תקדים דרמטי: צינתקו והטרידו אתכם? קבלו כסף

בית המשפט בפסק דין תקדימי נגד חברת טלפונים המספקת שירותי צינתוקים ללקוחותיה, והטיל עליה אחריות על ההודעות שנשלחו לתובע החרדי • כל צינתוק מוכח, שבית המשפט קבע כי הוא “דבר פרסומת”, יעלה לחברה 700 שקלים ובתוך חודש, אם לא תערער, תשלם כ-34,000 שקלים והוצאות משפט • החברה בתגובה: “שומרת על זהות הלקוחות; נערער” • האם הצעד הבא הוא בקשה לייצוגית נגד החברות?

טלפון כשר | צילום: נתי שוחט, פלאש 90

פסיקה תקדימית בבית משפט השלום בירושלים: חברת ‘ימות המשיח’ חוייבה בפסק הדין של הרשם אופיר יחזקאל ב-34,300 ש”ח על שיחות “צינתוק” שהעבירה עבור לקוחותיה, ואלה ייחשבו כ”דבר פרסום” שנשלח במסגרת “חוק הספאם” ללא אישור והסכמת הלקוח מראש. פסיקה זו, עלולה להוביל לסדרה של תביעות ייצוגיות כנגד חברות אלה – ומעיון בפסק הדין שיובא להלן, נראה כי בסופו של יום גם הלקוחות שהזמינו את הצינתוקים עשויים לקבל תביעה או חלקה, כלפיהם (במקרה שחברת השיחות תחשוף את זהותם).

התובע, יהודה קופרברג, תיעד חלק מהצינתוקים שהגיעו לטלפון הסלולרי שלו, ותבע תחילה לחשוף בפניו מי החברה שממנה יצאו אותן שיחות צינתוק.

250/200 סייד בר + קובייה בכתבה

הדיון נערך בפני מי שמכונה “הרשם הבכיר אופיר יחזקאל” כשהנתבעות הן 1 .חברת השקמה אן.ג’י.אן תקשורת בין לאומית 015 בע”מ 2 .ימות המשיח בע”מ. זאת, משום שעל פי פסק הדין, “התביעה הוגשה במקור בבית המשפט לתביעות קטנות וכוונה כלפי “בעליהם של קווי הטלפון הבאים”, תוך פירוט של 16 מספרי טלפון, שמהם, לטענת התובע בוצעו “צינתוקים” לקווי טלפון המוחזקים על ידו. צינתוק הוגדר על ידי התובע כחיוג למספר הטלפון הנמען, וניתוק השיחה מיד, על מנת שהנמען יחייג חזרה למספר שממנו בוצעה השיחה, ובכך יאפשר למצנתק לחשפו לפרסומות, או לקדם את מטרותיו באופן אחר.

“התביעה המקורית, לא כללה את זהות הנתבעים (“בעלי הקווים”), והתובע ביקש בתחילה, כי בית המשפט יורה לגורמים שונים (משרד התקשורת ומשטרת ישראל), לחשוף בפניו את זהותם. לאחר שנדחו בקשות אלה, הוגש כתב תביעה מתוקן, שבמסגרתו נתבעו הנתבעות 2-1 (ליתר דיוק נתבעה הנתבעת 1 בשמה ו/או בצורת התאגדותה הקודמת).

“התובע טען, בכתב התביעה המתוקן, כי הנתבעת 1 אישרה בפניו, כי חלק מהקווים שמהם בוצעו השיחות מושא התביעה, הם של לקוחותיה, וכי למיטב ידיעתו הנתבעת 2 אשר תכונה להלן גם – הנתבעת, “מפעילה חלק משמעותי משיחות הצינתוק על מנת להשיא רווחים”. התובע הוסיף, כי אפשר שנתבעות אלה, הן רק חלק משרשרת המעוולים הרלבנטית, ולכן, אפשר גם שיבקש, בהמשך, להוסיף נתבעים נוספים לתביעה”.

“התובע טען, כי הוא סובל מ”מבול” של צינתוקים, בתדירות של שלושה או ארבעה ליום, ולעיתים אף למעלה מכך, דבר המהווה הטרדה של ממש. לדבריו, משהחליט לשים סוף להטרדה, ערך רשימה של הצינתוקים, אשר צורפה לכתב התביעה. המדובר בטבלה שערך התובע, הכוללת פירוט של השעות והתאריכים שבהם לטענתו בוצעו הצינתוקים המועדים… וכן של מספרי הטלפון שמהם ואליהם בוצעו… תוכן השיחות, לדברי התובע, כלל “חדשות ואקטואליה, עובר להתרמות, רכילויות שונות, נושאים מגונים וניבולי פה, בדיחות, שירה, ניגונים, הרצאות, הודעות על הפגנות ומחאות שונות ומשונות וכו'”.

“התובע הוסיף, כי במרבית המקרים, לא קיימת אפשרות הסרה מרשימת התפוצה הרלבנטית למספר שממנו מבוצעים הצינתוקים, וכי במקרים שבהם קיימת אפשרות הסרה, הדבר דורש זמן רב. כמו כן, הואיל והצינתוקים מבוצעים ממספרים רבים, אין טעם של ממש בהסרה מהרשימה הנוגעת למספר ספציפי זה או אחר. בנוסף, לטענת התובע, לא קיימת לנמען אפשרות לחסום את המספרים”.

עוד הובאו בפסק הדין דברי התובע, שטען כי “הצינתוקים גורמים לו לטרדה ואף פוגעים בפרנסתו. כמו כן, הוא עושה שימוש בטלפון, הן לצרכים אישיים והן לצרכי פרנסה, ולכן, נוהג לחזור לשיחות שלא נענו, דבר אשר העצים את הטרדה הגלומה בצינתוקים. בנוסף, לדבריו, הוא וילדיו נוהגים לצרוך תכנים כשרים בלבד, במסגרת “הקומה הכשרה”, ואילו חלק מתכני הצינתוקים, אינם עונים על מגבלה זו (ולא ניתן כאמור לחוסמם באופן אפקטיבי), דבר שאף הוא מעצים את הפגיעה הנגרמת כתוצאה מהצינתוקים”.

הנתבעת: לא פרסומת

ומה סברו ב’ימות המשיח’? לפי פסק הדין, “הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה, שבו טענה, כי התביעה נטולה בסיס עובדתי. כך, התובע לא הציג דבר מה קונקרטי לעניין תוכן ההודעות, לא הוכיח כי אכן בוצעו אליו צינתוקים, בשונה משיחות או הודעות מותרות, ולא הציג כלל את מועדיהם של מרבית הצינתוקים הנטענים. כמו כן, רשימת הצינתוקים שצירף לכתב התביעה, אינה בגדר ראייה, ותכני ההודעות, כפי שתוארו בכלליות על ידי התובע עצמו, אינם בגדר “פרסומת”. בנוסף, התובע עשה שימוש בקווים מושא התביעה ויש להניח כי הסכים, בצורה זו או אחרת, להיכלל ברשימות התפוצה הרלבנטיות לקבלת ההודעות”.

עוד טענה הנתבעת 2, כי “התובע לא הראה כי קיימת יריבות בינו לבינה. התובע ניסה, בתחילה, לגלות את זהותם של מפעילי הקווים הרלבנטיים, וכשלא הצליח בכך, הגיש תביעה נגדה, בטענה כללית שלפיה למיטב ידיעתו היא מפעילה חלק מהקווים. התובע, לדבריה, אף פנה אליה בדרישה לגלות לו את זהות מפעילי הקווים.

870/135 ליינר ארטקל

“מעבר לכך, טענה הנתבעת 2, כי היא פועלת כחברת טכנולוגיה, המספקת ללקוחותיה שירותים טכניים למערכות מידע טלפוניות. מערכות אלה מאפשרות שידור של מידע קולי, או ממוחשב, והאזנה למידע זה. המערכות מסופקות ללקוחות הנתבעת, המקימים באמצעותן קווי מידע קולי, המחוברים לרשת הבזק הציבורית. הנתבעת 2 לדבריה, אמנם מספקת ללקוחותיה שירות המאפשר להם לשלוח הודעות קוליות לנמענים, באמצעות חיוג למספרי טלפון של נמנעים, לרבות צינתוקים, אך אינה מעורבת כלל בעצם משלוח ההודעות, בתכני ההודעות או בתפעול הקווים של לקוחותיה. הנתבעת 2, לדבריה, אינה שולטת ואינה יכולה לשלוט בקווי המידע הקולי המופעלים במערכותיה. המדובר בעשרות אלפי לקוחות המפעילים קווי מידע שונים שלהם מאזינים מאות אלפי נמענים מדי יום. לקוחות אלה מתפעלים את הקווים בעצמם, ובכלל זה, יוצרים בעצמם את התכנים ומחייגים בעצמם ללקוחותיהם.

“הנתבעת, לדבריה, מתנה את ההתקשרות עם לקוחותיה, בכך שיספקו תכנים “כשרים”, וזאת הואיל והחברה מנוהלת על ידי חסידי חב”ד. כמו כן, היא מתנה את ההתקשרות עמם, בכך שיפעלו על פי דין, לרבות על פי דרישות “חוק הספאם”. לעניין זה צירפה הנתבעת 2 ,לכתב ההגנה, שבלונה של נוסח הסכם שבינה לבין לקוחותיה, שבה נכללת הדרישה האחרונה אמורה. עם זאת, לדבריה, בסופו של יום, הבחירה האם להפעיל בפועל את הקווים בהתאם להוראות הדין, מסורה בידי הלקוחות, שכן היא עצמה, אינה יכולה לשלוט בכך, או לדעת האם אכן עשו כן. הנתבעת דומה, לטענתה, לחברות המספקות תוכנות לבניית אתרים במרשתת, או מרכזיות. בדומה לחברות אלה, היא מספקת פלטפורמה בלבד, ואינה יכולה לשלוט בשימוש הנעשה בהן.

“נתבעת 2 טענה גם, כי ניתן היה לבצע הסרה, בהליך פשוט, מרשימות התפוצה של הקווים שמפעילים לקוחותיה )מרשימת התפוצה של קו זה או אחר ואלה הקשוריםאליו(. כמו כן, ניתן היה לבצע חסימה כללית של כל הקווים שמפעילים לקוחותיה”.

עוד אמרה, כי “התובע, לטענתה, כלל לא ניסה לעשות כן, ונחסם, עם הגשת התביעה”. נתבעת 2 הוסיפה, לפי פסק הדין, כי היא אינה “מפרסם” כהגדרתו בחוק הספאם. כך, לדבריה, שמה אינה מצוין בהודעות שנשלחו (ככל שאכן נשלחו) לתובע; תוכן ההודעות (ככל שנשלחו) אינו מקדם את עסקיה או את מטרותיה, אלא, אם בכלל, את אלה של לקוחותיה; והיא אינה משווקת דברי פרסומות, שכן לא ביצעה כל פעולה בקשר עם משלוח ההודעות, אלא סיפקה פלטפורמה טכנית בלבד. לתמיכה בטענה זו, הפנתה הנתבעת לפסיקה שבה נקבע כי ספק הפלטפורמה למשלוח הודעות, אינו בגדר מפרסם.

עוד נטען במסגרת הגנת הנתבעת, כי ההודעות מושא התביעה, אינן בגדר “דבר פרסומת”.

נהנתה מהקישוריות

עם זאת, בית המשפט קבע כי “ראשית, נוכח אופי השיחות (שבמסגרתן כאמור נמסר למתקשר כי ממתינה לו הודעה), הרי שאין מדובר בפנייה חד פעמית המהווה הצעה להסכים לקבלת דברי פרסומת, ובכל מקרה, לא הוכח כי בכך מדובר. כמו כן, לא הוכח כי התובע נתן את הסכמתו מראש לקבלת דברי הפרסומת”.

“…במילים אחרות, הרי שהנטל להראות כי התובע נתן את הסכמתו לקבלת הצינתוקים (שהם כאמור בגדר דברי פרסומת), מוטל על הנתבעת. ומשבחרה הנתבעת, מטעמיה, שלא להביא ראיות לעניין זה, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה.

“בהקשר זה, אין לקבל את טענת הנתבעת שלפיה נבצר ממנה, או נאסר עליה, או לא היה מקום לצפות ממנה, לחשוף את זהות לקוחותיה, לצורך הבאת ראיות מעין אלה”.

“…נוכח האמור לעיל, אני קובע כי דברי הפרסומות האמורים (הצינתוקים) נשלחו לתובע בניגוד להוראות חוק הספאם”.

בהמשך בחן בית המשפט את טענה זו, אודות הפרסום. “…כעת יש לבחון האם הנתבעת, היא בגדר מפרסם, כמשמעות ביטוי זה בחוק הספאם. התשובה לשאלה זו, היא בחיוב.

“טענתה העיקרית של הנתבעת לעניין זה היא, כאמור, כי היא משמשת פלטפורמה בלבד. לדברי הנתבעת, היא מספקת ללקוחותיה מערכת טכנולוגית בלבד, שבה ניתן לעשות שימוש לצורך משלוח הצינתוקים, על כל הכרוך בכך, ואינה מעורבת כלל בכל הנוגע לתוכן ההודעות הנשלחות באמצעות המערכת, או בתפעול המערכת, כך שאין לראות בה “מפרסם”.

“דין טענה זו, להידחות”, כותב בית המשפט בפסיקתו, “בנסיבות העניין, אני סבור כי הנתבעת נכנסת בגדר החלופה שעניינה “מי שתוכנו של הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו” כפי שהסביר נציג הנתבעת עצמו, הצינתוקים מניבים הכנסה לנתבעת בדמות דמי קישור גומלין.

“לעניין זה, אף אם נקבל את טענת הנתבעת, כי היא אינה מעורבת ישירות, או בכלל, בתכני הפרסומים, וכי התכנים מקדמים את מטרותיהם של לקוחותיה, הרי שתכנים אלה, יהא נושאם המדויק אשר יהא, עשויים בהחלט לקדם (גם) את מטרותיה של הנתבעת עצמה (המדובר בחברה בע”מ שמטרתה היא, מטבע הדברים, השאת רווחיה).

“ודוק, ככל שמדובר בתכנים מעניינים או אטרקטיביים יותר עבור הנמענים, כך יחזרו (יתקשרו חזרה) נמענים רבים לקווים שמהם בוצעו הצינתוקים, ויאזינו להודעות המושמעות בקווים למשך זמן ארוך יותר, דבר אשר יניב לנתבעת רווח גדול יותר. די בכך על מנת לקבוע כי הנתבעת היא בגדר “מפרסם”.

חיוב כספי

לסיום, כותב בית המשפט בפסיקתו: “סיכומו של דבר, אני קובע כי הנתבעת הפרה כלפי התובע את הוראות חוק הספאם בנוגע ל-49 צינתוקים. “…נקודת המוצא בפסיקת בית המשפט העליון, היא, כידוע, כי הפיצוי המכסימלי הקבוע בחוק … לעניין משלוח כל הודעה, בסך של אלף שקלים, הוא גם הפיצוי שאותו מן הראוי לפסוק, ברגיל, בפועל, לטובת הנמען, וזאת בהעדר טעמים מיוחדים לסטות מפיצוי זה”.

אולם, מציין השופט, “במקרה הנוכחי, לצד שיקולים הנוגעים לחומרת הטרדה הנגרמת כתוצאה מהצינתוקים, ראיתי מקום לייחס חשיבות מסוימת לכך שההודעות נשלחו, ככל הנראה, בשיתוף עם גורמים נוספים (הלקוחות), כך שהנתבעת אינה היחידה שהפיקה תועלת מכך (וזאת גם אם הנתבעת היא שנמנעה, כאמור, מהצגת מערכת היחסים המדויקת שבינה לבין גורמים אלה לפני בית המשפט).

“אני מעמיד את הפיצוי על סך של 700 ₪ בגין כל הודעה.

“הנתבעת תשלם, לפיכך, לתובע, סך של 34,300 ש”ח וכן הוצאות משפט בסך של 850 ש”ח וזאת בתוך 30 ימים.

“נוכח תוצאה זו, אין צורך לדון בעילות נוספות שמכוחן ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים כלפיו.

“יוער, כי אני סבור כי טענות התובע כלפי הנתבעת בדבר החזקת רשימות תפוצה בניגוד לדין, לא הוכחו. כמו כן, אני סבור, כי בטענות התובע כלפי הנתבעת בכל הנוגע לקיומה או העדרה של אפשרות הסרה, אין בכדי להשפיע על התוצאה האמורה (ולמען הסר ספק, הנתבעת, נוכח החלל הראייתי שהותירה, לא הוכיחה את קיומה של אפשרות הסרה לעניין ההודעות הספציפיות שנשלחו לתובע). בנוסף, אינני סבור כי ישנה רלבנטיות לפועלו של התובע כמי שמסייע בהגשת תביעות קטנות, או ליריבות פוליטית זו או אחרת שאפשר שקיימת בין הצדדים.

“לבסוף, יש להודות לצדדים, אשר חרף היריבות הקיימת ביניהם, התנהלו, במסגרת ההליך, בכבוד ובנעימות, זה כלפי זה וכלפי בית המשפט”.

תגובת חברת ‘ימות המשיח’:

“חברת ימות המשיח שומרת ומגנה על לקוחותיה, ולא חושפת את פרטיהם ללא צו בית המשפט.

“בית המשפט לא נתן צו שמחייב לחשוף את פרטי הלקוחות, ולכן ימות המשיח לא חשפה את פרטי הלקוחות.

“מדובר על טעות משפטית שמנוגדת לתקדימים רבים בבית משפט המחוזי.

“יש לנו לומר 2 דברים:

“1. ימות המשיח תמשיך להלחם על פרטיות לקוחותיה, ולא תחשוף את פרטיהם מבלי שניתן צו מתאים.

“2. הערעור בדרך”.

מומלץ עבורך

3 תגובות ל: "תקדים דרמטי: צינתקו והטרידו אתכם? קבלו כסף"

  1. הגיע הזמן להילחם במלחמת חורמה כנגד הצינתוקים האלה. זה ממש לא משנה אם מדובר במחלוקת פוליטית או אחרת.
    הצינתוקים הם רעה חולה שמציקים למגזר החרדי שעומד בחוסר אונים מול החברות הגדולות שעושות ככל העולה על רוחן בטלפונים שלנו.
    עוד תביעה ועוד תביעה והסיפור הזה יסתיים אחת ולתמיד.

    ימות המשיח מוזמנת להקים רשימה של אנשים שמעוניינים בציתוקים, כל השאר ירווח להם.

  2. חזק ואמץ למען עם ישראל!
    צריך לעקור מן השורש את הרעה חולה הזאת,
    די נמאסססססססססססססססססס כבר,
    תצאו לנו מהחיים ותפסיקו לטרטר ולהטריד אותנו,
    הלוואי שיחטפו תביעות כאלו על בסיס יומיומי עד שיפשטו את הרגל,
    אני מחזק את ידי כל מי שפעל בנושא לאפשר לנו חיים שקטים בלי
    כל הגועל נפש והברברת המטופשת הזאת,
    תודה רבה בשמי ואני מאמין שגם בשם כל עם ישראל
    או לפחות רובו.
    ושוב פעם בברכת הצלחה מרובה בעקירת הרעה הזאת!

  3. וואי
    כל הכבוד
    אולי במקום שימות המשיח תאשים את כל העולם
    פשוט יתנו לנו לחיות בשקט
    יפתחו רשימת תפוצה למי שרוצה לקבל צינתוקים (להערכתי מדובר בכ – 10 אנשים….)

כתיבת תגובה