IM5   – החשמלית של מחר כבר כאן והיא הגיעה לנסיעת מבחן

צילומים: רונן טופלברג

רכבי סדאן, במיוחד חשמליים, הפכו בשנים האחרונות למוצר כמעט נישתי. חוץ מטסלה מודל 3 ועוד כמה שחקנים שמצליחים למכור פה ושם כמה מאות יחידות, רוב הקהל הישראלי פשוט חולף על פניהם באולם התצוגה ומעדיף לשבת גבוה. אבל אני בר מזל שכמוני, לא קיבלתי את רכב הפנאי IM6 לנסיעת המבחן, אלא דווקא את הסדאן. וזאת הייתה החלטה מצוינת.

IM Motors  הוא מותג חדש שמגיע אלינו מבית קונצרן סאיק, אותו תאגיד סיני שמייצר גם את מכוניות MG ומקסוס המוכרות. כמו לא מעט יצרנים סינים, גם סאיק מחזיקה תחתיה שורה ארוכה של מותגים שפונים לקהלים שונים, אלא שבמקרה הזה מדובר במותג שמכוון גבוה. גבוה מאוד. בישראל משווק המותג על ידי לובינסקי, ובשלב הראשון הוא מגיע עם שני דגמים כמעט תאומים. האחד רכב פנאי גדול ומרשים, השני מכונית סדאן גדולה, נמוכה ומעוצבת.

יש עדיין מקום למכוניות אמיתיות

עצם העובדה שמדובר במכונית סדאן היא כבר חלק גדול מהקסם. בשנים האחרונות נדמה שכל תעשיית הרכב החליטה שהעתיד חייב להיות גבוה יותר, מנופח יותר ודומה יותר לרכב פנאי. לא משנה אם מדובר במכונית עירונית קטנה או במכונית יוקרה,  IM5 הולכת לכיוון אחר. היא נמוכה, ארוכה, רחבה ונראית כמו מכונית שנבנתה קודם כול עבור נהגים. הישיבה נמוכה יותר, והכניסה דורשת להתכופף מעט, אבל מי שבוחר במכונית כזאת לא מחפש את קלות הכניסה של ג'יפון. הוא מחפש תחושה אחרת לגמרי.

והתחושה הזאת מתחילה כבר במבט הראשון. מלפנים היא מזכירה הכלאה בין טסלה מודל 3 לפורשה ומאחור היא מזכירה אסטון מרטין, ובסופו של דבר היא מצליחה לעשות את הדבר הכי יפה בעיצוב המודרני והמעט הגנרי: להיראות מיוחדת. בתי הגלגלים האחוריים התפוחים, הפרופורציות הארוכות, הגג המשתפל והזנב המעוצב יוצרים מכונית שפשוט נראית נהדר. גם אחרי כמה ימים של מבחן. אם היו מחליפים את הסמל בחזית לסמל גרמני יוקרתי, ספק אם מישהו היה מפקפק במחיר שהיה גבוה פי שניים.

תא נוסעים של פעם במחיר של היום

היופי השני מגיע כשפותחים את הדלת. לפני חמש או שש שנים תא נוסעים כזה היה שמור למכוניות יוקרה. הצבעים הבהירים מכניסים אור ותחושת מרחב, החומרים איכותיים מאוד למגע, הדיפונים מרשימים, והתוצאה הסופית מצליחה לייצר אווירה שבאמת מרגישה יוקרתית.

אבזור ויוקרה

דגמי IM בכל גרסאותיהם, נהנים מאבזור גבוה. מערכת השמע מצוינת, הבידוד האקוסטי מרשים , והמכונית מצליחה לשמור על שקט יוצא דופן גם במהירויות גבוהות. המושב האחורי מרווח מאוד בזכות בסיס גלגלים של כמעט שלושה מטרים, וגם נוסעים גבוהים ימצאו שם מקום בשפע.

נכון, יש כאן גג זכוכית ענק שאני עדיין פחות אוהב מהפתרון הישן והטוב של תקרה רגילה עם כיסוי, אבל לזכותו ייאמר שהוא מסנן חום בצורה מרשימה מאוד. ועדיין, בישראל של יולי ואוגוסט, זכוכית היא זכוכית.

הפתעה ששמה הנדסת אנוש

כאן מגיע אחד החלקים המפתיעים ביותר במבחן. בדרך כלל, כשאני מקבל רכב חשמלי סיני מתקדם, אני כבר יודע מה מחכה לי. תפריטים על גבי תפריטים וחיפוש בלתי נגמר אחרי פעולות בסיסיות. הגעתי עם לא מעט חששות. להפתעתי, הם נעלמו די מהר. כן, מדובר במכונית טכנולוגית מאוד, אולי אפילו טכנולוגית בצורה קיצונית, אבל בניגוד לחלק מהמתחרות כאן יש תחושה שמישהו באמת חשב על המשתמש.

חלק גדול מהקרדיט מגיע לנציג היבואן שהשקיע זמן בהסבר יסודי בזמן מסירת הרכב, אבל גם למכונית עצמה. אחד הרעיונות הטובים ביותר נמצא במסך השליטה הנוסף שבין המושבים. במקום לשלוח את היד קדימה אל המסך הראשי בכל פעולה, חלק גדול מהשליטה נמצא ממש במקום טבעי ונגיש. אחרי שעות נהיגה מבינים עד כמה הוא משמעותי. גם העובדה שכל המערכת מדברת עברית תקינה וברורה הופכת את החיים לקלים יותר. אחרי זמן קצר מצאתי את עצמי מתמצא ברוב הפונקציות בלי מאמץ מיוחד, וזו אולי המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לרכב כזה.

נכון, לא הכול מושלם. אין תא כפפות, פתיחת הדלתות דורשת מעט הסתגלות, וכיוון המראות דרך המולטימדיה הוא לא רעיון שאני מתכוון לאמץ בהתלהבות. אבל באופן מפתיע, במהלך המבחן כל אלה הפכו להערות שוליים.

הנדסת כביש ברמה גבוהה

היגוי אחורי, מערכות בקרת תנועה מתקדמות, שלדה מתוחכמת ושפע מחשבים וחיישנים. כל זה נשמע נהדר במצגת. השאלה היא מה קורה בכביש.

האם הצלחתי להרגיש בכל רגע את פעולת ההיגוי האחורי? לא. האם אני יכול למדוד את כל האלגוריתמים שעליהם מדברים המהנדסים? גם לא. אבל דבר אחד כן הרגשתי. המכונית הזאת נטועה בכביש בצורה יוצאת דופן. היא יציבה, בטוחה מאוד ומשרה ביטחון גם בכבישים מפותלים וגם במעברי נתיב מהירים.

ההיגוי האחורי בא לידי ביטוי גם במקום נוסף. למרות שמדובר במכונית ארוכה, כמעט חמישה מטרים, היא מצליחה להרגיש קטנה יותר מכפי שהיא באמת. פרסות, חניות ותמרונים בעיר מתבצעים בקלות.

גם המתלים ראויים למחמאה. לא מעט מכוניות חשמליות חזקות סובלות מנוקשות מוגזמת.  IM5 מצליחה לשלב בין יציבות גבוהה לבין נוחות נסיעה מרשימה. כבישים משובשים, שברים באספלט ופסי האטה מטופלים בצורה בוגרת ומרשימה, והתוצאה היא מכונית שיודעת גם לנהוג מהר וגם לפנק.

408  כ"ס וטווח שמבטל את הדאגות

גרסת הלונג ריינג' שבה נהגתי מצוידת בסוללת 100 קוט"ש ובמנוע אחורי שמפיק 408 כ"ס. על הנייר היא מסוגלת להגיע לטווח של עד 710 קילומטרים, אבל מה שמעניין באמת הוא מה קורה בעולם האמיתי.

במהלך המבחן לא נהגתי כמו נהג שמנסה לשבור שיאי חיסכון. להפך. חלק גדול מהזמן ניצלתי את הכוח, נהניתי מהביצועים ופשוט נהגתי. ובכל זאת, נתוני הטווח שהתקבלו היו מרשימים מאוד. גם אחרי נהיגה רחוקה מאוד מנהיגה חסכונית.

וזאת אולי הנקודה החשובה ביותר. במשך שנים חרדת הטווח הייתה חלק בלתי נפרד מחוויית הרכב החשמלי. כאן היא כמעט נעלמת. לא בגלל קסם, אלא בגלל שילוב של סוללה גדולה, יעילות טובה ויכולת טעינה מרשימה.

טעינה של הדור הבא

אחת ההפתעות הגדולות של המבחן הגיעה דווקא בעמדת הטעינה. אנחנו כבר מכירים היטב את הפער בין הנתונים על הנייר לבין המציאות. לא פעם היצרן מבטיח קצב טעינה מסחרר, ואז מגיעים לעמדה ומגלים מציאות קצת פחות נוצצת.

במקרה של IM5 זה עבד אחרת. בעמדת טעינה מהירה במיוחד הצלחתי לעלות מכשלושים אחוז לשמונים אחוז בתוך כ־16 דקות בלבד. כשמחברים יכולת טעינה כזאת לסוללה גדולה ולטווח נסיעה מרשים, מבינים שהדור הבא של החשמליות כבר כאן.

גם בתא המטען חשבו על הנהג

אחת מנקודות החולשה המסורתיות של רכבי סדאן היא תא המטען. בדרך כלל הוא עמוק, צר ומוגבל יחסית. ב־IM5  החליטו ללכת בדרך אחרת. דלת חמישית מלאה הופכת את השימוש בתא המטען לנוח בהרבה. פתאום קל יותר להעמיס ציוד, קל יותר לנצל את הנפח, וקל יותר לחיות עם המכונית ביום יום.

השורה התחתונה

IM5  כמעט מושלמת. כן הייתי שמח לראות יותר מתגים פיזיים, הייתי שמח לקבל פתרון טוב יותר לגג הזכוכית, ויש עוד כמה פרטים קטנים שאפשר לשפר. מהצד השני היא יפה, היא מהירה, היא איכותית, היא נוחה, והיא טכנולוגית בלי להיות מאיימת

בזמן שכל התעשייה מדברת על העתיד,  IM5 פשוט גורמת לך להרגיש שהעתיד כבר הגיע.