בעלי הקרקעות הפרטיות בתכנית אפולוניה לעליון: המדינה מתכננת להפקיע מאיתנו קרקעות ללא פיצוי • לטענתם, יש צורך לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון, מאחר והחלטה הקודמת קבעה תקדים שפוגע בכל בעלי הקרקעות במדינה
שאול כהנא 15.07.2019
מתחם אפולוניה | הדמיה: רמ"י בעלי הקרקעות הפרטיות ב'תוכנית אפולוניה' בהרצליה, מתחם קרקעות יקר העומד לכאורה בפני הפקעה לצרכי שטחים ציבוריים ואף סובל מזיהום קרקע – בשל העובדה שמפעל של תע"ש שכן עליה שנים רבות והקרקע הזדהמה קשות. השלכות הטיפול בזיהום אינן ידועות ועלולות להביא לשינוי פני השטח ותנאי התוכנית – עתרו ביום חמישי לבית המשפט העליון בבקשה לקיים דיון נוסף, המצדיק לטענתם, הרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון.
לטענת העותרים, המיוצגים על ידי עורך הדין יהושע דיאמנט, בדיון הקודם בעליון שהתייחס לתכנית, נקבעה החלטה חדשה ותקדימית בהלכות התכנון והבנייה שמובילה לאפליה וחוסר שוויון.
לטענת עו"ד דיאמנט, המייצג את בעלי הקרקעות הפרטיות בתכנית, ההחלטה שניתנה בדיון הקודם בעליון בנושא אפולוניה, מאפשרת פגיעה באופן קיצוני בשוויון בין בעלים שונים אשר כלולים באותה חטיבת קרקע, והכלולים ביחד באותה תב"ע.
לטענת דיאמנט, ההלכה שנקבעה פוגעת לא רק בבעלי הקרקעות בתוכנית אפולוניה, אלא לכל ציבור בעלי המקרקעין במדינת ישראל. לדבריו, התקדים נותן הכשר לתכנון שכונות בישראל בהן יוקצו, למשל, לקבוצת בעלים אחת כל זכויות הבניה, ולקבוצת בעלים אחרת יוקצו כל מגרשי החניה והפארקים וזאת מבלי לבצע באותה תכנית הליך של איחוד וחלוקה בין הבעלים הכלולים בכל התכנית.
עוד נטען בעתירה, כי המדינה קיבלה למעשה החלטה לייעד את מקרקעי העותרים להפקעה, בהתעלם מן העובדה אשר אמורה להיות בידיעתה, כי משמעות ההחלטה היא היתכנות של הפקעת מקרקעי הבעלים ללא תשלום כל פיצוי. התוצאה, כך טוען עו"ד דיאמנט, היא שמעתה תהיינה רשאית כל אחת מרשויות התכנון לנהוג ולהחליט ככל העולה על רוחה, בכל תכנית בנין עיר במדינה שיש בה ייעודים שונים.
במקביל. גם עיריית הרצליה עותרת נגד התכנית בטענה שההחלטה התקבלה על בסיס מכלול ראיות חסר לאחר שבית המשפט העליון קיבל את ערר המדינה ונתן אור ירוק לבנייתן של כ-3,000 יחידות דיור באפולוניה.
מדובר בתכנית המתגלגלת כבר 15 שנה במוסדות התכנון והמשפט, ובעתירות השונות כ-50 בעלי עניין המושכים את הדברים כל אחד לכיוונו.
בעתירתה טוענת העירייה, כי אישור התוכנית והמשך קידומה במסלול המהיר של הותמ"ל (הוועדה לקידום מתחמי דיור מועדפים) התקבל על בסיס תשתית עובדתית חלקית, וניתן למרות הידיעה כי מדובר בקרקע מזוהמת. בעירייה טוענים כי הסברה לפיה ניתן יהיה לטפל בזיהום בהמשך הינה טענה חסרת בסיס. "נראה שההכרח לאשר 3,000 יחידות דיור למגורים באופן מיידי, גבר על הכל – התכנית אושרה והמדינה מיאנה לערוך 'בדק בית' ולהמתין לסקרי הקרקע, המים וסקר הסיכונים", כך נכתב בעתירה.
ראוי לציין כי בעירייה טוענים שיש מחלוקת כיצד לטפל בזיהום הקרקע. "ככל שיסולקו 90 אלף טון קרקע, כהמלצת התסקיר משטחי מפעל תע"ש בלבד, ומאזורים החשודים כמזוהמים ושעל חלקם קיימים יעודי מגורים, וככל שיתחוור כי יש לסלק קרקע מזוהמת מחלקים אחרים בתחום התוכנית – הרי מדובר בנתון העלול לשנות כליל את פני השטח ואת התכנון הנגזר מכך".
בהחלטתו האחרונה מתח בית המשפט ביקורת נגד המדינה כאשר מתברר כי כבר בשנת 2007 התחייבה המדינה לבצע סקר סיכונים באדמות תעש לשעבר, החשודות כמזוהמות. בשנת 2014 המדינה שוב התחייבה לבצע אותו "תוך חודש-חודשיים". לאחר מכן המשיכה המדינה למשוך זמן והבטיחה להשלים אותו עד אוגוסט 2016. בפועל, סקר הסיכונים לקרקע המזוהמת לא בוצע עד היום – והשופטים מתחו ביקורת חריפה על כך שהמדינה לא עמדה בהתחייבויותיה.
מאידך אמרו השופטים, כי למרות שהסקר טרם נערך – ניתן לאשר את התכנית ולערוך אותה לפני הוצאת היתרי בנייה על-פי התכנית וכתבו בהחלטה כי "סקר הסיכונים אומנם מהווה נדבך משמעותי אשר בלעדיו לא ניתן לבצע את הוראות התכנית ולשקם את הקרקע; אך הוא אינו צפוי להשפיע על הוראות התכנית עצמה.
"משכך" כתב אחד השופטים, "אין כל חובה שבדין לכלול את סקר הסיכונים בתסקיר – וממילא איני סבור כי אישור התוכנית לפני השלמתו לוקה בחוסר סבירות. מאחר שאני סבור כי סקר הסיכונים הכרחי לשם ביצוע הוראות התוכנית, הרי שהשלב המתאים להשלמתו הוא בטרם מתן היתרי הבנייה על-פי התוכנית – וזאת בהתאם להוראות התוכנית עצמה".
עיריית הרצליה סבורה כי מדובר בדיני נפשות ובכוונת ראש העיר משה פדלון לפנות לשר האוצר משה כחלון ולבקש ממנו להיכנס לעומק הפרשה.
