הפתעה: פחות חרדים מחזיקים דירה בבעלותם

בנייה בביתר עילית | צילום אילוסטרציה: מרים אלסטר, פלאש 90

לפי דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הציבור החרדי קונה כיום פחות דירות. בשנת 2006 ל – 79% מהציבור החרדי היו דירות בבעלות, אולם כעשור לאחר מכן בשנת 2016 שיעור הבעלות על דירות ירד ל – 75%. נתון זה מאותת על המגמה של השנים האחרונות לפיה הורים כבר לא נקרעים כדי לרכוש דירה לילדיהם.

לאוכלוסייה החרדית קצב הגידול המהיר ביותר במדינות המפותחות, וכמובן גם בישראל, כאן קצב הגידול שלה הוא 4% בשנה. הגורמים לקצב הגידול המיוחד הזה הם שיעורי פריון גבוהים, תנאי רפואה ומחיה מודרניים, גיל נישואים צעיר ומספר ילדים גדול במשפחה. כל אלה הם הסיבה לכך שהאוכלוסייה החרדית הישראלית היא צעירה מאוד – מחצית מאנשיה הם בני פחות מ-16, כך עולה מניתוח נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2016.

גידולה הדמוגרפי המהיר של האוכלוסייה החרדית משפיע גם על מעמדה – הכלכלי, החברתי והפוליטי – ולכן הוא מושך אליו תשומת לב ציבורית, תקשורתית ופוליטית. בשנת 2017, חצתה האוכלוסייה החרדית בישראל לראשונה את רף המיליון תושבים, והיא מונה נכון לסוף שנה זו כ-1,033,000 נפש (לעומת כ-750,000 ב-2009).

על פי תחזית שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), האוכלוסייה החרדית בישראל המהווה בשנת 2017 12% מכלל האוכלוסייה, צפויה להגיע ל-16% מכלל האוכלוסייה בשנת 2030. על פי תחזיות אלו תמנה האוכלוסייה החרדית כולה 2 מיליון נפש בשנת 2033.

ניתוח הדפוסים של התא המשפחתי החרדי בעשור האחרון מראה ירידה קלה בשיעורי הפריון מ-7.5 בשנים 2005-2003 ל-6.9 בשנים 2014-2012. אם כי אלו גבוהים מאוד ביחס למדינות העולם המפותח (פחות משני ילדים למשפחה). בקרב שאר הנשים היהודיות בישראל עומד שיעור הפריון על 4.2 ילדים לאישה דתית; 3.0 ילדים לאישה מסורתית־דתית; 2.6 ילדים לאישה מסורתית־חילונית; ו־2.1 ילדים לאישה חילונית.

שיעור הנשואים באוכלוסייה החרדית – גברים ונשים – בגילאי 20+ (82%) גבוה בהרבה משיעור הנשואים בחברה היהודית הלא־חרדית (63%). פערים אלו מוסברים בגיל הנישואים הצעיר בחברה החרדית. עם זאת, בשנים האחרונות ניכרת עלייה בגיל הנישואים. שיעור הנשואים בגילים 24-20, שעמד בשנים 2004-2003 על 61%, ירד בשנים 2011-2010 ל-56% ובשנים 2016-2015 ל44%.

החרדים מרווחים פחות

אחד ממוקדי הדיון הציבורי על מקומה של הקהילה החרדית בחברה הישראלית הוא התעסוקה. הפער הגדול ביותר בעניין זה בין חרדים לשאר האוכלוסייה היהודית הישראלית נמצא ב-2003, אז כשליש בלבד מן הגברים החרדים היו מועסקים ורק מעט מעל למחצית מן הנשים. בשנים 2016-2003 חלה עלייה בשיעורי התעסוקה באוכלוסייה החרדית, גברים ונשים כאחד, הודות לשילוב של צורכי הקהילה עם מדיניות ציבורית שתמכה במגוון דרכים בכניסת חרדים לשוק העבודה.

התוצאה של שינוי זה היא שכיום למעלה ממחצית מן הגברים החרדים (52%) וכמעט שלושה רבעים מן הנשים החרדיות עובדים (73%). ואולם לאחר עלייה מרשימה במשך כמה שנים מסתמן שב-2016 לא חל שינוי בשיעור התעסוקה באוכלוסייה החרדית לעומת 2015, אצל הגברים והנשים כאחד. אפשר שהדריכה במקום היא תוצאה של ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה הנוכחית (מאז בחירות 2015 ועד כתיבת שורות אלו) שאליה שבו המפלגות החרדיות. על פי הסכמים אלו, קטנו התמריצים לכניסה לעבודה וגדלה התמיכה בבחורי ישיבות ובאברכים.

מקומה של האוכלוסייה החרדית בעולם העבודה אינו מתמצה בשיעורי התעסוקה בקרבם. רכיב מרכזי נוסף הוא רמת ההכנסה. גובה ההכנסה הממוצעת של עובדים חרדים הוא 62% מגובה ההכנסה הממוצעת של העובדים האחרים במשק (כולל ערבים). הסיבה לפער היא היקף תעסוקה קטן יותר ורמת הכנסה נמוכה יותר, שהיא תוצאה גם של התמקדות בענפים כלכליים שרמת ההכנסה בהם נמוכה יותר.

כך, שיעור הגברים החרדים העוסקים בתחום החינוך עומד על 28% לעומת 5% בלבד בקרב גברים יהודים לא חרדים. לעומת זאת, שיעור הגברים החרדים העוסקים בתחום ההיי-טק (3%) נמוך במידה רבה משיעורם של הגברים היהודים שאינם חרדים בתחום זה (13%). בקרב נשים חרדיות ניתן לראות תמונה דומה למדי. שיעור הנשים החרדיות העוסקות בתחום החינוך עומד על 42% לעומת 17% בקרב נשים יהודיות לא חרדיות. לעומת זאת, בתחום ההיי-טק הפערים בין הנשים החרדיות לנשים היהודיות הלא-חרדיות קטנים מאשר בקרב הגברים והם עומדים על 4% ו-7% בהתאמה.

השנתון מצביע על ירידה בשיעור החרדים העובדים בתחום החינוך ועל עלייה בשיעור העובדים מקרבם בענפי התעשייה. התחזקותה של מגמה זו עשויה לתת את פירותיה בטווח הארוך יותר גם בהכנסה לנפש, וכנגזרת ממנה – ברמת החיים של משק הבית החרדי.

החרדים מרוצים במקומות העבודה

מניתוח נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2016 עולה עוד שהעובדים החרדים, ככלל, רואים בעבודה מקור פרנסה יותר מקריירה. נראה שזו הסיבה למספרים הקטנים יחסית של העובדים החרדים בתפקידי ניהול (11% לעומת 24% בקרב עובדים יהודים לא חרדים) ולכך שרובם אינם שותפים לקבלת ההחלטות במקום העבודה שלהם ואינם משתתפים בקורסים ובהשתלמויות מטעם מקום העבודה.

העובדה שהעבודה נתפסת בעיניהם כמקור פרנסה בלבד משפיעה גם על האופק התעסוקתי שלהם. שיעור העובדים החרדים שיש להם אופק קידום בעבודה קטן יותר מזה שבקרב עובדים יהודים לא חרדים (42% לעומת 49% בהתאמה), וגם המוטיבציה להחלפת מקום העבודה היא, ברוב המקרים, לצורך הכנסה גבוהה יותר ופחות משום הרצון להגשמה עצמית ומיצוי היכולות האישיות. כך גם באשר לשימוש בטכנולוגיה. שיעור לא גדול של חרדים משתמשים במחשב ובאינטרנט באופן קבוע בעת עבודתם, ושיעור קטן בלבד נחשפים לחידושים טכנולוגיים ששינו את סביבת העבודה שלהם (34% לעומת 51% בהתאמה).

יש לומר כי בקרב עובדים חרדים צעירים (גילאי 34-20) תפיסת העבודה כמקור לקריירה רווחת יותר. תפיסה זו מתבטאת בציון ההגשמה העצמית ומיצוי היכולות כמוטיבציות להחלפת מקום עבודה, בראיית התפקיד כמאפשר קידום בקריירה ובשימוש רווח יותר בטכנולוגיה.

תמונת תנאי העבודה של העובדים החרדים מורכבת וקשורה לתפיסת מקום העבודה שלהם. בגלל המקום הלא כל כך חשוב של העבודה בחייהם, רבים מהם מרוצים מן האיזון שהם מצאו בין העבודה ובין המשפחה והפנאי ואף מצהירים שמעולם לא נאלצו לעבוד מהבית בזמנם הפנוי. עם זאת, תנאי העבודה שהם מספרים עליהם לוחצים יותר מאלו שמדווחים עליהם עמיתיהם הלא-חרדים. בין השאר העובדים החרדים מרגישים שהם אינם יכולים לצאת להפסקה על פי רצונם או לצאת לסידורים באמצע יום העבודה (64% לעומת 48% בקרב יהודים לא חרדים). המוּדעוּת לשיפור תנאי העבודה או הרצון בשיפור כזה באמצעות התאגדות חלשים למדי, ורובם המוחלט אינם שייכים לארגון עובדים (18% לעומת 34% בקרב יהודים לא חרדים).

רמת שביעות הרצון של העובדים החרדים ממקום העבודה שלהם גבוהה, במרבית המקרים בדומה לכלל האוכלוסייה ולפעמים אפילו למעלה ממנה. שביעות הרצון ניכרת בעיקר בתפיסת חשיבות העבודה שלהם (92% מן העובדים החרדים סבורים שהיא בעלת ערך לעומת 87% מן העובדים היהודים הלא חרדים), בהרגשה שהם ממצים את יכולותיהם ובדיווח על מערכות יחסים בין-אישיות טובות במקום העבודה.

נתון חשוב ומפתיע קשור לאפליה במקום העבודה. רוב מוחלט מן העובדים החרדים מדווחים שלא חוו אפליה על רקע אורח החיים שלהם (97% לעומת 98% בקרב יהודים לא חרדים או על רקע מגדרי ושלא נדרשו מעולם לבצע משימה מנוגדת לערכיהם (83% לעומת 77%). ממצא זה מעודד במיוחד לנוכח התופעה המתרחבת בשנים האחרונות של כניסת חרדים למקומות עבודה שלא בסביבה חרדית.