שליחות בצל הגירוש | מסכת אמונה בין עצי היער

התרוממתי בזכות הבן שלי, ששאל: ‘מה, אבא, מעכשיו נהיה עניים’?, מספר מוטי סנדר, האיש והחקלאות, שגורש מגוש קטיף עם משפחתו – והתעקש להמשיך בשליחותו | “תפילת החקלאי היא תפילה מיוחדת, ויוצאת בכל בוקר מעומקא דליבא” | מסע מרתק מהחולות הזהובים ועצי הדקלים, ועד ליערות צמח המורינגה

יערות מורינגה (צילום: מוטי סנדר), ברקע, מוטי סנדר | צילום: מור מזל

הם חקלאים כבר למעלה מארבעים שנה. הוא היה מבאר שבע, היא ממירון, והם נפגשו באמצע הדרך, בבני ברק, ליד תחנת כיבוי האש בשיכון ה’. את השידוך ביניהם עשה הרב נחמן צוקר זצ”ל שהיה מייסד וראש ישיבת כפר גנים בפתח תקווה שהכיר את שניהם והעניק את ברכת הדרך.

מוטי (מרדכי) סנדר היה ירושלמי דור שמיני לילידי ירושלים, ממשפחות הומינר וריבלין מצד אימו, ומשפחות סנדר והויזמן החברונים מצד אביו. חנה סנדר, נולדה בבני ברק עד שהוריה עברו למירון. אביה, ילדי וורשה היה ממקימי ובוני העיר בני ברק, ואִמה, ממשפחת אוסלנדר שהתגוררו עד תחילת מלחמת העולם השניה במונקאטש, עלתה ארצה לאחר שניצלה מהשואה הנוראה היישר למחנה המעפילים בעתלית.

250/200 סייד בר + קובייה

ברוח החלוציות והחינוך שקיבלו, לא היה להם ספק היכן עליהם לבנות את ביתם. לאחר החתונה הם התגוררו בפתח תקווה, מוטי עבד בבנק המזרחי בתל אביב וחנה עבדה כמזכירה באולפנה בפתח תקווה. אך חיי העיר הגדולה לא מצאו חן בעיניהם, ויום אחד בהיר הם קראו מודעה קטנה שפורסמה באחד העיתונים על “ישוב חדש שמוקם בין חולות זהובים ושמים כחולים, בין עצי דקלים וחופי ים וגלים שוצפים… אמרנו לעצמנו: לשם אנחנו רוצים להגיע ולבנות את הבית…”, הם מספרים.

גוש קטיף | צילום מוטי מרדכי סנדר
מרדכי מוטי סנדר | צילום מור מזל

אז בעצם החלה הגשמת ייעודכם בגוש קטיף?

“זה היה בשנת תשל”ז. כל השנים שהתגוררנו בפתח תקווה חלמנו לגור ולהקים משפחה בנקודה חקלאית, נסענו באוטובוסים בלילות במושבים דתיים, גמזו, מירון, בני ראם ועוד. אך לא מצאנו את מבוקשנו. עד ששמענו שבגוש קטיף החליטו להקים מושבים. אנחנו חברנו והיינו ממקימי מושב גני טל. בשנת תשל”ח הגענו למקום, משפחה, הורים ושני ילדים קטנים, ובה התגוררנו עד מנחם אב תשס”ה, אז נאלצנו לארוז את הכול ולהשאיר מאחורינו חתיכת היסטוריה של 27 שנים”.

אלו גידולים גידלתם?

“התחלנו בגידול פרחים. בשנה הראשונה, הבתים שלנו טרם נבנו, ואנחנו התגוררנו זמנית במושב קטיף, שם – בעשר אצבעות בנינו חממות וגידלנו פרחים ליצוא. בית אריזה טרם היה ואנחנו בכל ערב היינו אורזים את הפרחים על שולחן האוכל בפינת הישיבה בבית הקטן שהיה. בכל שנה ניסינו גידולים אחרים כי בין החקלאים ישנו כלל שאומר: ‘בשנה הבאה יהיה גידול יותר טוב’… גידלנו פרחים וירקות ובשלב מסוים עברנו לגידול של צמחי בית ליצוא. את המשלוח האחרון לשווקים באירופה שלחנו בשבוע באחרון לחיינו בגוש”.

חרדה ונטישה

כשמגיעה בשורת ההתנתקות, איך – באיזו נקודת זמן של הקריירה החקלאית – היא תופסת אתכם?

“ממש בשיא, בנינו כבר משתלה מסודרת עם קניינים בארץ ובעולם והנה ניחתת לה הבשורה ללא שום תיכנון של מה יהיה ביום שלמחרת”.

דגל ישראל מתנוסס בחוף גוש קטיף מבעד ללבנים השבורות במלון חוף דקלים | צילום: מוטי סנדר

התכוננתם לגירוש – אם בכלל – או שהייתם מאלו שציפו לישועה עד הרגע האחרון?

“דגלנו בדרכו של יעקב אבינו ללכת בדורון, בתפילה ובמלחמה, אנחנו התפללנו לשינוי וביטול הגזרה, אנחנו במושב קיבלנו החלטה לתכנן מראש לאן פנינו מועדות, קיבלנו החלטה, שלא ננקוט בפעולות התנגדות נגד הצבא. חיכינו עד הרגע האחרון ומצד שני ידענו שנגיע לבית ההארחה בחפץ חיים. מבחינה כלכלית לא הייתה תוכנית איך אנחנו ממשיכים ומתפרנסים”.

לאן הולכים אחרי הגירוש, מה היעד? איך השנים הראשונות של ההלם והאובדן משפיעות עליכן? ואיך בכל זאת מתרוממים ומחליטים להתחיל הכל – אבל הכל – מתחילה?

“היה לנו דוד צדיק גדול בירושלים, הרב ר’ שמואל הומינר בעל “עבד המלך” שכתב ספר כתב קטן אבל גדול, “אמונה וביטחון”. דרכו ושם ספרו היו נר לרגלינו. ביקשנו מכל הילדים שעלינו לקבל את הדין, ממש צידוק הדין, להרים את הראש ולהתחיל הכול מבראשית כי ללא הביטחון בצור ישראל וגואלו אנחנו לא נוכל להמשיך ולהישאר שפויים”.

אין צייר כאלוקינו. החולות בחוף הים בגוש קטיף | צילום: מוטי סנדר

ראו גידולים

ואיך אתם מגיעים לגידולים המיוחדים שלכם? באיזה גיל זה קורה ומה מדרבן אתכם להתחיל הכל מתחילה?

“בגיל 55 יצאנו מהגוש ואני הייתי בטוח, שלחקלאות אני לא חוזר. לא מצאתי שום עבודה. אבל מצאנו את עצמנו שבים לחקלאות שלושה חודשים לאחר הגרוש. לא הייתה בררה, אף גוף לא דאג ולא שאל יהיה ומאין תחיו”.

מה הניע אתכם לעשות זאת?

“באחד מימי השישי ישבנו בקראווילה ביד בנימין ואכלנו ארוחת צהרים. הבן הצעיר שלנו שחגג מספר חודשים קודם לכך בר מצווה עוד בבית בגני טל בגוש קטיף, ישב ושאל לתומו את אמא שלנו, את חנה. “אמא אבא לא עובד, עכשיו אנחנו נהיה עניים?” ואני ששמעתי זאת אמרתי לו וחיבקתי את ראשו, אל תדאג ביום ראשון אבא חוזר ומתחיל בעבודה בחקלאות איפה שיהיה”.

נופי הים הקסום בגוש קטיף | צילום: מוטי סנדר

אל היערות

וכאן אתם מתוודעים לצמח המורינגה שיש בו סגולות מיוחדות לעור. מה וכיצד גיליתם את הקשר שבין הצמח לעור?

“את המורינגה גילינו לפני למעלה מארבע שנים כאשר חקלאי חב”דניק הגיע והציע לי להתחיל לגדל מורינגה. זו הייתה הפעם הראשונה שראינו את הזרעים המיוחדים של המורינגה. היו לנו התלבטויות איך אנחנו ממשיכים בחיים החקלאיים. התלבטנו והתייעצנו עם חוקרים בתחום והם נתנו לנו את ברכת הדרך. הייתה עבודה קשה מאוד להכין את השטחים ולהתחיל הכול מהתחלה. בימים שכאלו אני מספר לשואלים שלימדוני חכמים כי מסכת זרעים נקראת מסכת אמונה, כי חקלאי עוד בטרם מתחיל בעבודתו הוא מתפלל לקב”ה ומבקש שיוביל אותו בדרך הנכונה. בזמן קניית הזרעים הוא שב ומתפלל שהזרעים יהיו טובים ושהנבט שינבט יהפוך לצמח ולעץ הנותן את פריו. תפילת החקלאי היא תפילה מיוחדת היוצאת בכל בוקר מעומקא דליבא.

Inner article

“מאז הזריעה ועד לקטיף העלים הראשונים ישבנו ולמדנו מה היתרונות ומה אנחנו יכולים להפיק מהצמחים הפלאיים הללו. יצרנו קשר עם מפעל קוסמטיקה בצפון הארץ שהכיר את סודות ונפלאות המורינגה. המוצרים שנבחרו אחד לאחד נבחנו והוכחו שמסייעות ונותנות מזור לדברים רבים וביניהם לנזקים ואדמומיות בחלקי הגוף”.

והנה, מתחיל גם פרק חדש של ייצור קוסמטיקה. איך לומדים את סודות ה’רוקחות’ הללו? כיצד מתאימים את המוצרים לעור?

“ב”ה שקיבלנו עצה טובה וחברנו למפעל בצפון שהם עד היום הזה ממש לעזר לנו ואנו מקבלים מהם הכוונה ועצה טובה. אנחנו יושבים ומחפשים מחקרים על היכולות בבחינת מה רבו מעשיך ה’ ומבקשים מאנשי העשייה שיבדקו ויסייעו להפיק את המוצרים המיוחדים שלנו. עשינו הסבה מ’משתלות סנדר’ ל”יערות מורינגה-משתלות סנדר”. היערות ממוקמים במושב גני טל בשטחי מועצה אזורית. נחל שורק ומשם אנו פועלים. כמובן שבשנת שמיטה אנו פועלים על פי מגבלות ההלכה בלבד”.

שמן מורינגה צילום אתר קאנבה

לסיום, תארו מהי בשבילכם התחושה להיות חקלאי בארץ הקודש?

“להיות חקלאים בארץ ישראל ארבעים שנה זו משימה מיוחדת במינה; להיות חקלאים, שלובים, בתורה ובעבודה המחזקים ומשמרים את רוח ישראל סבא.

“להישאר מחוברים לבורא עולם בבחינת דע מה למעלה ממך; “לקום כל בוקר מחדש עם “מודה אני לפניך”; מודים על כל רגע שאתה שומר עלינו.

“לראות עצים מלבלבים בימי האביב, לאחר שכל העלים נשרו בתקופת החורף, לשאת תפילה כל אותם החודשים שהעלים ילבלבו והענפים יצמחו מחדש ונתחיל בעונה חקלאית חדשה. זו תכליתה של מסכת זרעים מסכת אמונה.

“המוצרים הטבעיים והקוסמטיים נותנים מזור לאנשים רבים המתדפקים בשערי יערות מורינגה. הלקוחות והתגובות אותם אנחנו מקבלים מהווים גושפנקה למוצרים כאלף עדים”.

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה