בשבוע הבא יציג משרד האוצר את העדכון התקציבי החצי שנתי, וזה לא הולך להיות מרנין • בכמה טיפס הגירעון, ועד כמה המצב גרוע בהשוואה לשנה שעברה? • ומה ההשלכות שיכולות להיות לכך, מלבד קיצוצים מכאיבים בכל זרועות ומשרדי הממשלה? • גירעון גרוע במיוחד
יוני קדם 30.05.2019
ראה"מ נתניהו ושר האוצר כחלון | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90 שנת ה'תשע"ט תיזכר ללא ספק כשנה שסבבה כולה סביב הבחירות. היא התחילה בבחירות לרשויות המקומיות, שבחלקן היה גם סיבוב שני, המשיכה בבחירות לכנסת ה-21 שהביאו הישג מרשים לליכוד וכחול לבן – אך כעת, בגלל מניעיו האישיים של אביגדור ליברמן, ישראל יוצאת למערכת בחירות נוספת שתחתום את תשע"ט, בבחינת "תכלה שנה וקללותיה", או אם תרצו "תכלה שנה ובחירותיה".
מלבד ההוצאות הכספיות הגדולות של מימון מפלגות ועלות יום עבודה למשק הישראלי, שכן יום הבחירות הוא יום שבתון – במשך השנה האחרונה משרדי הממשלה כמעט ולא פעלו. זאת מאחר שלשרים הממונים היו חוגי בית, כנסי בחירות, ראיונות, קמפיינים וצילומים, שגזלו מהם את רוב הזמן. נזכיר רק שכפי שפורסם השבוע ב'ביזנעס', עלות הנזק של ליברמן היא 5 מיליארד ש"ח – מחירה המשוער של מערכת בחירות כיום.
לקראת תחילת שנת 2019, הציג שר האוצר כחלון את יעדי הגירעון, תוך כדי שהוא אומר כי "לא שיחקנו במספרים ועמדנו ביעד הגירעון", יעד שעמד על 2.9%. מלבד העובדה שכחלון לא דייק באמירתו זו בנוגע לתקציב 2018, הרי שבתחילת 2019 הודיע האוצר כי אחוז הגירעון עלה בחדות ויעמוד בסוף השנה על לפחות 3.5% גירעון.
בתחילת כהונתו של שר האוצר כחלון, אי שם בשלהי שנת 2015, הוא קבע החלטה נבונה מאוד, לפיה חל איסור לקבל החלטות ממשלה שיש להן השלכה תקציבית כאשר אין מקור כספי לכך. החוק נקרא "חוק הנומרטור", והוא גרם לחיסכון רב בהוצאות הממשלתיות, לאחר שיוזמות רבות – חלקן טובות וחלקן פחות – לא יצאו לפועל, מאחר ובשורה התחתונה לא היה כסף על מנת לממן אותן.
בנוסף, לפי החוק משרד האוצר חייב לפרסם פעמיים בשנה את תמונת המצב של ההתחייבויות התקציביות ארוכות הטווח, על מנת למנוע מצבים של קבלת החלטות ממשלה שאין להן מקור תקציבי. הזמנים שבהם אמור משרד האוצר לפרוש את תמונת המצב, הן בחודש נובמבר ובחודש יוני.
מאחר וחודש יוני נמצא ממש מעבר לפינה, הרי שבשבוע הבא אמור משרד האוצר להציג את תמונת המצב המלאה, ההוצאות מול ההכנסות, ולעדכן את חברי הממשלה במצב הכלכלי של ישראל. מאחר ובחודשים האחרונים חלה ירידה בהכנסות של המדינה שהתקבלו ממיסים, ובנוסף לכך הבחירות שהתקיימו עלו כסף רב מאוד למשק הישראלי ולמדינת ישראל, הרי שהגירעון שיוצג בפני חברי הממשלה אמור לעמוד על קרוב לארבעה אחוזים. סכום בלתי נתפס במונחים כלכליים.
רק כדי לסבר את האוזן, בשליש הראשון של 2018, הגיעה המדינה לגירעון של מיליארד וחצי שקלים. גירעון גדול אבל נסבל. לעומת זאת בשליש הראשון של 2019 הגירעון עומד על למעלה מ-14 מיליארד שקלים. יש לכך השלכות רבות, מלבד העובדה הברורה שעל מנת לצמצם את הגירעון אנו נראה לא מעט קיצוצים בתקציב של כל משרדי הממשלה לאחר שתיגמר מערכת הבחירות הנוכחית.
כך למשל, דירוג האשראי של ישראל עלול לרדת, לא רק בגלל הגירעון ואחוזיו, אלא בעיקר בגלל שאנשי האוצר טענו בתחילת השנה שהגירעון לא יעלה על סכום מסויים, בעוד הגירעון ממשיך לצמוח בקצב מטורף. הדבר יכול לגרום לחוסר אמון בשווקים הישראלים, לפגוע בייבוא ובייצוא הישראלי, ולגרום לתגובת שרשרת שלא תעשה טוב מבחינה כלכלית לישראל.
ואגב, גם כשתוקם ממשלה לאחר הבחירות שייערכו באלול הנוכחי (אם וכאשר תוקם – ולא נלך לסבב נוסף של בחירות) – את התקציב השנתי יצטרכו חברי הממשלה לאשר בזמן קצר ביותר. וגם לגביו יצטרכו חברי הממשלה והסיעות השונות לדעת על מה להתפשר, שכן אם אין תקציב אזי גם אין ממשלה והולכים לבחירות, וכאלה – כבר היו לנו למכביר בתקופה האחרונה.
