תרומת השתלבות אנשים עם מוגבלויות לתוצר

לאור הבעייתיות של ההנחה הזאת, בוצע גם ניתוח רגישות, במסגרתו הניח המחקר כי המועסקים החדשים, ירוויחו שיעורים שונים מהשכר הממוצע באותה אוכלוסייה. בנוסף, בוצע חישוב לתוספת התוצר הצפויה, במידה ומדינת ישראל תגיע ליעד שהוצב ע"י ועדת תעסוקה 2030, שקבעה יעד תעסוקה של 51% מקרב אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות (לעומת 42% כיום).

במהלך הכנת המחקר התבררה העובדה, כי ישנם הבדלים משמעותיים בין נתוני הלמ"ס והביטוח הלאומי. על פי נתוני הלמ"ס, בישראל ישנם כ-1,412,000 אנשים עם מוגבלות, כאשר מתוכם כ-700,703 אנשים בגילאי העבודה. שיעור התעסוקה בקרב אנשים עם מוגבלות הוא 51%. לעומת זאת, על פי נתוני הביטוח הלאומי, בישראל ישנם רק כ-462,602 אנשים עם מוגבלות, בגילאי העבודה ושיעור התעסוקה בקרב אנשים עם מוגבלות, הוא 42%.

הקהילה החרדית מקבלת ציון לשבח בתוצאות המחקר. בגרף המראה את ההשוואה בין רמת התעסוקה בקרב אנשים עם מוגבלויות במגזרים השונים, רואים בבירור כי במגזר החרדי יש שיעור גבוה יותר של עובדים בעלי מוגבלויות מול עובדים רגילים, לעומת המגזרים האחרים.

במגזר הכללי, אחוז התעסוקה הרגיל, עומד על 78% לעומת 47% בקרב בעלי מוגבלויות, פער של 31%. במגזר הערבי אחוז התעסוקה הכללי עומד על 62.7% לעומת 27% בקרב בעלי מוגבלויות, פער של 35.7%. ואילו במגזר החרדי, אחוז התעסוקה הכללי עומד על 58% לעומת 32.6% בקרב בעלי מוגבלויות, הפער הקטן ביותר, של 25.4% בלבד. זו מחמאה לכל אותם ארגונים העוסקים בבעלי מוגבלויות ושילובם בחיים השוטפים.

יצוין, כי במחקר זה לא נאמדו העלויות העקיפות, כתוצאה מיציאה לעבודה של אנשים עם מוגבלויות. מחקרים מראים, בין היתר, כי אבטלה עשויה להוביל לבעיות בריאותיות וכן להחמיר בעיות קיימות. החמרת בעיות בריאותיות, מגדילה את הוצאות הבריאות וכן עשויה להגביר את הנטל על המשפחה. לעומת זאת, עלייה בשיעור התעסוקה של אנשים עם מוגבלות, צפויה להקטין את הוצאות המדינה עבור סיוע בשכר ולהשפיע על כמות העובדים הסוציאליים אותם יש צורך להעסיק.

המחקר בוצע על ידי מתמחים בתוכנית לכלכלנים חברתיים במכללה החברתית כלכלית, בהנחיה מקצועית של צוות התוכנית והוגש לנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים. הם מציינים כי הדו"ח מיצג את חוות דעתה של התוכנית ואין במצוין בו בכדי לייצג את עמדתו או מדיניותו של המשרד.

בתוצאות המחקר מראים החוקרים, את הכדאיות בהשקעה של הרחבת התעסוקה של אנשים עם מוגבלות. אולם בהמלצותיהם הם כותבים, כי כדאי לבצע "מחקר המשך שיתמקד בהשוואה בינלאומית, במטרה למצוא אמת מידה לפער בין שיעור התעסוקה של אנשים עם מוגבלות, לזה של אנשים ללא מוגבלות בישראל. הפער שיימצא יאפשר את אמידת העלות הכוללת כיום".

בנוסף, ראוי למצוא אמות מידה נוספות, לפער בין תעסוקה של אנשים עם מוגבלות, לזה של אנשים ללא מוגבלות, שאינן מבוססות על השוואה בינלאומית.