עסקת הגז עם מצרים אינה שאלה של ימין או שמאל, אלא של ניהול כלכלי אחראי: האם מדינת ישראל יודעת לשמור על האינטרס שלה גם כאשר מופעלים עליה לחצים מדיניים וכלכליים מבחוץ | היזם רועי דנינו על עסקת הענק
רועי דנינו 21.12.2025
אסדת הגז לוויתן | צילום אילוסטרציה: גרשון אלינסון, פלאש 90 עסקת הגז עם מצרים אינה שאלה של ימין או שמאל, אלא של ניהול כלכלי אחראי: האם מדינת ישראל יודעת לשמור על האינטרס שלה גם כאשר מופעלים עליה לחצים מדיניים וכלכליים מבחוץ.
אין ספק שלישראל יש כאן יתרון משמעותי. משאב טבע מקומי מאפשר לה להפוך מיבואנית אנרגיה ליצואנית, לחזק את יציבות המשק ולהבטיח מקור הכנסה ארוך טווח. בעולם כלכלי תנודתי, שבו ביטחון אנרגטי הפך לשיקול מרכזי, עצם היכולת לייצא גז טבעי היא נכס אסטרטגי לכל דבר. היא מחזקת את מעמדה של ישראל בזירה האזורית ומגדילה את הוודאות עבור משקיעים וגופים כלכליים, מקומיים וזרים כאחד.
עם זאת, חשוב להציב את הדברים בפרופורציה הנכונה. ישראל אינה כלכלת משאבי טבע קלאסית. מלבד הגז הטבעי, משאבי הטבע שישראל מייצאת בעיקר מינרלים וכימיקלים מים המלח, כגון אשלג, ברום ומגנזיום מייצרים פעילות תעשייתית חשובה ותורמים לייצוא, אך ההכנסות הישירות למדינה מהם מוגבלות יחסית. עיקר הכלכלה הישראלית נשען על תעשייה, טכנולוגיה, הייטק ושירותים מתקדמים, ולא על מכירת חומרי גלם. דווקא משום כך, הגז הוא משאב חריג בנוף הכלכלי המקומי, כזה שמחייב רמת זהירות, בקרה וניהול גבוהה במיוחד, לצד מדיניות ארוכת טווח ולא תגובתית.
העסקה גם אינה מתקיימת בחלל ריק. לארצות הברית יש אינטרס ברור בקיומה, כחלק ממאמץ רחב יותר לחיזוק היציבות האזורית, לביסוס מצרים כשחקן מרכזי ולשמירה על זרימת אנרגיה לשווקים הבינלאומיים. הלחץ האמריקאי הוא מציאות קיימת ומובנת, אך הוא אינו יכול לבוא על חשבון האינטרס הישראלי או לפגוע ביכולת קבלת ההחלטות של המדינה לאורך זמן, במיוחד כאשר מדובר במשאב אסטרטגי.
כאן נבחנת אחריותה של הממשלה. עמדתי ברורה: עסקת הגז חייבת לכלול גמישות ריבונית מלאה. למדינת ישראל צריכה להיות היכולת להשפיע בעתיד על היקפי הייצוא ואף על תנאי המחיר, במקרה של מחסור באספקת גז למשק המקומי או שינוי נסיבות מהותי. הבטחת עדיפות לצרכים המקומיים אינה סעיף טכני או שולי, אלא עקרון יסוד בניהול משאב טבע אסטרטגי, במיוחד במדינה קטנה עם תלות גבוהה ביציבות אנרגטית.
מעבר לכך, יש גם היבט ציבורי שאי אפשר להתעלם ממנו. אמון הציבור בעסקאות מסוג זה נבנה לא רק על עצם החתימה, אלא על שקיפות, בקרה ציבורית והיכולת להוכיח לאורך זמן שהמשאב מנוהל באחריות ומשרת את הכלכלה הישראלית כולה, ולא אינטרסים צרים או קצרי טווח.
עסקת הגז עם מצרים יכולה להיות נכס כלכלי משמעותי למדינת ישראל, אך רק בתנאי אחד: שמנהלים אותה באחריות, בשיקול דעת, ובמבט ארוך טווח שמעדיף יציבות וביטחון כלכלי על פני רווח מיידי.
רועי דנינו, יזם ויועץ עסקי
