תקדים: רשויות רשאיות להשית על חייבים שכר עובדי האכיפה

ביהמ"ש העליון בפסיקה תקדימית ואימוץ עמדת היועהמ"ש • גם במיקור חוץ מותר להשית את שכר העובדים של חברת הגבייה על החייבים • כספי סעד לא יעברו יותר לעמותות, אלא לקרן שתשיב לציבור את הפיצוי

בית המשפט העליון | צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

בית המשפט העליון אימץ את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, במספר שאלות עקרוניות ובעלות השלכות רוחב, הנוגעות לסמכות של הרשויות לגבות מהאזרחים הוצאות שונות שהוציאו במסגרת הליכי אכיפה וגבייה (כגון מכתבי התראה, עיקולים וכו') שנקטו נגדם, כדי לגבות חובות שלא שילמו.

על פי עמדת היועץ המשפטי לממשלה, אשר אומצה כאמור על ידי בית המשפט העליון, יש לאזן בין העיקרון, שככלל, אין זה ראוי שהרשות הציבורית וציבור שומרי החוק יצטרכו לשאת בעלויות ובהוצאות שנגרמו כתוצאה מהפרת הדין ע"י החייבים שלא שילמו את חובותיהם כדין, לבין הצורך, מצד שני, לא להעמיס על החייבים עלויות באופן שאינו מידתי ובאופן שיקשה עליהם להשתקם ולעמוד על רגליהם.

Box

היועץ המשפטי לממשלה התייצב להליך של ערעורים הדדיים על פסק דין של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א, שקיבל תובענות ייצוגיות שהגיש אזרח נגד עיריית ת"א ותאגיד המים "מי אביבים" הפועל בעיר, וחייב אותם להשיב לאזרחים רכיבים שונים של הוצאות אכיפה וגבייה שהטילו עליו. בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין שקיבל את התובענות הייצוגיות שבנדון והתביעות הייצוגיות הוחזרו לבית המשפט המחוזי לבירור השאלות העובדתיות הרלבנטיות שנותרו.

להלן, בתמצית, עמדת היועמ"ש וקביעות ביהמ"ש העליון (השופט עמית,  אליו הצטרפו השופטים פוגלמן וקרא) בסוגיות העיקריות:

האם רשות רשאית להטיל על החייבים את שכרם של עובדי הרשות שטיפלו בנקיטת אמצעי האכיפה? ביהמ"ש העליון אימץ את  עמדת היועמ"ש, לפיה רשויות רשאיות להשית על חייבים את שכר העובדים שטיפלו בנקיטת אמצעי האכיפה, ובלבד שמדובר בשכר הקשור באופן ספציפי וקונקרטי לעבודה שננקטה בפועל בנוגע לאמצעי אכיפה שננקט במקרה הספציפי, וקבע כי "שכר העובדים ששולם להם בזיקה לביצוע פעולת האכיפה הוא בגדר "הוצאה ישירה" הניתנת לגבייה מהחייב, במגבלת התקרות הקבועות בתקנות…ניתן לכלול את שכרו של העובד ששולם לו בזיקה ישירה לביצוע הפעולה הכרוכה בהפעלת אמצעי הגבייה".

פסק הדין גם קיבל בהקשר זה את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, שכאשר קיים קושי מעשי לחשב את העלות הפרטנית של הוצאות הגביה שהוציאה הרשות בכל מקרה, הרשות רשאית להטיל על החייבים עלות ממוצעת וסבירה, בנוגע לאמצעי האכיפה שננקטו כנגד החייבים (ובכלל זה גם שכר עובדים ממוצע הקשור ישירות לאמצעי הגביה).

האם רשות רשאית להטיל על חייבים את התשלומים שהיא משלמת לחברת גבייה חיצונית? התקבלה עמדת היועמ"ש, לפיה אין לאבחן בין גבייה על ידי הרשות ישירות לגבייה על ידי מיקור חוץ, שכן גם במיקור חוץ מותר להשית את שכר העובדים של חברת הגבייה על החייבים, כל עוד הדבר נעשה בקשר ישיר לאמצעי האכיפה שננקטו (וכמובן בכפוף לסכומים המרביים הקבועים בתקנות). ביהמ"ש העליון ציין בפסק הדין, כי "תקנות הגביה נועדו לאפשר גביה של הוצאות סבירות שהוצאו במישרין לשם נקיטת אמצעי הגבייה… העובדה שהרשות מטעמיה שלה בחרה לפעול באמצעות חברת גביה לא אמורה להעלות או להוריד… כך לגבי עלות משלוח מכתב וכך לגבי עלות שכר העובד והכל בכפוף לכך שהדבר נעשה בזיקה ישירה לאמצעי האכיפה שננקט…"

האם סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות חל על רשויות ציבוריות? סעיף זה קובע, שבמקרה בו מתקבלת תובענה ייצוגית, אך אין זה מעשי לשלם פיצוי לחברי הקבוצה באופן פרטני (למשל, בשל עלויות איתור גבוהות, בהשוואה לגובה הפיצוי), מוסמך בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם "סעד לטובת הציבור", למטרה הקרובה לעניינה של התובענה הייצוגית. עיריית ת"א טענה, שסעיף זה אינו חל על תובענות השבה ייצוגיות נגד רשות, ולטענתה כאשר השבה פרטנית לחברי הקבוצה אינה מעשית, יש להותיר את הכספים בידי הרשות. ביהמ"ש העליון דחה את עמדת עיריית תל אביב וקיבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה לאור תכליות מוסד התובענה הייצוגית, ובכלל זה ההרתעה מפני הפרת הדין ותמרוץ הנתבע לבצע השבה באופן פרטני לחברי הקבוצה, בית המשפט מוסמך לחייב גם רשויות בסעד לטובת הציבור.

Inner

 

בנוסף, התקבלה עמדת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה במידה והתובענות הייצוגיות יתקבלו (כאמור התובענות הוחזרו לביהמ"ש המחוזי), ובמידה ובית המשפט המחוזי יראה לפסוק סעד לטובת הציבור, אין להעביר את הכספים לעמותות (כפי שנקבע בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי ביחס לחלק מכספי ההשבה), אלא יש להעביר את הכספים לקרן לחלוקת כספים שנפסקו כסעד שהוקמה בתיקון האחרון לחוק תובענות ייצוגיות, בהתאם להוראות המחייבות של חוק בעניין זה (ויצוין שהתיקון האחרון לחוק הנזכר, נחקק לאחר שניתן פסק הדין המחוזי בענייננו). מדובר בפסק דין ראשון של בית המשפט העליון שנדרש לסוגיית הקרן.

כאמור, פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי שקיבל את התובענות הייצוגיות בוטל והתובענות היצוגיות הוחזרו לבירור עובדתי בבית המשפט המחוזי (בנוגע למידת הזיקה בין שכר העובדים שהושת על החייבים, לאמצעי האכיפה שננקטו בפועל) בהתאם לאמות המידה העקרוניות שנקבעו.

עמדת היועמ"ש הוגשה לבית המשפט העליון באמצעות עו"ד יואב שחם מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה.

Inner – Calcala

כתיבת תגובה