תורת הנסתר

'וול סטריט' | צילום: סרג אטל, פלאש 90

בפילוסופיה המודרנית נשאלת השאלה, כיצד אנו יודעים שאנו באמת חיים במציאות אותה אנו חווים, ושאין חוויותינו אשליה או חלום. הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט טען שיש דבר אחד שבו אי אפשר להטיל ספק: "אני חושב – משמע אני קיים". מתובנה זו דקראט מאשר את קיומה של המציאות, אך באופן מושכל ומפוקח יותר. גם בהיבטים הכלכלי והפוליטי-מדיני אנו חשים שיש תחרות, ושהמציאות שאנו חווים היא אמתית. אולם האם זה אכן המצב?

בעבר היו חברות השקעות שהחזיקו מניות בחברות שונות, וסחרו בהן לפי ערכן, כך שפעמים הן היו מפסידות, ופעמים הן היו מרוויחות. הצלחת המשקיעים הייתה תלויה בהצלחת חישוביהם בעליית, או ירידת, ערך המניות שרכשו. כל אחד יכול היה לרכוש מניות, ולהיות שותף בניהול החברה ובהצבעות על עתידה בכינוסים של בעלי המניות.

אולם בשנות השמונים של המאה הקודמת השתנתה מציאות זו, כאשר בוגול (John C. Bogle) ייסד את חברת ההשקעות ואנגארד (Vanguard). חברה זו דגלה בהשקעה פסיבית ולרוחבו של כל האינדקס; כלומר, הם השקיעו בכל החברות הנסחרות בבורסה, ובעלי המניות הרוויחו לפי עליית השוק בכללותו, ולא לפי עליית ערכה של חברה מסוימת.

ואנגארד עצמה הרוויחה מעמלה אותה גבתה מהמשקיעים ומגיוסם של משקיעים חדשים, ולא לפי ערך עליית מניה מסוימת. הדבר דומה להימור על כל הסוסים במרוץ בסכום נמוך, במקום הימור על סוס מסוים בסכום גבוה. בשיטה זו תמיד מרוויחים, והפסד יכול להתרחש רק עם המרוץ עצמו נפסל.

כיוון שאין צורך בחישוב סיכונים מתוחכם, הייתה העמלה שגבתה ואנגארד נמוכה, מה שהפך את ההשקעה בה לאטרקטיבית עוד יותר. מלכתחילה הוטל ספק בשיטת השקעות זו, אולם, לאחר זמן שהיא הוכיחה את עצמה, קמו לוואנגארד שתי מתחרות נוספות: סטייט סטריט ובלאק רוק (State Street, Black Rock). כיום בלאק רוק היא חברת ההשקעות הגדולה בעולם, והיא לקחה את שיטת ההשקעות הפסיביות, החולשות על כל האינדקס, לרמה גבוהה ביותר.

כיום שולטת בלאק רוק ב-10.5 טריליון (!) דולר, והיא משקיעה – כאסטרטגיה – כמעט בכל בורסה בכדור הארץ. בהשקעותיה היא רוכשת כ-3%-10% מהחברה, ובכך היא הופכת למחזיקת המניות המרכזית, ולבעלת השליטה בחברה, או לכל הפחות למשקיעה שחייבים להתחשב בדעתה.

יתר-על-כן, בלאק רוק נותנת שירותי יעוץ ואפילו שירותים פיננסים שותפים, למדינות שונות. עוצמתה כה גדולה, שבמשבר הגדול של התמוטטות הכלכלה האמריקנית בשנת 2008, פנה הממשל האמריקני לבלאק רוק בבקשה שיציל את המצב.

בפועל, בלאק רוק ושתי מתחרותיה שולטות כמעט בכל חברה בעולם המערבי, אם באמצעות השקעה ישירה, ואם באמצעות השקעה בחברות השקעות קטנות יותר. העובדה שחברה בודדת מחזיקה בעוצמה כה אדירה, שהיא חזקה יותר מזו של מדינות רבות, גורמת לכך שבלאק רוק משפיעה על מהלכי מדיניים גלובליים, שמטרתם היא אחת: עליית ערך השוק בכללותו.

אם בעבר היו משקיעים קטנים ופרטיים יכולים לרכוש מניות, ולהגדיל בכך את הונם האישי, היום בבלאק רוק משקיעים הגופים החזקים במשק: בנקים, חברות ביטוח, וחברות השקעות קטנות, שלהן יש אינטרס ברור להעלות את ערך המניה של בלאק רוק עצמה ושל השקעותיה.

ואם לא די בכך, שלוש חברות ההשקעות הגדולות שהוזכרו לעיל, מהוות המשקיעות העיקריות זו בזו, כך שלמעשה שלושתן אגודות יחד, ושולטות לחלוטין בשוק הפיננסי. דרך משל, שיעור השליטה של בזוס, מייסד אמזון, בחברתו הוא 9%, ושלוש החברות האלו יחד שולטות ב-16% ממניות החברה, והן אלו שמקבלות את ההחלטות בעבורה.

לעובדה זו יש השלכות חשובות: בפועל, אין תחרות בשוק, שהרי בסופו של דבר הכול מתנקז לאותן חברות, אשר מושקעות זו בזו, ומטרתן האמתית היא עליית מחירים – תופעה אשר מסבירה את האינפלציה הגבוהה בארצות הברית (ובישראל).

שיקולים מדיניים וצבאיים, כמו, למשל, הדילמה אם להפציץ מתקני נפט באיראן, יכולים להיתקל בהתנגדות של אותן חברות, שכן תקיפה כזאת תוריד את ערך מניות האנרגיה; ומאחר שהן שולטות בשוק, וכיוון שהן אחוזות בקשר גורדי עם הדרג המדיני, מקשיבים להם.

את קשריהם עם הדרג המדיני הם דואגים לשמר בין הייתר, כמו אצלנו, באמצעות שיטת "הדלת המסתובבת", שלפיה הם דואגים לתעסוקתם ולפרנסתם של נציגי הממשל שצייתו להם כאשר הם שימשו בתפקידים ממלכתיים.

חברות אלה מתחזקות ומתעצמות מאוד, ואין כמעט גוף גדול שאין הם שולטות בו. ברם, המשקיעים בבלאק רוק עושים את הונם מהפקדות של האנשים הפשוטים שמפקידים כספם בתוכניות פנסיות, בהשקעות קטנות ובקרנות, אולם בפועל בראש הפירמידה מנוהלים החשבונות הכספיים בחברה שמטרתה היא להגדיל את הונם של הגופים החזקים במשק, ולא את הונו של האדם הפרטי.

אם בשנות השבעים של המאה הקודמת 40% מהשוק היה בשליטה של אנשים פרטיים, היום 1% מחזיק ב-50% מערך השוק, ו-10% ב-86% מערכו, ולמעשה לאדם הפרטי שלא מושקע באף חברת השקעות אלא משקיע באופן עצמאי, יש רק 1% מערך השוק ואין ייצוג לאינטרס שלו.

כיום, כשאנו עומדים בפתחן של גזירות כלכליות, מוטב שנשאל את עצמנו האם באמת נושאים כולם בנטל הכלכלי? האם יש התחשבות באדם הפרטי, או שמא המטרה היא שוב העלאת המדדים הבינלאומיים התלויים בהתחזקותם של הגופים הגדולים – והמשרתים אותם? האם זהו תקציב המיטיב עם הפרט, או שוב לדאבון הלב, הוא בא לשרת את טובת התאגידים?

לצערי, נראה כי גם עכשיו ימשיכו רווחי הבנקים לעלות, חברות הביטוח ימשיכו לגבות מחירים מופקעים (שכן אין באמת תחרות ביניהן), וחברות ההשקעות ימשיכו להשתעשע בכספי הפנסיות והחסכונות שלנו כרצונן (צפויה גם עלייה בחובת ההשקעה בקרנות הפנסיה).

"והכסף יענה את הכול" (קהלת י).

הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר "Striking Kosher Gold"