38 מיליארד דולר: ה"הישג" של נתניהו, השוחד הכשר

סיוע לביטחון הישראלי, או לתעשיית הביטחון האמריקאית? | צילומים: אבי אוחיון, עמוס בן גרשום, לע"מ, שגרירות ארה"ב בירושלים

הסכם הסיוע הביטחוני של ארה"ב לישראל לעשור הקרוב נכנס השבוע לתוקפו, ובמסגרתו תעביר ארה"ב לישראל מדי שנה 3.8 מיליארד דולר במהלך עשרת השנים הקרובות, בהתאם למה שהוסכם עם הנשיא לשעבר ברק אובמה. "ההסכם משקף את התמיכה הגורפת והמחויבות כלפי ישראל. מדובר בבעלת ברית משמעותית שמתמודדת עם איומים כלפיה במזרח התיכון", מסרה השבוע דוברת מחלקת המדינה הת'ר נאורט.

שנתיים עברו מאז חתימת ההסכם שהוגדר כ"היסטורי" ורה"מ נתניהו התגאה בו פעמים רבות, ועם כניסתו לתוקף חזר 'ביזנעס' לנבור בפרטי ההסכם וגילה כי למרות כל הכותרות היח"צניות למיניהן וגאוות ראשי המערכת הפוליטית והביטחונית, רחוק ההסכם מלהיות היסטורי, הוא פוגע בתעשייה המקומית בישראל ובכלל מהווה 'שוחד' פנים-אמריקני לתעשיות הנשק המקומיות.

ההסכם, החתימה והכותרות

בעוד המדיניות הישראלית בעידן אובמה, בעיקר בכל הנוגע לתחום הביטחוני, הייתה רחוקה מלהיות קרובה לזו האמריקנית, מאחורי הקלעים התנהל משא ומתן אינטנסיבי במשך כעשרה חודשים בין ממשלת ישראל וקברניטי המערכת הביטחונית לבין הממשל בוושינגטון, כשעל הפרק הסכם סיוע ביטחוני חדש עם האמריקנים. זאת, לקראת סיום תוכנית הסיוע שפגה בימים אלה, ולפיה העביר הממשל האמריקני למערכת הביטחון הישראלית מדי שנה שלושה מיליארד דולר במשך עשור – ובסך הכל 30 מיליארד דולר.

"מחר ייחתם הסכם ענק", הכריזו כותרות הענק שמהודעות יח"צ ממשלתיות הפכו בין-רגע לכותרות הראשיות בכל כלי התקשורת בארץ. הפושים ביישומוני (אפליקציות) החדשות זרמו בזה אחר זה, קווי הנייעס דיווחו במהדורות השונות על "הפתעת הקדנציה" של הנשיא השנוא על ישראל שיושב בחדר הסגלגל ועיתונאים בכירים הוקפצו מישראל לוושינגטון כדי לסקר את טקס החתימה המפתיע.

גולת הכותרת הייתה הסכם סיוע ביטחוני חדש בין ארה"ב לישראל, המתפרסת על פני עשור, בין השנים 2019-2028, והיא כוללת סיוע בסכום עצום וראשון בהיסטוריה מאז הקמת הממשלה – 38 מיליארד דולר – 3.8 מיליארד דולר לכל שנה. "הסכם הסיוע הביטחוני מהווה את התחייבות הסיוע הצבאי הגדולה ביותר שארה"ב נתנה למדינה אחרת לאורך ההיסטוריה", נמסר בהודעה שפרסם אז משרד החוץ בוושינגטון.

פקיד בכיר בירושלים התבטא אז כי חרף הביקורת שנמתחה על נתניהו בכל הנוגע להתנהלותו מול ארה"ב סביב הסכם הגרעין עם איראן, הסכם הסיוע החדש הינו הישג המביא להגדלה של הסיוע האמריקאי לישראל. לדבריו, ישראל אמנם דרשה במהלך המו"מ סיוע בסך 4.5 מיליארד דולר לשנה אולם העריכה כי הצדדים יגיעו לפשרה על סכום נמוך יותר. "אל מול הקיצוצים המשמעותיים בתקציב האמריקאי השגנו הגדלה של הסיוע הביטחוני לישראל. הקרדיט על סגירת ההסכם מגיע לראש הממשלה ולמי שניהל את המו"מ, ממלא מקום היועץ לביטחון לאומי יעקב נגל", אמר.

בטקס החתימה שהתקיים יממה לאחר מכן השתתפה היועצת לביטחון הלאומי של ארה"ב דאז, סוזן רייס, בעוד החותם על ההסכם מהצד האמריקאי היה תת-שר החוץ דאז טום שאנון. מי שחתם על הסכם הסיוע הביטחוני מהצד הישראלי היה ממלא מקום היועץ לביטחון לאומי דאז יעקב נגל, ולצדו השתתפו בטקס החתימה גם שגריר ישראל בוושינגטון דאז רון דרמר ושגריר ארה"ב בישראל דאז דן שפירו.

סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי של הנשיא האמריקני ברק אובמה, אמרה במעמד החתימה על מזכר ההבנות הביטחוני בטקס שנערך אז במשרד החוץ בוושינגטון, כי היא "חושבת שהתוצאה הסופית מדברת בעד עצמה, זו התחייבות שלא נראתה כמותה בעבר, תזכורת למחויבות היציבה של ארצות הברית לישראל. כשאנחנו מחזקים את הביטחון של ישראל בעשורים הקרובים, אנחנו מחויבים לביטחון של ישראל בעתיד הרחוק".

רייס אמרה עוד כי "ההסכם הזה טוב לא רק לישראל אלא גם לארצות הברית. ככל שישראל בטוחה יותר, ארצות הברית בטוחה יותר. כמו בהיבטים רבים במערכת היחסים בין ישראל לארצות הברית, הסכם הסיוע הזה הוא מצב שכולם יוצאים בו מנצחים. ארצות הברית תמיד תהיה שם עבור מדינת ישראל ואזרחי ישראל. היום, מחר ולדורות שיבואו". גם הנשיא דאז אובמה התגאה בהסכם ואמר כי "הסכם הסיוע הצבאי לישראל יתרום תרומה משמעותית לביטחון ישראל במה שנותר שכונה מסוכנת".

בתדרוך לכתבים המדיניים אמר נגל עם חתימת ההסכם כי "לישראל אין ידידה טובה וחשובה יותר מארצות הברית. חבילת הסיוע הצבאית שארצות הברית הסכימה לספק לישראל לא נלקחת כמובנת מאליה, תעזור לנו לסחוב את העול שאנחנו עומדים מולו, ותעזור להגן על עצמה בצורה עצמאית".

כצפוי, המשיך נגל לשבח את ה'תקדים' שבהסכם במהלך התדרוך ואמר כי הוא "רואה בהסכם הזה גאווה גדולה, מדובר על הסכם היסטורי חסר תקדים. ארצות הברית לא חתמה על הסכם כזה עם אף מדינה אחרת לפני, גם האמריקנים אומרים את זה". גם ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס אז לחתימה ואמר כי "ההסכם יסייע לנו להמשיך לבנות את כוחנו הצבאי ולהמשיך לשפר את ההגנה שלנו נגד טילים, וזהו כמובן הישג חשוב למדינת ישראל, וכל אזרחי ישראל יכולים בצדק להתברך בו".

רגע, אמרתם תוספת של 8 מיליארד דולר?!

אחת הגאוות העיקריות שבהסכם מתייחסת כמובן למספרים שבכותרתה, אך האם היא אכן משקפת את מהות ההסכם? התשובה שלילית לחלוטין!

אחד מסעיפי ההסכם קובע כי תוטל הגבלה משמעותית על יכולתה של ישראל לבקש מהקונגרס תוספות סיוע. למקרה שתהיתם, לא מדובר ב'עוד' סעיף משני הנלווה להסכם, אלא נספח מיוחד להסכם ובו מכתב רשמי של ממשלת ישראל הכולל התחייבות שלא לנהל בעשור הקרוב מגעים מקבילים עם הקונגרס האמריקאי על הגדלה נוספת של הסיוע לפיתוח מערכות הגנה מטילים. זאת, לצד הסתייגות הקובעת כי ישראל תוכל לבקש להגדיל את הסיוע במקרה חירום כגון מלחמה. למעשה, בחישוב תוספות הסיוע שניתנו בעבר על ידי הקונגרס, הסכם הסיוע החדש מגדיל את הסיוע השנתי בכ- 300 מיליון דולר בלבד.

אגב, משום מה בחר אז נתניהו להתגאות גם במה שהגדיר "תקדימיות ההסכם" המסדיר את תקציב הביטחון "בראש שקט" לעשור הקרוב. זאת, למרות שעל התקדים חתומים בכלל אהוד אולמרט ועמיר פרץ ב־2007 בעת שכיהנו כראש ממשלה ושר הביטחון, אז חתמו עם האמריקאים על הסכם בסכום קבוע לשנים 2009–2018.

התעשיות הקטנות בישראל צפויות להיפגע

"מה שהממשל בארה"ב מציע זה דבר שלא בטוח שהישראלים הבינו את מלוא המשמעות שלו", אמר אז תת-אלוף (במיל.) אברהם בר-דוד, יו"ר פורום תעשיות ה'מרכבה' וה'נמר' ויו"ר פעיל לשעבר של 'אימקו' תעשיות. "זה לקנות הכל באמריקה. זה אומר לקנות ציוד אמריקאי. מה שיקרה הוא שעשרות קווי ייצור ואף מפעלים ביטחוניים שלמים ייסגרו, אלפי עובדים יפוטרו ומדינת ישראל תאבד את העצמאות הביטחונית שלה", הזהיר.

בר-דוד כיוון בדבריו להתקפלות נוספת ומשמעותית במיוחד של הממשל הישראלי במסגרת ההסכם. סעיף, שעם השנים מונע מישראל כל אפשרות להשתמש בכספי הסיוע לרכישות מהתעשיות הביטחוניות בישראל. על פי אותו סעיף, במהלך שש השנים הבאות סכום הדולרים שניתן יהיה להמיר לשקלים ישאר כמעט אותו הדבר, אך בארבע השנים האחרונות להסכם הוא ירד בהדרגה עד שייפסק. למרות שלאלביט, לתעש, לתע"א ולרפאל יש חברות־בנות אמריקאיות, כך שהמרת הדולרים לשקלים לא הכרחית עבורם, אך עדיפה, תעשיות המשנה, המפעלים הקטנים, שמייצרים עבור התעשיות הגדולות, עשויות להיפגע במידה ולא יעבירו את פעילות הייצור לארה"ב.

"הסכמה של ממשלת ישראל לתוכנית של הממשל האמריקני" אמר אז שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, "משמעותה פגיעה אנושה בתעשייה הביטחונית הישראלית, לצד אובדן של אלפי מקומות עבודה". לדבריו, "במקום שהתעשייה הביטחונית בישראל תמשיך לגדול ולעמוד בחזית הטכנולוגית בעולם, מה שיקרה הוא שעשרות קווי ייצור ואף מפעלים ביטחוניים שלמים ייסגרו, אלפי עובדים יפוטרו ומדינת ישראל תאבד את העצמאות הביטחונית שלה. במקום שהכספים יממנו אמצעי לחימה מתקדמים ויעודדו טכנולוגיה חדשנית 'כחול לבן', מדינת ישראל תצטרך לסמוך על מדינות זרות, שיספקו – או לא יספקו – לה את אמצעי הביטחון הייחודיים שהמדינה צריכה, כמו כיפת ברזל, קלע דוד (שרביט קסמים), וחץ".

עוד קובע ההסכם, כי ישראל לא תוכל להשתמש בכספי הסיוע לרכישת דלק מארצות הברית (בעיקר דלק סילוני) כבר בשנת 2019. מדובר ברכישות בסדר גודל של 400-300 מיליון דולר בשנה (בהתאם למחירי הדלק).

עבור המתכנן של תקציב הביטחון הישראלי, המשמעות של האמור לעיל (בתחום הדלק והמרות לשקלים) היא הקשחה ניכרת של תנאי הסיוע. מדובר בסך של כ-1.2 מיליארד דולר בשנה (כ-4.3 מיליארד ש"ח), שאותם לא ניתן יהיה להמיר לשקלים, בהשוואה למצב הקיים. בנוסף, בהסכם ההבנות הועמקה הבקרה הנדרשת על ידי האמריקאים על התכנון והשימוש בסיוע.

למעשה, משקפת התכנית את המשך מחויבותו של הממשל בארצות הברית לשמור על יתרונה הצבאי האיכותי של ישראל (QME). מושג זה הוגדר על ידי הקונגרס בשנת 2008 כדלהלן: "יכולתה [של ישראל] להתנגד ולהביס כל איום קונבנציונלי אמין מצד כל מדינה בודדת או קואליציה אפשרית של מדינות או מצד 'שחקנים' לא מדינתיים, תוך שמירה על מינימום נפגעים ונזק, באמצעות שימוש באמצעים צבאים מעולים, שימצאו בכמות מספקת – כולל נשק, אמצעי שליטה ובקרה, תקשורת, מודיעין, מעקב ויכולות איסוף מידע, שמאפייניהם הטכניים עולים על אלה של מדינה בודדת או קואליציה אפשרית של מדינות או של שחקנים לא מדינתיים".

למעשה, גם אם יבחרו בירושלים לפנות לוושינגטון בבקשה לשנות את פרטי הסעיף הנוגע לרכישת הדלק וההמרה לשקלים, ספק רב אם היא תתקבל, בשל המדיניות של הנשיא טראמפ הגורסת "אמריקה תחילה" ועומדת בסתירה לרעיון זה. מה גם, שישראל נאלצה להתחייב בהסכם ההבנות מול ממשל אובמה לא לפנות לסיוע נוסף במהלך התקופה, למעט באירוע ביטחוני המצריך זאת.

אגב, יש גם מנצחת גדולה בהסכם. משלחת הרכש של משרד הביטחון בניו יורק המבצעת את הרכישות מהתעשייה האמריקאית בכספי הסיוע, שהצורך בקיומה עמד שנים בסימן שאלה וועדת מקינזי שנשכרה ב- 2009 על ידי מערכת הביטחון לבחון דרכי התייעלות בתקציב הביטחון לקצץ משמעותית את המשלחת. כעת, לאור ההסכם, אין כל ספק שהיא תמשיך בפעילותה ואף תתרחב.

ה'שוחד' הכשר של הקונגרס לתעשיית הנשק

בדיוק שבועיים לאחר חתימת ההסכם עם ישראל, נסגרה בסנאט האמריקאי עסקת נשק גדולה עם הסעודים שהציבה בסימן שאלה גדול את הטענה כי הסעיפים הדרקוניים והמכאיבים לתעשייה הישראלית הוכנסו להסכם בכדי לחזק את הכלכלה האמריקאית.

למרות התנגדות נחרצת מצד שורה ארוכה של גורמים במערכת הפוליטית והביטחונית האמריקאית, שראו אז, טרם המהפכות הגדולות במזרח התיכון, בסעודיה גורם פוליטי שלילי במזרח התיכון והצביעו שוב ושוב על השלטון הסעודי כמי שפוגע בזכויות אדם ובנשים, ההתנגדויות לעסקת הנשק הסעודי קרסו במהירות וסנאטורים רבים דאגו להעביר את העסקה – שכללה מכירת 130 טנקים וכלי רכב לסעודים, בהיקף של 1.1 מיליארד דולר.

למקרה שתהיתם כיצד התרחש המאורע, כל שעליכם לעשות הוא לעבור על הנתונים השקופים (ברובם) של תורמיהם הגדולים של סנאטורים רבים בקמפיינים הפוליטיים שלהם, שביניהם ניתן למנות את חברת הנשק ג'נרל דיינמיקס, יצרנית הטנקים שנמכרו לסעודיה, שבידיה מעצמה של לובינג על גבעת הקפיטול, עם לא פחות מ־27 לוביסטים שהיו בעברם בכירים בממשל ובפנטגון.

למעשה, גם אם לא נח לומר זאת, הסכם הסיוע הביטחוני משקף שיטת פעילות זהה לאותה עסקת נשק סעודית. סנאטורים אמריקנים בוחרים להעביר מדי שנה, במשך עשור, 3.8 מיליארד דולר מכספי משלם המיסים האמריקאי אל הקופות של שלוש חברות הנשק האמריקאיות הגדולות ואל הכיסים של המנהלים שלהן. אותן החברות שמזרימות לקמפיינים של חברי קונגרס וסנאט, הן דמוקרטים והן רפובליקאים.

ומה באשר לאותם שנים שבהם לישראל עדיין האפשרות להשתמש בחלק מהסכום לרכישות ביטחוניות מהתעשייה הישראלית? קשה להאמין שחשבתם אי-פעם על עסקה בסדר גודל כזה ללא דמי תיווך. אם להגדיר זאת בשני מילים: שוחד כשר – או ליתר דיוק, מוכשר. ואנחנו הישראלים? כנראה שעוד נשמע סיפורי "גאווה" רבים על "ההסכם ההיסטורי". זו הרי דרכה של הפוליטיקה, לא כך?!