלוך ושוב.

כחרדי שמסתובב הרבה בעולם, אני ניזון לרוב מאוכל שאני סוחב איתי מהארץ וכן מירקות ופירות ולעיתים דגים בעלי סימני כשרות שאני קונה בסופרים מקומיים. אם יש בית חב"ד על הדרך, מה טוב כמובן. אודסה, בניגוד לערים רבות במזרח אירופה ובעיקר בגלל שאינה עיר בירה, הפתיעה עם כשמונה מסעדות בשריות, דגים ובתי קפה. והכול, במחירים נוחים, בין 30 ל-50 אחוזים פחות מאשר המחירים בארץ הקודש. לדוגמא, במסעדת 'קפה גאלו' הזמנו – אני ורעייתי – סלט יווני, רביולי גבינה, לחם מקמח מלא, שקשוקה וקפה הפוך. הארוחה הנחמדה הזו עלתה 60 שקלים. בארץ סביר להניח שהייתם מגיעים בקלות לסכום כפול. עם זאת המנות קטנות, כך שאו שתצאו לא 'מפוצצים' אלא שבעים "בלבד", או שתצטרכו להוסיף עוד מאכלים – אבל המחירים כאמור זולים.

ב'רב ארקדיא' – מסעדה מרכזית בטיילת ארקדיא הפופולארית לחוף הים, בכשרותו המהודרת של רב העיר ושליח חב"ד הרב אברהם וולף שליט"א – אכלו "גמבורגר". כלומר המבורגר, רק שברוסית אין את האות ה' והאות ג' מחליפה אותה. בלאפה, עם סלט וצ'יפס ושתיה קרה. זה יצא בסביבות 50 ₪, לזוג.

ב'פיצה ברוקלין' בסמוך לבית הכנסת של חב"ד, תאכלו מלבן פיצה עסיסי ומשביע למדי, סלט ואייס קפה בסכום של כחמשה עשר שקלים.

בנוסף, בבית חב"ד יש גם סופר כשר למהדרין שבו תוכלו לקנות החל מחלב, עבור דרך חטיפים וכלה בבשר.

מבחינת האוכל הכשר – אודסה קיבלה ציון 10.

נושא חשוב בטיולים הוא ההתניידות ממקום למקום. מכיוון שמידי שבוע אני כותב על כלי רכב חדשים או נושאי תחבורה, הנושא הזה חשוב לי יותר.

לרוב, אני שוכר רכב בחו"ל. עלות ממוצעת למכונית קטנה עולה כ-70 שקל ליום כולל ביטוח וביטול השתתפות עצמית וכן דלק לנסיעות בתוך העיר. אבל באודסה לא שווה לנהוג, גם משום שהנהגים שם חיים בעולם משל עצמם, ללא חוקים והנהיגה עלולה להיות מסוכנת. וגם משום שנסיעה במוניות עולה גרושים.

באמצעות אפליקציית Bolt שהורדתי בהמלצת חברים חב"דניקים מקומיים, התניידנו ממקום למקום במהירות, בקלות ובמחירים מגוחכים. ה-Bolt היא מתחרה של 'אובר' ולמעשה חלק ניכר מנהגיה עושים זאת בכלי הרכב הפרטיים שלהם, גם אם אינם נהגי מוניות. אחרי הורדת היישומון כל שעליכם לעשות הוא להיכנס לאפשרות של הזמנת נסיעה, להזין כתובת ולאשר. הנהג הקרוב ביותר לוחץ ביישומון שלו על לקיחת הנסיעה ואתם מקבלים לנייד את שמו, תמונתו, מספר הרישוי וסוג כלי הרכב. לרוב, בתוך 3-5 דקות המכונית אצלכם. המחיר: בסביבות ששה שקלים לנסיעה של עשר דקות. כלום.

היו גם נסיעות קצרות של 2-3 דקות שעלו לנו כ-4 שקלים. ממרכז העיר לשדה התעופה, מרחק של כעשרה ק"מ, שילמנו כ-15 שקלים. התשלום כמובן במטבע מקומי, גריבנה. נכון להיום כל שקל אחד שווה 7.08 גריבנה.

Inner – Nadlan

 

לחילופין, תוכלו לשכור "מיני בייק", שהוא קטנוע עם מנוע חלש המגיע עד למהירות של 60 קמ"ש. די והותר לנסיעה בתוך העיר ואין צורך ברישיון מיוחד. התניידתי באחד כזה באחד הערבים ונהניתי מכל רגע. קל, פשוט, זריז ובלי צורך למצוא חנייה. חבל שבארץ אין היתר להשתמש בכלי כזה. לידיעת השר סמוטריץ' חובב המהפכות.

אגב, בסופרים הגדולים באודסה ניתן לרכוש קטנועים מסוגים שונים, במחירים של החל מ-1,000 דולר.

גם נושא התחבורה קיבל ציון 10.

אודסה מציעה ים יפה, הרבה רוגע, פארקים ירוקים, מדשאות רחבות ידיים, בניינים עתיקים בארכיטקטורה מערב אירופאית קלאסית, נמל ענקי, מרכזי קניות ובעיקר ניתוק.

יש גם שוק גדול עם שלל דגים שונים ומשונים מהים השחור שעליו יושבת אודסה

ניתן לקנות שם גם מזכרות נחמדות. אולם מחירי הביגוד אינם זולים משמעותית מישראל. נאמר זאת כך: אודסה היא לא יעד לשופינג.

מעבר לעובדה שהעיר נמצאת במרחק של שעתיים נסיעה מאומן, אם אתם בעניין, יש בה כאמור קהילה יהודית תוססת בראשותו של שליח חב"ד ורב העיר הרב אברהם וולף שהקים במקום אימפריה יהודית של ממש.

בניגוד לערים אחרות באוקראינה או באירופה – צרפת, בריטניה, שבדיה וכו' – באודסה תוכלו לראות יהודים יראים ושלמים המהלכים בנחת וב"גאון יעקב" עם כיפות, זקנים וציציות. בצל הבחירות בישראל והשנאה כלפי שומרי מצוות, כנראה שבאודסה תחושו יותר בנוח במראה חרדי מאשר בתל אביב.

התרגשתי לראות בחור שזרועות ידיו מלאות קעקועים והוא צועד עם כיפה, ציצית וסידור בידיו לעבר בית כנסת – ככל הנראה יהודי ששב למורשתו בשנים האחרונות בעקבות פעילותם הענפה של שליחי הרבי מליובאוויטש לעיר.

בית הכנסת של חב"ד, צר מלהכיל את המתפללים הרבים. למרות כ-200 מקומות ישיבה, בתפילות ליל ויום שבת, כמעט ולא היה מקום לשבת. למרות זאת, היה מי שאמר לי: "הגעת בזמן שהרבה אנשים יצאו מהעיר בגלל חופשת הקיץ. תבוא בחורף ותראה איזה עומס יש פה ב"ה".

ב'לכה דודי', מצאתי את עצמי מתקשה להביט בסידור, משום שמבטיי הופנו אל היהודים – מכל הגילאים והסוגים בעם ישראל, ששרו כאיש אחד בלב אחד לא-ל אחד: חסידים עוטי כובעי קנייטש, עטויי סרטוקים ועטורי גרטלים שבתיים ממשי, יהודים מתקרבים ברמות כאלה ואחרות, תיירים ישראלים מסורתיים מאשקלון וכרמיאל ואנשים העושים את צעדיהם הראשונים ומתפללים מילה במילה, בשפה הרוסית, מהסידור המתורגם.

פתאום, באודסה, הבנתי כמה שאנחנו עם אחד וראיתי כיצד יהודים גאים במסורת. בלי פוליטיקה, בלי פירוד, בלי הבדלים.

אולי כדאי לשלוח לשם את ליברמן לשבת אחת כדי שייזכר בבית אבא.

עוד אשוב לאודסה, אני בטוח.

 

כל הצילומים: מנדי ריזל

Inner – Calcala

5 תגובות ל: "רציתי לדעת באיזו אודסה 'אתה' חי"

  1. 1 ..את הקהילה הלטאית הענקית שם משום מה שכחת … 2 האטרקציה הכי מענינת שם זה הדולפינריום שיש שם מופע של דולפנים וגם אפשרות לכל אחד לרכוב למשך מספר דקות על דולפין .. שווה ביותר

  2. נפלא מאוד, אך אף לא מילה על הקהילה המדהימה של הרב באקשט באודסה ?

  3. מאוד מציק שאתם עושים כתבות עם גלריות, והתמונות בגודל שלא מאפשר צפייה.

  4. גם אני מצטרף למאוכזבים שום מילה על הקהילה של הרב באקשט? כנראה שזה באמת באיזה אודסה אתה חי?

  5. חחחח… ליטאים התאכזבתם , אתם תמיד מסקרים רק את עצמכם
    ואילו אחרים מסקרים עוד מלבד עצמם ……חחחחחחח……

כתיבת תגובה