שלטון הפקידים – כוחה המופרז של ההסדרה

הרגולציה שחנקה את הרגולטור – איך פקידים שהם אינם נבחרי ציבור צוברים כח שהולך ומתעצם עד שהוא כובל באלגנטיות את ידיו של הממונה עליהם שנבחר כחוק מלהתוות את המדיניות שלשמה נבחר?

כחלון | צילום: מרים אלסטר

הדיון על חוקיות הגרלת מחיר למשתכן שעלה לדיון במשרד המשפטים ומשם לכותרותיו של אחד מעיתוני הכלכלה בסוף השבוע שעבר, מעלה תהייה על המניע והתזמון הסמוך כל כך להגרלה – ככל הנראה האחרונה של התוכנית עליה מתבסס שר האוצר בקמפיין הבחירות  המתקרבות. ההרגשה שיש הרוצים לחבל במשענתו של כחלון החבולה גם כך, מבוססת גם על כך שנושא זה כבר עלה לכותרות ב'גלובס' לפני כשנה וחצי, אז עבר על כך הרגולטור הלאה לסדר היום.

אולם יותר מסיפור פוליטי כזה או אחר, מטריד מאוד הכח האדיר שצברה הרגולציה (כללי ההסדרה) עד שהיא חונקת את הרגולטור עצמו, ותכנית מחיר למשתכן היא אחת הדוגמאות הטובות לכך, מבלי לדון בטיבה של התוכנית עצמה.

box

נתחיל בשאלת חוקיות ההגרלה, הרציונל של חוק העונשין האוסר לערוך הגרלות או הימורים מכוון למנוע משחקי קוביה לסוגיהם ולשמור על הציבור מהתמכרות אליהם. החוק בוודאי לא מכוון להגרלות שעורך משרד ממשלתי על הזכות לרכוש דירה בהנחה למחוסרי דיור, וגם בוודאי שאין כאן חשש להתמכרות. בנוסף החוק מסמיך את שר האוצר לתת היתר מיוחד לעריכת הגרלה ולהחריגה מהחוק.

גם אם יחשוב מאן דהו במשרד המשפטים – האחראי על יישום החוק בנושא ההגרלות – כי יש צורך בהיתר מיוחד להגרלות מחיר למשתכן, מתן אישור כזה לכאורה היה צריך להיות הדבר הפשוט ביותר, שהרי ברור שאין באמת בעיה חוקית בהגרלות הללו. אך כאן קם הגולם על יוצרו: כדי שהממונה על ההגרלות תאשר את ההגרלה נדרשות חוות דעת, דיונים, החלטות ביניים ושינויי מדיניות שמאריכים את התהליך עד כדי כך שבאוצר לא רוצים ולא רצו מלכתחילה להיכנס אליו.

דוגמה נוספת גם היא מתוכנית מחיר למשתכן: היתרי הבניה, שבהם כרוכים גם המכרזים עצמם. כחלון עקף את הוועדות המחוזיות בכך שהקים את הותמ"ל וחשב שיוכל להריץ ולהאיץ בניה – ובצדק, מדובר בשעת חירום. אך בפועל, מתוך למעלה מ-52,000 דירות ששווקו בתוכנית, רק לכ-21,000 ניתן היתר בניה. העיכוב באישורים ובתכניות עוצר את היכולת לצאת למכרז בו מחייבת המדינה את הקבלן למחיר סופי עוד טרם החל בבנייה וכך נבלמת התוכנית שוב ושוב מכוחה של אותה רגולציה חונקת.

אין כאן כוונה לטעון כי רגולציה היא דבר רע. להפך, אי אפשר לקיים כלכלה תקינה מבלי שייקבעו ויוסדרו כללים בסיסיים למסחר הוגן ולצורתו. אולם השיטה בה הפקידים הממונים על ההסדרה מעצימים אותה, נוטלים את הכח לידיהם, מעצימים את עצמם ואת תפקידם ומפתחים את המחלקה שבראשה הם עומדים, זו רעה חולה שבולמת כל יוזמה חדשה שבאה לשנות את הסדר הישן, ואפילו אם אותה יוזמה באה מהרגולטור עצמו – המדינה.

האבסורד העצום הוא, שכשנבחר שר בבחירות דמוקרטיות על מנת שישנה את המצב הקיים, הוא מתווה מדיניות, אך פקידים, בכירים ככל שיהיו, מסוגלים לתקוע כל יוזמה שלו מבלי להתנגד לה במפורש – על ידי גרירת רגליים ביורוקרטית שממסמסת את החלטת הממונה עליהם.

אפיזודה שזכורה לי היטב בהקשר הזה התרחשה בכנס של התאחדות התעשיינים לפני כעשרה חודשים. שר השיכון יואב גלנט נאם בפני תעשיינים מענף הבניה וטען כי חובת השעה לעדכן את שיטות הבניה הישראליות הנמצאות בפיגור של כמאה שנה, ויש צורך להכניס כלים חדשניים על מנת לייעל את הבניה לקצב מודרני. חלק מהנוכחים באולם צחקקו, ולשאלתו של השר נענה אחד מבכירי התעשייה ואמר "אדוני השר, אולי אתה לא מודע, אך הרגולטור שמונע ממנו את השינויים המדוברים הוא אתה!, משרדך לא נותן אישורים למחצבות חול חדשות, ואתה מדבר על חדשנות?…"

side
inner

3 תגובות ל: "שלטון הפקידים – כוחה המופרז של ההסדרה"

  1. הסיפור על גלנט ענק!

  2. כל מילה פנינה.

  3. ניתוח של המצב בצורה מעולה.
    יעקב מאמו הוא הכותב הכלכלי המוכשר ביותר במגזר החרדי.

כתיבת תגובה