תקדים: התיאטרון הלאומי ישלם עוד מאות אחוזי ארנונה

סוף להצגה: ניצחון לעיריית תל אביב מול התיאטרון הלאומי – ‘הבימה’ • מפעילי התיאטרון ייאלצו לשלם מאות אחוזים יותר עבור הארנונה • כך התגלגלה הסאגה שתחילתה בשינוי חוק הארנונה בשנת 1985 ועד בית המשפט העליון והיועהמ”ש לממשלה

התיאטרון הלאומי ישלם סופסוף | מצילומי יהודית גרעין-כל, ויקיפדיה
לפעמים החגיגה נגמרת: היועץ המשפטי לממשלה הודיע היום (שלישי) לבית המשפט העליון כי עיריית תל אביב פעלה כחוק כאשר העלתה את שיעור הארנונה של תיאטרון ‘הבימה’ במאות אחוזים. בתיאטרון רצו שהעירייה תקבל את אישור שרי הפנים והאוצר על מנת לתקן את שיעור הארנונה, אך כאמור היום מודיע היועמ”ש כי הדבר נמצא בסמכותה של עיריית תל אביב, מאחר והעירייה פעלה כשורה כאשר תיקנה את הסיווג השגוי של ‘הבימה’ וגרמה בשל כך לעליית תשלום הארנונה שלהם במאות אחוזים.

‘ביזנעס’ מתרחב בניו-מדיה: מהיום, כל העדכונים – גם בוואטסאפ!

למעשה, עד שנת 1985 היו לכל הרשויות המקומיות סמכויות נרחבות בנוגע לארנונה, לשיעור החיוב ולסיווג השונה של הנכסים השונים. חלק מהרשויות השתמשו בסמכויותיהן על מנת להקטין את הגרעון שלהן, על ידי העלאת שיעור הארנונה.

250/200 סייד בר + קובייה

מנגד, ברשויות אחרות נהגו להוריד את התעריפים בצורה משמעותית על מנת להעניק הטבות לתושבים ולצמצם את ההוצאות שלהם. שתי הדרכים היו לא טובות, מאחר והעלאת המחירים גרמה להכבדת הנטל על התושבים ואילו הורדתם גרמה להגדלת הגרעון של העיריות השונות.

מחמת כך, נקבעו בשנת 1985 שורה של הגבלות בנוגע לסמכות העירייות והרשויות השונות בענייני ארנונה. בין היתר נקבע כי רשות המבקשת לשנות את תעריף הארנונה, בין אם מדובר בהעלאה או הורדה, ובין אם באופן ישיר או באמצעות שינוי הסיווגים, תידרש לקבל את אישורם החריג של שרי האוצר והפנים.

בנושא הנוכחי, החליטה עיריית תל אביב לחייב את תיאטרון הבימה לפי הסיווג של “אולמות המשמשים להצגות תיאטרון, מחול וקונצרטים”, ולחייב את הבימה בתעריפים הרלוונטיים שנקבעו בכך. אך לפני כשנתיים התברר לעיריית תל אביב, כי חלק מהתעריפים הקבועים בתת-הסיווג נמוכים מהתעריף המזערי הקבוע לסיווג הראשי, “משרדים, שירותים ומסחר” לפי תקנות הארנונה שנקבעו.

משכך, היא ביקשה לתקן את תת-הסיווג על מנת שיתאם את התקנות. העירייה עצמה פנתה לשרי האוצר והפנים על מנת לקבל אישור חריג, ואלו העניקו לעירייה את האישור הנכסף, אך אישרו אותו רק לגבי 500 המטרים הראשונים ולא הביעו עמדה לגבי שאר השטח מלבד הציון על כך שהעירייה צריכה לפעול לפי הוראות הדין.

לאחר מכן הגישו בהבימה עתירה מינהלית, שבבסיסה עמדו שתי שאלות מרכזיות: הראשונה היא שאלת סיווג התיאטרון, ובפרט האם יש לסווגו תחת סיווג ראשי של “נכס אחר” או סיווג של “משרדים, שירותים ומסחר”, והשניה בנוגע להאם היה צורך בקבלת אישור שרי האוצר והפנים לשינוי שערכה העירייה.

870/135 ליינר ארטקל

ביהמ”ש לעניינים מנהליים דחה את עתירת הבימה, וקבע כי יש לסווג את נכסי התיאטרון תחת סיווג ראשי של “משרדים, שירותים ומסחר”, בנוסף קבע בית המשפט כי מאחר שהעירייה נדרשה לתקן את טעותה, אזי היא לא נדרשה לקבל את אישור השרים לכך.

עתירה ל’עליון’

בהבימה לא אמרו נואש, והגישו ערעור לביהמ”ש העליון, מכוח סמכותו של היועמ”ש הוא התבקש לשקול את התייצבותו להליך מכוח סמכותו. בעמדה, שהוגשה באמצעות עו”ד רן רוזנברג ממחלקת הבג”צים בפרקליטות המדינה, קובע היועץ המשפטי לממשלה – לאחר קבלת עמדת משרד הפנים בנושא – כי סיווג הארנונה הראשי המתאים לתיאטראות הוא “משרדים, שירותים ומסחר”, ולא הסיווג השיורי “נכס אחר”, שהינו למעשה סיווג היסטורי, שנקבע בתקנות הארנונה בתקופה שבה מספר הסיווגים הראשיים היה מצומצם, ולא כיסה את כל סוגי הנכסים הקיימים.

בנוסף לכך, קובע היועמ”ש כי יישום פסיקת ביהמ”ש העליון בנסיבות מקרה זה מוביל למסקנה שרשות מקומית שמבקשת לתקן טעות שנפלה בצו הארנונה, כאשר התיקון בא להסיר אי חוקיות מובהקת, אינה נדרשת לפנות ולקבל את אישור השרים למהלך. במקרה זה, לעמדת היועמ”ש, אכן דבק בטעות פגם מובהק של אי-חוקיות.

Inner 620/130

מומלץ עבורך

כתיבת תגובה