אם בעבר היו ערוצי התקשורת השונים מתכסים בכסות אובייקטיבית ומתיימרים להציג את המציאות כמות שהיא, כיום הם מפרשים את המציאות לפי תפיסת עולמם הגלויה, ופעמים רבות הם מנסים גם לנווט ואולי אף לייצר את המציאות | האם ישנה דרך להכיר את המציאות כהווייתה?
עופר נחשון 07.01.2025לפני שבועות בודדים עמד ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, על פודיום ונאם מלוא הגרון שמצביעי האופוזיציה הם רוב האוכלוסיה. טענה זו נשמעת שוב ושוב מפי מתנגדי הממשלה הנוכחית, ואולם האופוזיציה במתכונתה הנוכחית לא הצליחה עד כה, פעם אחר פעם, לזכות לרוב בבחירות. האם הם אומנם מאמינים בכך שהם הרוב, או שמא השמעת טענה זו אינה אלא אמצעי רטורי?
בכלל, ובפוליטיקה בפרט, אנשים אוהבים לשמוע דברים שלהם הם מסכימים מלכתחילה. הדבר מחזק את ביטחונם בעמדתם, ויוצר בעבורם תחושת שייכות עם הדומים להם. מאחר שבני האדם נוטים להתחבר יותר לאחרים הדומים להם בתפיסתם מאשר לאלה שהם שונים מהם, הולך ונוצר אצל הפרט הרושם שרבים הם החולקים עמו את תפיסת עולמו. בעידן הרשתות החברתיות הדבר מתעצם שבעתיים. אלגוריתמים מתוחכמים מזהים את מה שהפרט מעוניין לשמוע, ומזמנים בעבורו תכנים דומים אשר מחזקים את דעתו הקיימת, ובמקביל מסננים דעות סותרות. בדומה, הפרט חושף את עצמו לערוץ הטלויזיה המחזק את דעתו, ואילו לערוץ המנוגד לדעתו הוא מתייחס כאל שירות תעמולה. מאחר ואדם מקיף את עצמו ב"קבוצת השווים" (מושג סוציולוגי המתאר את קבוצת האנשים שהאדם משתייך אליה, מתחשב בדעתה, מאמץ את דעתה, ואכפת לו מה הם דעתם עליו), אין לו כלים אמיתיים להכיר את המציאות כהווייתה.
ווינסטון צ'רצ'יל, שהיה גם זוכה פרס נובל לספרות, אמר באחת מאמירותיו הידועות, שההיסטוריה תזכור אותו לטובה משום שהוא זה שיכתוב אותה. כפי שספרות ההיסטוריה היא חד צדדית מנקודת מבטו של מי שכתב אותה – ולרוב משקפת את המאורעות כפי שהמנצחים תפסו אותה – כך גם התקשורת משקפת את המאורעות כפי שהעיתונאי, או גוף התקשורת הנתון מעביר אותה. לא זו אף זו, אם בעבר היו ערוצי התקשורת השונים מתכסים בכסות אובייקטיבית ומתיימרים להציג את המציאות כמות שהיא, כיום הם מפרשים את המציאות לפי תפיסת עולמם הגלויה, ופעמים רבות הם מנסים גם לנווט ואולי אף לייצר את המציאות. כמובן, שכל גוף תקשורת מכנה עצמו כאובייקטיבי ואת המתנגדים לו כמפיק שידורי שקר ((fake news.
בפועל, כיום הפכו ערוצי התקשורת, בארץ ובמקומות רבים בעולם, לאמצעי תעמולה. לרוב, הללו לא נועדו להסיט את דעתם של צרכניהם מצד אחד של התפיסה הפוליטית לצידה האחר, אלא לחזק את דעתם (הקדומה) של אלה שמלכתחילה בחרו להיחשף לתכנים של אותו ערוץ – ובכך לחזק אצלם את התחושות של צדקת הדרך, של הקהילתיות, ושל האמונה שהם אכן הרוב.
האם ישנה אפוא דרך להכיר את המציאות כהווייתה? מאחר שכל תפיסה היא סובייקטיבית – כנראה שהתשובה היא לא, אך יש מספר דרכים שבהן אפשר לנקוט כדי להתקרב לתפיסה האובייקטיבית של המציאות ככל שניתן:
חשיפה לערוצי תקשורת שונים בעלי תפיסות מנוגדות
חשיפה לערוצי תקשורת פרטיים ברשת האינטרנט, ולא רק לערוצי תקשורת ממוסדים
חשיפה לערוצי חדשות ופרשנותיהן מרחבי העולם
קבלה ביקורתית של המידע המוצג ברשתות הללו
חשוב להבין בהקשר זה, שגם מימין וגם משמאל יש גבולות ברורים לשיח, שהוא חופשי ופלורליסטי רק בתוכם. כפי שאמר הלשונאי והפילוסוף נעם חומסקי: "הדרך החכמה לשמור על אנשים פסיביים וצייתנים היא להגביל את טווח הדעות המקובלות, אך לאפשר דיון ערני בתוך הטווח הזה" (מדהים להיווכח שלא אחת מתקיים דיון סוער ויצרי בפאנל תקשורתי, בו למעשה כל הדוברים טוענים את אותה הטענה). מכאן, שכל אפשרות אמיתית להכרת המציאות כהווייתה נשללת מלכתחילה הן בשל העדר מידע נגיש, הן בשל גבולות השיח והן בשל סובייקטיביות המידע המונגש. הימין ימשיך להתחזק בעמדתו, וכן גם השמאל. התנועה בין הגושים השונים תמשיך להיות מוגבלת מאוד – מאחר שהתפיסות הפוליטיות מונעות בעיקרם מהקשרים סוציולוגיים ואישיותיים, והתקשורת תמשיך לשדר תעמולה במקום מציאות. אין מפלט מזה, פרט להכרה שהתקשורת מנסה, ללא הרף, לשטוף את מוחנו, וששומה עלינו להיות מודעים לכך ככל שניתן.
אסיים באנקדוטה: לקראת אחת מן הבחירות הראשונות לכנסת הציעה מפא"י לאגודת ישראל להמיר את השעות המוקצות לה בטלויזיה לשם הצגת תעמולת בחירות בשעות תעמולה ברדיו. הטענה הייתה שחברי אגודת ישראל אינם צופים בטלויזיה, אך מאזינים לחדשות ברדיו, ואילו חברי מפא"י צופים בטלויזיה יותר משהם מאזינים לרדיו. בהסכמה הדדית ההמרה אושרה. בסוף מעשה, נציגות מפא"י העלתה את השאלה: לשם מה זקוקים חברי אגודת ישראל לתעמולת בחירות, הרי ממילא מצביעיהם מצייתים להוראת רבניהם בעבור מי להצביע. תשובת נציגי אגודת ישראל הייתה: בני אדם אוהבים לשמוע שהם צודקים.
פשוט, ונכון.
הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר “Striking Kosher Gold”