"פרצו לי למחשב, הג'ימייל בערבית" || פרק 3 בסדרת הסייבר

האקר בפעולה | צילום אילוסטרציה: Andrey_Popov, שאטרסטוק

יום ראשון בשבוע השני למלחמה מצא את תמי סטפנסקי יושבת מול המחשב בלי יכולת מנטלית לעבוד. הסטודיו שלה, 'סטודיו וואי' – שבימים כתיקונם עוסק במיתוג ופרסום, שבת מאז השבת השחורה. כמו כל עם ישראל, גם היא הרגישה את תחושת אוזלת היד וחוסר האונים לתפקד מול גודל הטרגדיה שהתרחשה לפני ימים ספורים.

לפרק הקודם בסדרה

באין לה משהו אחר לעשות החלה תמי לנבור במעמקי המייל שלה, מחפשת אחר תכתובות ישנות. היא רשמה בשורת החיפוש שם של לקוחה, ואז, אל מול עיניה המתפלצות, התחלף הכיתוב לערבית.

"קודם כל קפאתי", משחזרת תמי את האירועים. "לטשתי עיניים חרדות במסך, שאותיות בערבית החלו למלא אותו. לא האמנתי שזה קורה אצלי, בבית, על המחשב שלי. חמאס פרצו אליי?!

"מיד אחרי שניית ההלם הראשונית סגרתי את כרטיסיית המייל, באינסטינקט הגנה טבעי. מיד אחר כך גם כיביתי את המחשב, ולסיום – ניתקתי את כאבל הרשת.

"רק אחרי שסיימתי את כל הפעולות הנ"ל – הבנתי איזה שירות דוב עשיתי לעצמי: בעוזבי את הזירה, השארתי את המחשב בלעדית בידי החמאס! הם הרי לא נמצאים בבית שלי, אלא שוכנים עמוק בתוך הרשת. הם כבר בפנים, ולכבות את המחשב זה כמו לכבות גפרור שהצית שריפה".

פריצה 'שגרתית'

הטלפונים החלו להגיע אל תמי, צפופים וזועמים. "את נורמלית? מה עובר עלייך?" "מה את שולחת אלינו כאלו דברים?" היו מקצת הלקוחות הזועמים, שהבהירו לה שהחמאס ברגעים אלו עושה שמות בשמה. הוא אינו מסתפק רק בהחלפת הכיתובים שלה לערבית, אלא שולח מתוך המייל שלה תכנים זדוניים ללקוחות וחברות. סרטונים פרו-פלסטיניים נשלחו בשמה מהצ'אט, תכנים אנטי ישראליים, וכיתובי נאצה כמו "אנחנו נמצאים בחדרים הנעולים שלך", "אל-לה וואכבר", "המבול עוד לא התחיל" ו"מה שראיתם זה רק התחלה".

"הייתי בפאניקה", היא משתפת. "לא ידעתי מה לעשות. התקשרתי למשטרה, אבל לא הייתה לה דרך לעזור לי אלא להעביר אותי לגורמים מוסמכים אחרים. התקשרתי למערך הסייבר הלאומי, מצפה להתייחסות חירום ולהקפצת כיתת כוננות אליי הביתה. התגובה השאננה שקיבלתי הבהירה לי שאני לא היחידה שחוותה מתקפת סייבר מהחמאס, ובעולם המטורלל של היום, זה דבר שבשגרה".

העצה שקיבלה תמי ממערך הסייבר הלאומי הייתה פרקטית ופשוטה: לשנות את הסיסמה של הג'ימייל. ברגע שהסיסמה משתנה – כל המשתמשים המחוברים מתנתקים באופן אוטומטי, וניתן להיכנס שוב רק עם הסיסמה החדשה. ההערכה הייתה שאם אנשי החמאס עוד לא החליפו לה את הסיסמה בעצמם – הגישה שלהם תיפסק, ונמוכים הסיכויים שינסו לפרוץ בפעם השנייה לאותו מחשב, מכיוון שהמטרה כבר הושגה: הטלת אימה.

"נכנסתי למייל בלב פועם, חוששת מפני מה שאגלה. גיששתי דרכי להגדרות, בחרתי בשינוי סיסמה. זה עבד. זה עבד! נשארתי בעלת ההרשאה היחידה, המשתמשים המחוברים התנתקו מיידית".

השלב הראשון היה לשלוח צפירת הרגעה לכולם. הפריצה הסתיימה, הכל בסדר, ועל כולם למחוק את כל התוכן המאוס ולא להוריד למחשב דבר. "מסתבר שכל אנשי הקשר שלי קיבלו את תכני הנאצה שהחמאס שלח. חלקם חשבו שאני היא השולחת והשיבו לי בתגובות זועמות ועשרות סימני שאלה, שנענו על ידי החמאס בביטויים חייתיים וניבולי פה ברמה מחרידה".

"לא ניתן לאויב לנצח"

"בשלב הבא התחלתי לאמוד את הנזקים. המייל שלי היה ריק, ריק, ריק. שנים של תכתובות עם לקוחות, נתוני מידע שאגרתי, רשימות של קיצורי דרך עליהם אני מתבססת בעבודה, נתוני השראה שחיוניים לי: הכל נמחק. את חלקם הצלחתי לשחזר במהלך השבועות שחלפו באדיבות שירות הלקוחות של גוגל, אך רובם הלכו ללא שוב.

"בנוסף למחיקת התכנים שלי, שונו הגדרות המחשב לערבית באופן שיטתי, עד כדי כך שלא משנה כמה פעמים שחזרתי מאז את ההגדרות, עדיין משתנה השפה מדי פעם לערבית באמצע יום עבודה. גם תמונת הפרופיל העסקית שלי נמחקה, ובמקומה הציבו הפורצים תמונה של שלושה מחבלי חמאס במדים".

כשתמי הבינה שהיא הייתה קורבן לתוכנית זדונית של כוחות רשע שמטרתם לזרוע פחד ובהלה, היא החליטה שלא תיתן לזה יד. יחד עם עדכון הרמטי של תוכנת האנטי-וירוס שלה על מנת למנוע פריצה בעתיד, היא גם מיתגה את העסק שלה מחדש וחזרה לעבודה מלאת מרץ ונחישות.

"המטרה שלהם היא להפחיד אותנו", מסכמת תמי. "אבל לא, אני לא נכנעת להפחדה. אני לא אכנס ללוחמה הפסיכולוגית, לא אשחק בראש שלהם, לא אפול טרף לידיהם. זה המסר שהעברתי גם הלאה לאנשי הקשר שלי, וזה המוטו שאיתו אני מתנהלת עכשיו: יש מלחמה, נכון. היא ארורה ונוראה, האחים שלנו בשבי והחיילים שלנו בסכנה. אבל אנחנו לא צריכים לשחק לידיים של האויב. הוא רוצה להפחיד אותנו, אבל אנחנו נביס אותו. הם לא ישביתו אותנו, לא יוציאו אותנו מתפקוד, אנחנו נמשיך הלאה בחיים בגבורה ובנחישות, כי עם ישראל חי".