רמב"ש ג אוכלס אבל אין תחבורה סדירה

 
רמת בית שמש ג' הולכת ומקבלת צורה של שכונה נורמלית. לא בגלל מבני הציבור ובתי הכנסת כי אלו עדיין לא נבנו בה וכפי הנראה גם לא ייבנו בזמן הקרוב, אבל זה מחדל שכבר התושבים התרגלו אליו.
 
הצורה של השכונה מתחילה להתהוות בגלל ריבוי המשפחות המצטרפות אליה מידי יום, ומחזה של משאית פורקת תכולת דירה זה דבר שבכל יום ולפעמים גם כמה פעמים ביום.
 
מרגע תכנון השכונה ובפרט לאחר פרסום תוצאות מכרזי המנהל היה ברור שיגורו בה מאות משפחות של אברכים ובני תורה שאחד הדברים הבסיסיים שהם יצטרכו והרבה זו התחבורה הציבורית.
 
אני לא מדבר על תחבורה מהשכונה לכיוון ירושלים, בני ברק ושאר הריכוזים החרדיים – משם הם הגיעו לגור או ששם גרים הוריהם, אני מדבר על משהו הרבה יותר בסיסי, על תחבורה בתוך בית שמש שתשנע את מאות המשפחות ואת אלפי התלמידים למוסדות החינוך ברמת בית שמש א'.
 
די לי להסתכל על בגדיה של הבת שלי ועל נעליה כדי להבין מה הייתה מידת העומס באוטובוס. עומדת לה ילדה בת עשר בצפיפות איומה בתוך האוטובוס כאשר הצפיפות מתחילה כבר בתחנה הראשונה כי כל מי שרק יכול זורם לשם שמא יצליח למצוא מקום נורמלי  לא חלילה כדי לשבת אלא רק כדי לעמוד בו.
 
עם תחילת האכלוס אכן דאג ממונה התחבורה בעיר שמואל גרינברג לאוטובוס אחד בכל שעה מהשכונה ואליה, כאשר אוכלסו מאתיים משפחות עדיין מינון הנסיעות נשאר זהה, כאשר אוכלסו ארבע מאות משפחות עדיין המינון נשאר כפי שהיה.
 
כעת כאשר אוכלסו למעלה משבע מאות דירות הפלא ופלא, עדיין המינון אותו דבר וכאן הבן שואל, האם תושבי השכונה הם הפסולת העירונית, האם דמם פחות אדום משאר תושבי העיר, ובכלל, איך זה שעד לעצם רגע זה לא אורגנה ע"י ממונה התחבורה שום הפגנה בכניסה לשכונה או ליד משרד התחבורה כדי שמי שצריך להתעורר אכן יתעורר ומצב התחבורה אכן ישתנה.
 
לא יתכן מצב בו עוברים לסדר היום כאשר כבר מהתחנה השלישית נהגי האוטובוס סוגרים דלתות ופותחים אותם אך ורק לצורך הורדת נוסעים ואין פוצה פה ומצפצף – וגם אין מי שדואג לתגבור מיידי של קו האוטובוס כדי לשנע את אלו שנותרו בתחנות השונות בשמש או לחילופין בימי הגשמים בו בזמן שאפילו תחנת אוטובוס נורמלית שיהיה ניתן להסתתר בתוכה אין בכל רחבי השכונה, ושלא לדבר על הבעיה הביטחונית בעצם ההמתנה של מאות ילדים שעה נוספת כאשר סביבם מתהלכים אלפי פועלים פלסטינים כשחלק נכבד מהם הוא על תקן של שוהים בלתי חוקיים – ומכאן אני אתן לדמיון של הקוראים להמשיך הלאה לבד.
 
(הטור המלא מתפרסם מחר ב'כל ישראל')