בחצרות הרבנים והאדמו"רים חוששים: 'הרנטגן' הוא רק הפתיח

עם קביעת בית המשפט כי הכנסות הרב איפרגן (הרנטגן) מכספים שהועברו לו על ידי חסידיו – ולא הועברו על ידו לעמותות צדקה – הם כהכנסות החייבות במס, גובר החשש בחצרות החסידיות ובקהילות הגדולות מבדיקות מעמיקות בחשבונות הבנק של הרבנים והאדמו"רים | "אם נידרש לבירורים על הכנסות שהתקבלו במשך שנים ארוכות לאחור – לא תמיד נוכל להוכיח שכספים שניתנו כ'פדיון' והועברו לצדקה או להוצאות של המוסדות, נרשמו ככאלה", אומר משב"ק בבית אחד האדמו"רים | רואת חשבון טוענת: "צריך להכיר גם בהוצאות המיוחדות של הרבי וחצרו, השונות מעוסק סטנדרטי

הרב יעקב ישראל איפרגן, הרנטגן, מסתודד עם עורך הדין ציון אמיר בהילולת אביו | צילום ארכיון: Jorge Novominsky, פלאש 90

רבי מוישה הוא גבאי של אדמו"ר חשוב בירושלים. בשיחה איתו הבוקר, הוא היה נסער. "אנשים באים לרבי במשך עשרות שנים. מניחים פדיונות, ואחר כך הרבי משתמש עם זה לאנשים שנזקקים לקבל בדרך כבוד ולא דרך עמותה, להוצאות של המוסדות שלא תמיד משולמות על ידי נדיבים והרבי מממן אותן כי הדברים חשובים לו. ויתרה מכך: גם הוצאות של שמחות חתונה של הרבי, הם אירוע תרבותי לכל דבר עבור אלפי המשתתפים, והרבי משלם אותה בדרך כלל. אם הפסיקה הזו תהפוך לנחלת הכלל, כל האדמו"רים יידרשו עכשיו לנהל עסק".

למעשה ר' מוישה טועה. האדמו"רים והרבנים נדרשים לרשום הכנסות כבר שנים ארוכות. למעלה מעשור מאז החליטה רשות המסים כי פדיונות של רבנים ואדמו"רים ייחשבו כמשלח יד. רק שר' מוישה לא טועה בכך שבשונה מעוסק מורשה, שרואה חשבון יכול לנהל את הוצאותיו ולהבין כיצד מקזזים מההכנסות את ה'רווחים' באמצעות ההוצאות, הרי שבמקרה של חצר חסידית, לא ניתן לאמוד כלל את ה'הוצאות' של ה'עסק'. "אם נידרש לבירורים על הכנסות שהתקבלו במשך שנים ארוכות לאחור – לא תמיד נוכל להוכיח שכספים שניתנו כ'פדיון' והועברו לצדקה או להוצאות של המוסדות, נרשמו ככאלה".

לאן הכספים הללו הלכו?

"לחתונות של ילדי הרבי ונכדיו, למשל. להוצאות שקרובות לליבו של הרבי ואפילו לקידושים ואירועי-כבוד שהרבי יוזם וגם מארח – על חשבונו הפרטי, באולם שהוא שוכר לשם כך – לתלמידים שנבחנים על סוגיות וכדומה".

הרנטגן כמשל

אנו משוחחים עם מוישה ועם מרואיינת נוספת מתחום ראיית החשבון, לאחר שבית המשפט המחוזי ת"א (השופט אלטוביה), קבע כי הכנסותיו של הרב ישראל איפרגן, הידוע בכינוי "הרנטגן", בסכום של כ – 30 מיליון ₪, חייבות במס.

הרב איפרגן ערער על שומות שהוציא לו פקיד השומה לשנים 2003- 2014, בגין הפקדות בחשבונות הבנק שלו בסכום של 43.5 מיליון ₪. פקיד השומה טען כי מדובר בהכנסות החייבות במס. בית המשפט קבע, כי הוכח שמקור הכספים במאמיניו של המערער, המקבלים ממנו ברכות, המזמינים אותו להיות נוכח באירועים ומקבלים ממנו יעוץ. עוד נקבע, כי אף שלא נמצא קשר בין תקבול לבין שירות כזה או אחר, הרי שהעברת כספים של מאמיניו של הרב, מתוך אמונה, מכוח נוהג-מסורת וצורך לשמר את חצר הרב ואת פעילותו, מהווים את משלח היד של הרב איפרגן ומקור הכנסתו, ועל כן כספים אלו חייבים במס.

במסגרת הערעור טען המערער, בין היתר, כי פעילותו נובעת מאמונה דתית ותחושת שליחות עמוקה כלפי עם ישראל, בהיותו חלק משושלת רבנים אשר החלה במרוקו לפני 600 שנים והמשיכה מדור לדור, וכן טען כי כספים המתקבלים אצלו מועברים לעמותות חסד. אלא שבית המשפט מצא, כי מתוך סכום כ – של 43 מיליון ₪ שהופקד בחשבונו של המערער, רק סכום של כ – 11.5 מיליון ₪ הועבר אכן לעמותות כנטען על ידי המערער, ועל כן הפחית בית המשפט מהשומה סכום זה בלבד מתוך ההפקדות בחשבונו של הרב.

עוד טען המערער, כי חלק ניכר מן הסכומים שהופקדו בחשבונו הינם כספים שהתקבלו מיהודים אמידים בחו"ל, אבל לא הצליח להוכיח באמת כי מקור רוב הכספים באותם יהודים אמידים, וממילא נקבע כי כספים אלו התקבלו בידי המערער מכח מעמדו הרוחני, ועל כן חייבים במס כיתר הכספים שהתקבלו ממאמיניו של הרב. (בנסיבות אלו לא דן בית המשפט בחשדות שעלו כי הכספים שהועברו למערער מחו"ל הינם כספים השייכים למערער והוא התקשה להעבירם לארץ בשל מגבלות חוקיות, ולכן הוצגו כתרומות).

בנוסף לכספים שהוכח שהועברו לתרומה, בית המשפט הפחית מן השומה גם כספים שהתקבלו כמתנות באירועים אישיים של המערער (בר המצווה והחתונה של בנו) וכן כספים ששימשו לכיסוי עלויות הנסיעות לחו"ל  למטרת גיוס כספים על ידי המערער ואשתו.

לאור האמור חייב בית המשפט את המערער במס בגין הפקדות של כ-30 מיליון ₪. בנוסף, נקבע כי ככל עסק, היה על המערער לנהל פנקסי חשבונות, ועל כן חויב הרב בקנס בגין אי ניהול פנקסים כדין, החל משנת 2009 ועד לשנת 2014.

את פקיד השומה ייצגו עו"ד שירה ויזל גלצור ויונתן בן דוד מהמחלקה הפיסקאלית פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).

סנגוריו של הרב איפרגן, עורכי הדין טל בן משה וזיו שרון, מסרו בתגובה לתקשורת: "קיבלנו את פסק הדין ואנו לומדים אותו".

אם זו הכנסה – היכן ההכרה בהוצאות

"במובן מסויים", מסבירה ל'ביזנעס' גב' חיה ג', רואת חשבון שכירה בחברה המנהלת את תיקיהן של עמותות רבות ומייצגת אותן מול פקיד השומה בי-ם, "אם הרבי מחתן נכדה והחסידים מוזמנים לכל שרשרת האירועים, אלה הוצאות שבדרך כלל העמותה של המוסדות אינה מכסה – בעיקר משום שהאדמו"רים אינם רוצים לערב את הוצאותיהם המשפחתיות כביכול עם הוצאות המוסדות – אלא הרבי משלם מכיסו, זאת למרות, שהאירוע ה'משפחתי' כביכול הוא חלק בלתי נפרד מההוצאות של החצר, וחלק מההווי התרבותי והחסידי-יהודי של החצר".

למה, אבל זו חתונה משפחתית בסופו של דבר?

"ממש לא נכון. הרבי, או הרב, אינם אנשים פרטיים. אותו אחד שקבע את התקנות ש'פדיונות' שנותנים חסידים הם 'משלח יד' היה צריך להבין את התמונה כולה ולא לשפוט רק את הזווית הנוחה לו. חשוב לשים על זה דגש: גם אם הכסף שנכנס לרב או לאדמו"ר הוא 'משלח יד' מוצהר, הרי שההוצאות שלו צריכות להיות מוכרות באופן שאם הן לתועלת הציבור (או אפילו לכל מקבילה שרשות המס מכירה כ'קידום מכירות', להבדיל אא"ה, כמובן, ורק כדי למצוא את המקבילה של ההוצאה באופן יומיומי) – אזי הוא אמור להזדכות על הוצאות מעין אלה", אומרת גב' חיה.

לא יותר פשוט להקים עמותה עם מטרות יותר ברורות?

"אפשר, אבל אנחנו מדברים על הכנסות ממשלח-יד, וכנגדן קיימות הוצאות שלא נחשבות מקובלות במקרה של עסק או חברה בע"מ. ברור שאפשר לעטוף כל דבר במטרות עמותה ולהנפיק קבלות לתורמים לצד הוכחת ההוצאות לפי מטרות העמותה. אבל כרגע התייחסנו להליכה בדרך הישר, בנתיבב שרשות המסים סללה – ושם, יש איזה באג, לדעתי, בין מה שנחשב הכנסה למה שנחשב הוצאה ביחס לניהול הספרים של ה'עסק' שבמקרה הזה, הוא חצר אדמו"רית או רבנית".

כתיבת תגובה