קיה סורנטו המחודשת: בין רכב מצוין לשאלות פתוחות

צילומים: ביזנעס

יש רכבים שאתה נכנס אליהם, נוהג, מבין די מהר מה הסיפור שלהם ויוצא עם מסקנות ויש רכבים שמכריחים אותך להישאר עוד קצת עם המחשבות. לא כי הם לא טובים, אלא דווקא כי הם כן טובים, אבל לא לגמרי ברור באיזה מחיר ומה בדיוק השתנה. כזה הוא הסורנטו החדש.

את הימים שלי עם הקיה סורנטו העברתי כמעט בלי הפסקה על הכביש. יותר מ־700 קילומטרים ביומיים, קצת עירוני, הרבה בין־עירוני, ולא מעט מחשבות תוך כדי נהיגה. לא רק על הרכב עצמו, אלא גם על איך מספרים לכם, הגולשים, אותו נכון. הסורנטו תמיד היה אחד הדגמים היותר מוצלחים של קיה. לא משנה באיזו גרסה ובאיזה מנוע , תמיד גדול, מרווח, נוח, כזה שעושה את העבודה בלי דרמות. וגם הפעם זה לא שונה, אבל עם כמה שינויים משמעותיים.

מלפנים הוא נראה מצוין, אפילו יותר ממצוין. השפה העיצובית החדשה של קיה עושה לו טוב, עם חזית שרירית, קווים חדים ונוכחות של רכב גדול. מאחור הוא נשאר כמעט ללא שינוי ממתיחת הפנים הקודמת. אבל הסיפור האמיתי מתחיל כשנכנסים פנימה.

תא הנוסעים מרגיש איכותי מאוד. חומרים טובים, תחושה מוצקה, אווירת כמעט־פרימיום. הדמוי עור נעים למגע, ההרכבה מוקפדת, והאווירה הכללית נעימה מאוד. הכי חשוב זו הנדסת אנוש. כאן יש נקודת חוזק אמיתית. לא הכול עבר למסכים, יש עדיין שליטה ברורה ומעבר פשוט בין פונקציות. אפילו המיזוג נשלט בצורה חכמה ונוחה, כולל בקרת אקלים נפרדת ליושבי השורה השלישית.

על בטיחות אקטיבית לא חסכו כאן בכלל, אבל יש כאן יתרון שברכבים הסיניים אפשר לחלום שזה יקרה, אין כאן משטר קומוניסטי, הרכב לא מצפצף, לא מפריע, לא מתריע ולא מציק, פשוט שקט!

לצד זה יש גם נקודות שפחות אהבתי: לוח המחוונים מרגיש פחות עדכני ממה שזכור מדורות קודמים, מערכת המולטימדיה לא דוברת עברית, חיבור אנדרואיד אוטו עדיין תלוי בכבל,(במבחן התוצאה) ותאורת הפנים בסיסית מדי לרכב שמכוון כלפי מעלה.

מאחור, הפתיחה טובה עם שני מושבי קפטן בשורה השנייה. זה אומר שבפועל יש כאן שישה מושבים בלבד. המושבים עצמם נוחים, אבל לא באמת מפנקים כמו שהיית מצפה ממושבי קפטן ברכב כזה. דלת תא המטען נפתחת חשמלית וחושפת חלל לא גדול, סביב 179 ליטר וזה כבר נתון מוכר בדגם ובסגמנט הזה. רגע, יש גלגל חילופי!!

חשוב לציין: זה לא עוד רכב של חמישה פלוס שניים כמו מיצובישי אאוטלנדר או סקודה קודיאק. יחד עם יונדאי סנטה פה הוא נמצא בקטגוריה גבוהה יותר, כזו שמנסה להציע יותר נוחות, יותר גודל ויותר נוכחות. זה אומר שקצת יותר מרווח כאן בכל שלשת השורות וגם נגיד שקיפול המושבים והכניסה לשורה השלישית כאן זה אומנות הפשטות, כל הכבוד קיה!

המנוע ההיברידי מוכר מהקונצרן ועושה עבודה טובה מאוד. יש כוח זמין, גם לעקיפות וגם בעליות. במצב ספורט הוא אפילו מרגיש זריז יותר ממה שמצפים ממנוע כזה. בנהיגה רגועה אפשר להגיע לכ־14 ק"מ לליטר – נתון סביר מאוד לרכב בגודל הזה.

ואני לא יכול להתעלם מזה שבמהלך הנהיגה מצאתי את עצמי חוזר במחשבות למנועים של פעם. לשישה צילינדרים, לדיזל של הסורנטו הקודם, אפילו למנוע 2.400 … היה להם אופי אחר פחות מחושב, יותר “חי”. ההיברידי של היום יעיל יותר, אין שאלה, אבל משהו בתחושה השתנה. ואם להיות כן, במבחן הקודם נהניתי יותר, עד כדי מחשבה על רכב כזה בחנייה.

וכשמחברים את כל התמונה יחד, מתקבלת חוויה די ברורה: זה רכב מאוד נעים לנסיעה. שקט, רגוע, לא מציק, עושה בדיוק מה שצריך. לנסיעות ארוכות הוא מצוין, למשפחה הוא נוח, והוא נותן תחושת ביטחון טובה מאוד על הכביש. הוא נראה מעולה ומרגיש כמעט פרימיום בתא הנוסעים.

אבל… המחיר 319.000 ₪ זה הרבה כסף, האבזור לא תמיד מרגיש בהתאם, ויש תחושה כללית של רכב שנמצא במקום קצת פחות “ברור” מבעבר. בשוק הישראלי, שבו המתחרים הסיניים משתלטים במהירות, לסורנטו לא יהיו חיים קלים.