זייברט: "אני לא חושב שהציבור החרדי צריך לחיות בערים חרדיות, אלו ערים בלי הכנסות"

בראיון מרתק לעיתון הכלכלי דה-מרקר' פותח ראש עיריית בני ברק חנוך זייברט את כל הקלפים ואומר: "הטעות של הציבור החילוני הייתה שהוא ניצח את החרדים בחריש" * עוד מדבריו: "אם לא ימצאו פתרונות לציבור החרדי הוא יגור בסופו של דבר בכל עיר בישראל" * * לדבריו המדינה צריכה להעניק לכל זוג צעיר קרקע בחינם, "פעם קניתי דירת 3 חדרים ב-23 אלף דולר – היום רק הקרקע עולה 500 אלף שקל" *

 
"מדינת ישראל חיה ממצוקת הדיור", אומר ראש העיר זייברט בשיחה לכתב רז סמולסקי מ – TheMarker. "הדירה הראשונה שאני קניתי באשדוד, עלתה 23 אלף דולר. זו הייתה דירת 3 חדרים, ורכשנו אותה ב-1981. את הדירה השנייה שלי קניתי באותו המחיר שמכרתי את הדירה שלנו – כלומר, עברנו מדירת 3 חדרים לדירת 5 חדרים באותו מחיר. כיום, רק הקרקע לדירה באשדוד עולה 500 אלף שקל". זייברט, המכהן כראש העיר מנובמבר 2013, הוא בן 55, נשוי ואב ל-11 ילדים.
 
מה היית עושה כדי לפתור את משבר הדיור, אם היית שר הבינוי?
"אם המדינה לא תבין שהיא צריכה למכור קרקעות בזול, המצב לא ישתנה. אבל המדינה חיה מההכנסות של הנדל"ן. לדעתי, לכל זוג במדינה מגיע לקבל קרקע בזול, במחיר סביר וסמלי. אולי לא בתל אביב, אבל במעגלים רחבים יותר. גם הבנייה צריכה להיות זולה יותר, והיא צריכה להתבצע על ידי קבוצות או עמותות מפוקחות. מדובר כמובן בדיור לזכאים לפי קריטריונים, ובאנשים שזאת הדירה הראשונה שלהם".
 
במסגרת הפתרונות שהפוליטיקאים מציעים למשבר הדיור, אתה מרגיש שפוסחים על החרדים?
"הכי קל לממשלה להתעסק בתעסוקה לחרדים, והכי קשה לה להתעסק בדיור לחרדים. יש הרבה צוותים לעידוד תעסוקה אצל החרדים, אבל אם באמת היו רוצים להוציא את החרדים לעבוד, אפשר היה לעשות אפליה מתקנת כמו זו של הציבור הערבי, ולהכיר בתעודות של בוגרי ישיבות. אבל לא רוצים באמת להעסיק חרדים, רק רוצים להתעסק בתעסוקת חרדים. מעסיקים ציבוריים ופרטיים גדולים לא רוצים להעסיק חרדים. אפשר להעסיק חרדים, השאלה היא איך לעודד מעסיקים לקבל חרדים לעבודה.
 
"בתחום הדיור, לעומת זאת, אף אחד לא מתעניין בציבור החרדי, ולכן החרדים גרים בכל מקום. אני לא רואה בזה בעיה, אבל זה יכול לגרום לחיכוכים עם האוכלוסייה החילונית, כמו בבית שמש. אם לא רוצים שהציבור החרדי ישתלט על בית שמש, צריך לייצר לו פתרונות אחרים. המציאות דואגת לעצמה".
 
 איך אתה מתייחס לערים כמו כסיף בנגב וחריש, שהייתה אמורה להיות חרדית, אבל בסופו של דבר שווקה לכלל האוכלוסייה?
"מצוקת הדיור במגזר החרדי גדולה מאוד. למדינה הייתה כוונה להקים עיר חרדית בחריש, וזה נכשל. אז במקום חריש, הציבור החרדי נכנס ליישובים אחרים. בכסיף, לדעתי, הציבור החרדי לא יתיישב. המטרה של כסיף היא להיות 'קיר מגן' בפני הבדואים בנגב. גם את הרעיון של חריש לא אהבתי, כי היא נועדה לבלום את הזליגה של הכפרים הערביים בוואדי עארה. אבל לפחות חריש הייתה פתרון סביר, כי היא סמוכה לכביש 6.
 
"תמיד מסתכלים על החרדים במדינה כעל חומת מגן, אבל אנחנו לא קירות מגן, מגיע לנו לחיות באזור המרכז. אם לא ימצאו פתרונות לציבור החרדי, הציבור החרדי ימצא פתרונות בעיקר בפריפריה, והוא יגור בסופו של דבר בכל עיר בישראל, לא בכסיף. הטעות של הציבור החילוני הייתה שהוא ניצח את החרדים בחריש.
 
"אני לא חושב שהציבור החרדי צריך לחיות בערים חרדיות, כי אלה ערים בלי הכנסות. כשהחרדים גרים בעיר חילונית, זה מאזן עלויות, כי החילונים צריכים פחות שטחי ציבור. במודיעין עילית, למשל, נולדת כיתה חדשה של ילדים כל שבוע. כל שנה צריך לבנות בעיר 50 כיתות לימוד חדשות. לאוכלוסייה החילונית, לעומת זאת, יש פחות צרכים באותו תקציב".
 
"בני ברק לא תמיד הייתה עיר חרדית", אומר זייברט, בעצמו יליד העיר. "כשהייתי ילד, היו בבני ברק 15 חברי מועצה – חמישה חרדים, חמישה חילונים וחמישה דתיים לאומיים. חלקו של הציבור החרדי באוכלוסיית העיר היה שליש בשנות ה-70. בני ברק נהפכה לפתרון עבור הציבור החרדי, וזה מה שיקרה גם בבית שמש. כיום הציבור החרדי ברובו גר בשמונה יישובים: ירושלים, בני ברק, בית שמש, אלעד, ביתר עילית, רכסים, עמנואל ומודיעין עילית. נוסף על כך יש ערים אחרות שיש בהן ציבור חרדי גדול, כמו אשדוד, נתיבות ואופקים".
 
  
אילו פתרונות אתה מציע כדי להגדיל את מספר יחידות הדיור בבני ברק?
"אנחנו מתכננים תוכנית מתאר, שבקרוב תוגש לוועדה המחוזית, להגדלת העיר בעוד 10,000 יחידות דיור, 1.5 מיליון מ"ר לתעסוקה, 300 אלף מ"ר למוסדות ציבור ופארק של 300 דונם. כיום יש בעיר 40 אלף יחידות דיור וכ-190 אלף תושבים. בתוכנית הזאת אנחנו מקפידים להפריד בין השימושים למגורים לבין התעסוקה. אני יודע שזה בניגוד לערים אחרות, שדווקא רוצות לערבב את השימושים, אבל זה לא מתאים כאן. העסקים משרתים את כלל האוכלוסייה, וצריך להקל עליהם, וזה גם לא מתאים לתושבים החרדים".
 
ראשי ערים בדרך כלל לא אוהבים להוסיף יחידות מגורים לעיר. זאת מעמסה על קופת העירייה, בניגוד לאזורי תעסוקה, שהם מקור הכנסה. "אני חי ב'עיר הבירה' של הציבור החרדי בישראל, ואני לא יכול לסגור אותה. אנשים רואים בבני ברק עיר ייחודית. נמצאים כאן הישיבות הגדולות, הרבנים והמורים, והתושבים גרים בצפיפות. אני לא יכול להגיד להם שכל מה שמעניין אותי זה כסף. אני צריך לדאוג גם לתושבים, ולא רק לקופת העירייה".
 
מה לגבי פינוי-בינוי או תמ"א 38?
"פינוי־בינוי לא רלוונטי לבניינים של שש קומות וחצי, אז אין לכך כדאיות כלכלית בבני ברק. לכן, הפתרון היחיד עבורנו הוא תמ"א 38, אבל אנחנו לא נותנים היתרים לחיזוק מבנים, רק להריסה ובנייה מחדש. אנחנו לוקחים בניין בן שלוש קומות ומכפילים אותו, אבל מוסיפים גם חניות, תשתיות, בתי כנסת ופתרונות הולמים לתושבים. גם כך חסרים בעיר גני ילדים, בתי ספר ובתי כנסת. בני ברק היא כיום בת 90, אבל כ-40% מתושביה כמעט 80 אלף איש הם מתחת לגיל 18. זאת עיר צעירה, שצריכה הרבה מוסדות חינוך. בתוכניות של בנייה והריסה מחדש אנחנו מחייבים לבנות בכל בניין בקומת הקרקע גני ילדים וחניות".

תמונה: פלאש90 – יעקב נחומי

כתיבת תגובה