מתן כספים ללא הסכם, מתנה או הלוואה?

מתנה | צילום: shutterstock

קבלת מתנות יקרות ערך בלי לצפות לתמורה כובשת לאחרונה את כותרות התקשורת. בימים אלה קיבל ביהמ"ש העליון ערעור של קשישה אשר העבירה לחברה השיפוצניק 150 אלף שקל לעזרה במשכנתא, ללא הסכם כתוב –  אך זה סירב להחזירם – בטענה כי מדובר במתנה. בצר לה פנתה הקשישה לעוה"ד אודליה אלטמן ואביב הראל אשר הגישו בשמה תביעה נגד השיפוצניק וגרושתו לבית משפט השלום.

על פי התביעה, הקשישה שכרה את השיפוצניק למספר תיקונים בביתה. השניים המשיכו לשמור על קשר גם לאחר סיום העבודות. השיפוצניק פקד את ביתה, סייע לה, התנדב להסיעה למקומות שונים, ואף לסעוד עמה.

עוה"ד אביב הראל ואודליה אלטמן שייצגו את הקשישה, טענו בתביעה כי השיפוצניק רכש את אמונה של הקשישה, וסיפר לה שעליו לשלם את חלקו במשכנתה המשותפת לו ולגרושתו, ואף הציג מסמכים המוכיחים זאת. הקשישה, הסכימה להלוות לו 150,000 שקלים, ללא הסכם כתוב – תוך שהיא סומכת לדבריה על הבטחתו, כי הכסף יוחזר לה במהלך חודשי החורף, בהם הוא משתכר יותר. משהגיע החורף דרשה הקשישה את כספה חזרה, אך השיפוצניק התנער לדבריה מהבטחתו, וטען כי הכסף ניתן לו במתנה.

בצר לה, פנתה הקשישה לעורכי הדין אלטמן והראל, אשר הגישו נגד השיפוצניק תביעה לבית משפט השלום בתל אביב. במהלך הדיונים, חזר השיפוצניק על הטענה כי הכסף ניתן לו כמתנה, לאחר שהשניים הפכו ל"ידידי נפש", כלשונו. לדברי השיפוצניק, הקשישה שוכנעה לתבוע אותו על ידי קרובי משפחתה, המנסים להשתלט על רכושה. עוד אמר השיפוצניק כי "אם אחזיר את הסכום, אכנס למעגל העוני".

השופטת רחל ערקובי מבית המשפט השלום קיבלה את טענותיה של התובעת, והצביעה על כך שהצ'ק אותו העבירה לידיו של השיפוצניק נרשם לפקודת הבנק ולא לפקודתו באופן אישי. השופטת ערקובי קבעה שהנתבע לא הצליח להוכיח כי אכן קיבל מתנה, ולכן עליו להשיב לקשישה את הסכום שקיבל – בתוספת ריבית והצמדה.

השיפוצניק, שטען במשפט כי השבת הכספים תגרום לו לפשיטת רגל, הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז – אשר קיבל את ערעורו והפך את ההחלטה.  השופט גינת מבית המשפט המחוזי החליט להפוך את החלטת בית משפט השלום על פיה, וקבע כי נטל ההוכחה מונח דווקא על כתפי הקשישה ולא השיפוצניק, וכי הקשישה לא הצליחה להוכיח כי מדובר בהלוואה.

השופט התייחס לעברה ולניסיונה רב השנים של הקשישה כפקידת בנק, וקבע כי היה עליה לערוך רישום מסודר לגבי מסירת הכספים, לו אכן התכוונה לתת את הכסף כהלוואה. "האם לא ניתן היה לצפות מפקידת בנק מנוסה לשעבר שתערוך רישום לגבי מסירת הכספים, אם אמנם גרסה כי מדובר בהלוואה?", תוהה השופט גינת. לפיכך, פסק השופט גינת מביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז, כי נטל ההוכחה רובץ דווקא על כתפי הקשישה – אשר לא הוכיחה את טענת ההלוואה, ו"די בכך כדי לדחות את התביעה".

השופט גינת קבע כי על פסק הדין של בית משפט השלום להתבטל, ובנוסף – חייב את הקשישה לשלם לשיפוצניק ולגרושתו הוצאות משפט על סך 44 אלף שקלים. הקשישה לא אמרה נואש, ובאמצעות עוה"ד אלטמן והראל הגישה ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדון לאחרונה בפני הרכב של שלושה שופטים (נ. הנדל, מ. מזוז, נ. סולברג), אשר קבעו בימים אלה (25/1/18) פה אחד כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, ולהשאיר על כנה את החלטת בית משפט השלום.

כב' השופט הנדל ציין בפסיקתו כי כאשר אין קירבה משפחתית בין הנותן למקבל, קיימת הנחה כי הנותן מצפה לתמורה. כמו כן, קבע השופט הנדל כי מבחני הפסיקה כבר קבעו בעבר כי כל עוד אין קשר משפחתי יש להתייחס אל מתן כספים ללא הסכם כאל הלוואה.

כב' השופט מזוז הסכים עם השופט הנדל, והוסיף כי לא התקיים נוהל של מתן מתנות בין התובעת לנתבע – ועל כן לא סביר כי הכספים ניתנו כמתנה.

כב' השופט סולברג הסכים עם חבריו להרכב, וקבע כי שהמקרה הנוכחי אינו מתאים, אף לא קרוב להתאים, להחלת 'חזקת המתנה'.

לפיכך, קיבל בית המשפט העליון את הבר"ע, ואת הערעור עצמו, קבע כי יש להשאיר את החלטת בית משפט השלום על כנה, ולחייב את השיפוצניק להשיב לקשישה את מלוא הסכום שקיבל, בתוספת ריבית והצמדה.