תופעה: הפרויקטים של קבוצות הרכישה נתקעים

בציבור החרדי זה מוכר בשם "עמותות", ובציבור החילוני זה מוכר בשם "קבוצות רכישה". המכנה המשותף הוא, שמדובר ביזמים שמשווקים דירות בצורה שונה ולא דרך קבלן ומבטיחים להוזיל את המחירים – כי יש להם פחות הוצאות מקבלנים.
 
האם זה מוכיח את עצמו? בדיקה מקיפה שערך 'גלובס' בקרב מספר קבוצות רכישה מוכיח כי החלום רחוק מאד מלהתגשם. בניגוד לקבלן שמתחייב על מחיר סופי ותאריך יעד למסירה, קבוצות הרכישה לא מחויבות לזה, והתוצאות הן בהתאם.
 
שנת תשס"ח היתה השנה של קבוצות הרכישה. מחירי הדירות החלו לנסוק, ומי שחיפשו דירה נתקלו בפרסומים מאירי עיניים על טרנד חדש – קבוצות רכישה. "דירה חדשה ב-25% הנחה" זעקו מודעות שהשוו את מחירי דירות של הקבוצות למחירי קבלנים, ואירועי מכירה התפוצצו במתעניינים שנהפכו לקונים. כך, נוסחת יזמות שהיתה נהוגה במיזמי בנייה קטנים, עמותות בנייה בשמם הקודם, הולידה מפלצת שמשכה יותר ויותר שחקנים חדשים שארגנו קבוצות למיזמים בני עשרות ואף מאות דירות.
 
אלא שהפרסומים המפתים לא סיפרו על הסיכון שלוקחים על עצמם הרוכשים. בעוד אנשי שיווק עשו את שלהם, הסכמי השיתוף שנחתמו בפרויקטים הכילו עשרות עמודים עם ניסוחים משפטיים מפולפלים שרוכשי הדירה – שהיו למעשה רק רוכשי זכות בקרקע לדירה – לא ירדו לעומק משמעותם.
 
למשל, המארגנים לא טרחו להסביר שלדירה בקבוצת רכישה אין ערבות חוק מכר, שאין כל הבטחה למחיר הסופי, ואין התחייבות של ממש ללוחות הזמנים. הפרסומים לא הדגישו כי המארגן שמסביר ומבטיח במעמד הרכישה, אינו אחראי לדבר אחרי שהקבוצה יוצאת לדרך, כלומר אחרי שהקרקע נרכשה בכסף שנתנו. כך הפכו רוכשים ליזמים בעל כורחם, על כל המשתמע מכך.
 
מכיוון שמשנת תשס"ז עלו מחירי הדירות בישראל ביותר מ-70%, העיכובים בבניית המיזמים לא הביאו עד כה בדרך כלל להפסד כספי ישיר לחברי הקבוצה. זאת, אם לא מביאים בחשבון עלויות עקיפות כמו הוצאה על שכר דירה לא מתוכנן. גם כשנדרשו רוכשים להוסיף מאות אלפי שקלים למחיר הדירה, ואפילו כשנקלעו להליכים משפטיים שעלו כסף, עליית המחירים הקיצונית השאירה אותם עם רווח "על הנייר". אבל אם מחירי הדירות בארץ היו יורדים ואפילו עומדים במקום, המצב היה שונה בתכלית.
 
ב'גלובס' מציינים כי לא כל קבוצות הרכישה נתקעות: יש כאלו שעומדות בזמנים, נבנות ומאוכלסות וגם חוסכות כסף, כמובטח, לרוכשים. אבל הסיכון קיים תמיד והסיפורים שאספנו מוכיחים זאת. אלה מיזמים שהיו הבטחות גדולות לפני שנים אחדות ועד היום לא הושלמו. רובם אף נמצאים בשלב מוקדם ביותר של בנייה, אם בכלל.
 
המארגנים מסבירים את העיכובים במחסומים ביורוקרטיים (הליכי אישור בעיריות); הפתעות תכנוניות (פתאום החליטו להעביר באזור קו רכבת); דייר מוגן לא מתוכנן; וכמובן – גזרות פיננסיות של הממשלה (עדכון דרישות ההון של בנק ישראל).
 
בשורה התחתונה, הלקח הוא מתחום ההגיון הבריא: בנייה, לא כל שכן בסביבה עירונית צפופה שבה ניצבים הפרויקטים שבדקנו, היא משימה מורכבת. המסתער עליה בלי ניסיון הוא אמיץ, היוצא אליה בלי ניסיון ובחברת עוד עשרות חסרי ניסיון כמותו, הוא לכל הפחות תמים.

תמונה: דוד הכהן /כלכליסט