חם בחוג הארקטי

פני האוקיינוס הארקטי | מקור צילום: ויקיפדיה

התחממות כדור הארץ יוצרת שינויים רבים; בחקלאות, הצפות בערים, במזג אוויר קיצוני – וגם שינויים גיאופוליטיים. הצפון הארקטי מתחמם, ומקום שפעם לא היה נגיש לאדם, נגישותו אפשרית בעיקר בזמן הקיץ, בו הקרח מפשיר בחלק הולך וגדל. מלבד דובים לבנים, משופע הצפון הארקטי בגז טבעי (כ-30% מעתודות הגז העולמי מצויות בו), בניקל, בזהב, ובמשאבי טבע רבים נוספים המוערכים בטריליוני דולרים. שמונה מדינות גובלות בצפון הארקטי: רוסיה – המחזיקה בכ-50% מהגבול, ארצות הברית דרך מדינת אלסקה, קנדה, שבדיה, נורבגיה, דנמרק, פינלנד ואיסלנד.

הראשונה שזיהתה את הפוטנציאל האדיר שיש באתר גיאוגרפי זה היא רוסיה, ופוטין ראה יעד אסטרטגי בפיתוח האזור ובהחזקתו. הוא חידש התיישבות בערים ישנות ונטושות (שהיו פעם גולאגים), בנה תחנות כוח גרעיניות על ספינות כדי שישמשו כמקור אנרגיה לערים מרוחקות, הקים שדות אדירים לשאיבת גז טבעי, בנה בסיסים צבאיים וקיים תרגילי ענק שיבהירו היטב את נחישותו להשתלט על אזור זה.

גם ארצות הברית ומדינות אירופה רוצות פרוסה בעוגה שמנה זו. ואומנם, גם ארצות הברית מקיימת יחד עם נאט"ו, בגבול הארקטי באדמתה ובאדמת אירופה, תרגילים נרחבים באזור המבהירים היטב את כוונתה. הנשיא לשעבר טראמפ, אף ביקש לקנות את גרינלנד, הגובלת עם חוג הקוטב, מידי הדנים, אך סורב. אולם באופן מפתיע, אולי השחקנית המרכזית במרוץ לחוג הקוטב היא דווקא סין.

לסין יש עניין מיוחד בחוג הקוטב. מלבד כל מרבצי הטבע שיש בו, השייט לאירופה ולאמריקה דרך חוג הקוטב מתקצר בשבועיים ביחס למסלול הנוכחי, העובר דרומה דרך תעלת סואץ. כמפעל של העולם, וכספקית סחורות אדירה, יש לכך השלכות אדירות לכלכלת סין. מעבר לכך, אחיזתה באזור בעלת חשיבות צבאית עליונה ומשפרת את יכולתה למכה שניה גרעינית באמצעות צוללות, אם וכאשר תותקף גרעינית. סין פועלת להשגת שליטה על חוג הקוטב בדרכים אחדות:

> היא בנתה אוניה בוקעת קרח (שהייתה פעם אונית מסע אוקראינית), וכעת היא בונה עוד אוניות כאלו בעצמה.

> היא הגיעה להסכם עם רוסיה על הקמה של אסדות גז אדירות בשטחה של רוסיה, תמורת 30% מהגז.

> היא בנתה בסיס קדמי בנורבגיה, בחסות הסכם שמצאה בארכיון משנות ה-20 של המאה הקודמת, המקנה לה זכות כזאת. בנוסף, סין מנסה באמצעים ובתחבולות שונים ומשונים, לרכוש קרקעות פרטיות בנורבגיה, באיסלנד ובשבדיה, שיאפשרו לה בסופו של דבר, להקים בגבול הקוטב האנגרים לאחסון, שיפוץ וחימוש של ספינות וצוללות. באופן מדהים, בשנת 2017 סין אף הגיעה להסכם עם מושל אלסקה לפיתוח שדות גז בשווי 43 מיליארד דולר; דבר שבוטל ברגע האחרון על ידי הסינים, כתגובה לגישה תוקפית של ממשל טרמפ כלפיהם.

לסין אין מוצא ישיר לקוטב, אולם למרות זאת, היא השיגה בשנת 2013 מעמד של משקיפה קבועה ב"חוג הארקטי", מועדון של מדינות שיש להן גישה ישירה לקוטב. היא מוגדרת כמדינה "קרובה (לא סמוכה) לקוטב". הגדרה שהומצאה במיוחד בשבילה.

שיתוף הפעולה בין רוסיה ובין סין התהדק מאוד בין השאר בעקבות שיתוף הפעולה שלהם בצפון, ואוניות מסע סיניות שטות לאורך גבולה הצפוני של רוסיה לאירופה, ונעזרות ברציפה. בפועל, סין רואה בנתיב הצפוני את דרך המשי הפולרית, אשר נוספת לדרך המשי החדשה, החוצה את אסיה ואפריקה, ומניידת סחורות למערב.

גם המערב מנסה לקצר את מעבר הסחורות מאסיה מערבה, וארצות הברית – יחד עם הודו, ערב הסעודית, ירדן וישראל – מנסה ליצור נתיב יבשתי שיפסח על תעלת סואץ, שבו תשמש ישראל כמפרץ ענק לניוד הסחורות למערב בדרך הים. כלומר, ישראל נמצאת בליבו של מאבק אדירים בין רוסיה – יחד עם סין – ובין ארצות הברית – יחד עם הודו – על נתיב הסחר העולמי המפיק טריליוני דולרים, והמקנה שליטה אסטרטגית על נקודות מפתח בגלובוס .

לפני מאורעות שבעה באוקטובר ישראל הייתה על סיפו של הסכם שלום עם ערב הסעודית, אשר היה מאפשר את הקמת אותו נתיב יבשתי מיוחל. אין פלא אפוא, שדווקא אז הביאו שלוחותיה של אירן – בעלת ברית עמוקה של רוסיה במשך שנים רבות, לטרפוד ההסכם.

ההסכם בין ארצות הברית לערב הסעודית חשוב מאוד לאמריקנים גם בגלל הפוטנציאל הכלכלי האדיר הגלום בו, וגם בשל יכולתו להחליש את כוחם של רוסיה ושל סין במרוץ לחוג הארקטי – שנודעת לו חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה. כאמור, ישראל נקלעה שלא בטובתה למאבק אדירים זה, וארצות הברית תעשה כל שביכולתה לסיים העימות בעזה במהרה, כדי שייפתח הערוץ בין ערב הסעודית לישראל. בשלב זה ישראל צריכה לגלות אומץ, נחישות והקרבה, בכדי לעמוד על האינטרסים הקיומיים שלה – מול האמריקנים.

"שמור אותי מאוהביי, משונאי אשמר בעצמי" (מארשל דה ווילר)

הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר "“Striking Kosher Gold