VS – VR האויב: המלחמה המדומה שלפני המלחמה האמתית

3 חיילים, 8 מסכים וצבא אחד שמשפר יכולות בזכותם • 'מעבדת סימולטורים' – שאינה אלא מבנה אחד שבו שוכנת יחידה בת שלושה חיילים שמתנהלים בצורה חופשית • המעבדה, מאפשרת ל'קרביים' להילחם בקרב לפני שהגיעו לזירה • מציאות מדומה שמתחזקת מציאות

ההתקדמות הטכנולוגית העצומה של השנים האחרונות שינתה לנו מוסכמות יסוד רבות, בנושאים רבים. החל ממהפכת הקניות ברשת, עבור בפיתוחים רפואיים חדשניים וכלה גם בפיתוחים שמשפיעים על שדה הקרב.

אלברט איינשטיין אמר "אינני יודע באיזה בדיוק ישתמשו במלחמת העולם השלישית, אבל במלחמת העולם הרביעית יילחמו עם מקלות ואבנים". אם צדק חזונו של איינשטיין, נראה שאנו נמצאים היום בשלב האחד שלפני הישורת האחרונה, כאשר הפיתוחים הטכנולוגיים עולים על כל דמיון ומשנים את כל ההסתכלות של מפקדי הצבאות השונים על מלחמה, על ההיערכות אליה, ועל ניהול המבצעים השונים.

Box

ולא זו בלבד, אלא שב-2019 פיתוחים רבים לא מומצאים על ידי פרופסורים בגיל העמידה, אשר מילאו כרסם בלימודי פיזיקה ותורת היחסות, אלא להיפך: הגאונים הגדולים הם דווקא בני הדור הצעיר, החיילים שהבינו שהם יכולים לרתום את כישוריהם בדברים כמו כתיבת תכנה, בניית משחקים ומשקפי מציאות מדומה, עבור הצבא האמיתי.מן הצד מביטים בהם אלופים ובכירים בצבא בהשתאות, לנוכח התרומה העצומה שלהם למערכת הצבאית.

ואכן, בקיץ האחרון הוקמה באגף התקשוב וההגנה בסייבר של צה"ל מעבדה לפיתוח סימולטורים, השוכנת באחד הבסיסים הצבאיים בארץ. הטכנולוגיה של הסימולטורים היא טכנולוגיית מציאות מדומה (VR), שגורמת למשתמש להרגיש כאילו הוא נמצא בסמטאות שכם, במנהרות של החמאס בעזה או בתוך טנק מרכבה מתקדם השועט במרחבי החולות המזרח תיכוניים.

כותב השורות עם מפתחי הפרויקט | צילום: דו"צ

יצאתי לסיור במעבדה וחוויתי את חוויית הסימולטור, שאכן גרם לי לרגע להרגיש כאילו אני נמצא בעיצומו של מבצע חשאי בלב רמאללה. אך לפני כן שוחחתי עם חיילי המעבדה שהקימו אותה מאפס, אותם שמביאים את המענה המאוד מתבקש לאתגרים הבטחוניים השונים.

מדובר בשלושה חיילים שכבר סיימו את שירותם הצבאי, וכעת החלו בשירות קבע. השלושה הם: סמ"ר אראל הרצוג (אחיין של, אם שאלתם), רס"ל איתי ברסי וסמ"ר יאיר רוטנברג.

אני פותח ושואל את אראל: מהיכן הגיע הרעיון לפתח את מעבדת הסימולטורים? איזה רקע היה לך בנושאים הללו לפני שהתגייסת, ואיך בכלל חייל פשוט מצליח לשכנע מפקדים בכירים בצבא על הקמת מיני יחידה טכנולוגית, שבה נמצאים בסך הכל שלושה חיילים, שמתנהלים בצורה די עצמאית?

הרצוג מחייך ומתחיל לספר לי: "ראשית, אכן היה לי ידע מוקדם בכמה דברים הקשורים למה שאנחנו עושים כאן. החוזקה של הרשת היא שאתה יכול למצוא המון כלים חינמיים שמלמדים אותך דברים שיכולים להועיל לך הרבה בחיים. כך למדתי בתחילה עריכת ווידאו, ולאחר מכן למדתי אנימציה דו מימדית ותלת מימדית. הדברים האלו נותנים לי יכולת לבנות עולמות במרחב הוירטואלי, ואני משתדל לעשות אותם הכי אמיתיים שניתן".

"לגבי הגיוס", ממשיך הרצוג, "עקרונית קיבלתי פטור מגיוס לצבא מטעמים רפואיים, אך החלטתי להתנדב לצה"ל לתפקיד עורפי. לפני הגיוס נסעתי לאולפני סוני בהוליווד, שם למדתי עוד כמה דברים וראיתי איך הם עושים את זה שם בגדול. בתחילת השירות הצבאי שלי הייתי באחת היחידות בחיל המודיעין, שם שירתתי במשך כשנה. ביחידה פגשתי תת אלוף בצבא, המכהן כמפקד החטיבה להתעצמות טכנולוגית מבצעית. הראיתי לו אנימציות שיצרתי בתלת מימד, והסברתי לו איך אני חושב שזה יכול לעזור לצבא. בצה"ל אמנם משתמשים בסימולטורים, אך רובם לא מיוצרים ע"י צה"ל. אמרתי לו, שגם אנחנו יכולים ליצור סימולטורים והוא די התלהב מהרעיון. אחר כך הצגתי לכמה דרגים מאוד גבוהים בצבא עבודה שנכתבה מנקודת המבט שלי כגיימר וכמישהו שמתעסק באנימציה ממוחשבת מגיל צעיר מאוד, והם החליטו לתת לנו תקציב נכבד בעניין. זה בגדול". הוא מסיים בחיוך.

אז רגע, מה בעצם התפקיד שלכם בצבא ומה המטרה שלכם? אתם רוצים שעכשיו חיילים יתחילו להתאמן ללוחמה עם משקפי מציאות מדומה במקום להתנסות קצת בשטח האמיתי?

"אנחנו רוצים ליצור הדמיה שתתן ללוחם את התחושה שהוא נמצא באמת בשדה הקרב. וכן, יש לנו את הכלים לזה. בשביל זה אנחנו צריכים ללמוד את תנאי השטח השונים ואת האיומים הפוטנציאליים שיש באותם שטחים רלוונטיים. בנוסף לכך, אנחנו חייבים להשתמש בציוד יקר, איכותי ומהיר, כזה שלא 'יתקע' ולא יאתחל את עצמו תוך כדי פעולה", אומר הרצוג.

ואכן, אני מסתכל על החדר שבו אנו יושבים, משרד קטן שבו יש שלש עמדות עבודה עם שמונה מסכים בסך הכל. אבל לא סתם שמונה מסכים – אלא אלו המתקדמים והחדישים ביותר. גם המחשבים עצמם איכותיים במיוחד, הרבה יותר מהסטנדרט הצה"לי הפשוט.

אני שואל אותם: איך הצלחתם להשיג תקציב בשביל המחשבים האלו שמחירו של כל אחד נאמד בכמה עשרות אלפי שקלים?

"אכן", אומר רס"ל ברסי, "מדובר בתקציב לא קטן, שמנותב לטובת הכלים שאיתם אנו עובדים. כמובן שהכל מתנהל דרך ספקים של משרד הביטחון, וישנה פרוצדורה לפני כל רכישה של כל מוצר, אנחנו לא יכולים לקנות 'סתם' דברים". אני רואה על השולחן מכשיר קצת מוזר שאני לא ממש מבין מהו. אני לא מתבייש לשאול למהותו של העב"מ – "זו מדפסת תלת מימד", הוא מסביר לי, בעוד אני מסמיק לאור השמש המאיר עלינו מבעד לתריסים החצי סגורים. "אנחנו משתמשים בזה כדי ליצור עזרים לטובת ההדמיות שלנו, כמו שיש תותבים שמדמים הגה למשחק מכוניות, אז תחשוב ככה – רק עם דברים שיכולים לדמות אחיזה של נשק כזה או אחר".

הוא מסביר לי עוד על הציוד הממוחשב היקר, על המעבד עם היכולות הנדירות, על נוזל הקירור של המעבד, זיכרון ראם גבוה, כרטיס מסך עם יכולות גרפיות מעולות, ועוד המון מונחים שלצערי אינני מבין בהם יותר מדי – מלבד העובדה שהם מייקרים מאוד את מחיר המחשבים ששוכנים בחדר הקטן. "אבל, בשורה התחתונה כל הציוד היקר הזה גורם חיסכון אדיר לצבא", הם טוענים.

איך בדיוק? עד כמה שאני יודע מחשב רגיל עולה אולי עשירית ממה שיש לכם כאן במשרד?

הרצוג עונה: "ראשית, אתה משווה מחיר בין מחשבים, אבל נסה להשוות את המוצרים שאנחנו יוצרים כאן לטנקים, לדוגמא. בשביל ללמד טירונים איך לתפעל טנק – אתה צריך לדחוס אותם בחום ובשמש לתוך טנק, הם יוצאים מיוזעים ומלוכלכים, והיעילות לא כל כך גדולה. אבל אם אתה שם לכל אחד משקפי מציאות מדומה, הם יכולים לשבת בחדר ממוזג ולבחון בצורה רגועה את כל החלקים הרלוונטיים של הטנק שהם צריכים לתפעל. ככה הם יכירו הרבה יותר טוב את החלקים השונים, וידעו לתת מענה מעולה בשטח".

רוטנברג מוסיף ומסביר לי: "זה כמו לכתוב משחק מחשב, אלא שכאן אתה מחליט בדיוק מה יהיה במשחק. יש לא מעט פניות אלינו, ובכל פניה אנחנו מטפלים עד הפרט האחרון לגמרי, אנחנו יוצרים את המציאות המדומה בהסתמך על המציאות האמיתית. אנחנו שומעים מהמפקדים ומהחיילים בשטח את כל הפלוסים והמינוסים שיש, ולא פוסחים על אף סעיף, קטן כגדול, עד רמה של קרני אור לפי הזווית הספציפית ולפי המיקום הרלווונטי".

מנהרה מדומה בבסיס אמתי | צילום: דו"צ

אמרת משחק, מה שמחייב אותי לשאול את השאלה הבאה: אם אין לכם מפקד ישיר שיושב לכם על הראש ומוודא שאתם אכן עובדים – מה מונע ממכם לשבת כל היום ולשחק מירוץ מכוניות, או לחילופין להדפיס במדפסת התלת-מימד דמויות אנימטוריות שיהיו ניצבות לצד המחשבים שלכם?

"קודם כל", אומר ברסי, "חלק מהעבודה שלנו היא לחפש ברשת. אנחנו עושים תחקירים על הפרוייקטים שלנו, אנחנו משתמשים בכלים שלא פעם נמצאים ברשת, ולפעמים אנחנו צריכים להשתמש בשירותים מבוססי ענן. כמובן שכאשר אנחנו צריכים לעבוד על דבר מאובטח אנחנו עוברים למחשבים המאובטחים של הרשת הצה"לית הסגורה, אבל כך או כך: לא באנו לכאן על מנת לשחק, יש לנו עבודה חשובה מאוד ואנו לוקחים אותה במלוא הרצינות, כך שאין מצב שנשב כאן יום שלם בחוסר מעש כאשר יש לנו להכין סימולציה של מבצע חשאי לאחת מהיחידות המובחרות של צה"ל".

וכאשר אתם בונים את הסימולציה המתבקשת, אתם לא חוששים שבשורה התחתונה האימון לא יהיה טוב מספיק בשביל שדה הקרב האמיתי? הרי גם כשאני משחק מירוץ מכוניות אני מצליח להגיע לביצועים טובים במיוחד, אבל אם אתטבטא בעדינות – ממש ממש לא מומלץ לתת לי רכב…

הרצוג עונה לי: "בשונה ממשחק, שם המשחק בא לתת לך ריגוש, הוא בא להגיד לך שאתה הכי טוב ושאתה נוהג כמו נהג שודים מוסמך  אנחנו לא באים בגישה הזו, אין לנו עניין ליצור ללוחמים מיצג שווא כאילו הכל יהיה בסדר. להיפך: אנחנו בונים את המציאות המדומה כפי שהיא במציאות האמיתית, לפרטי פרטים, כולל כל הקשיים שיכולים לצוץ, וכולל דברים שיעזרו למתאמנים להרגיש לגמרי כאילו שהם לא במשרד הממוזג אלא בסמטאות של סג'עיה. כמובן שהלוחמים מגיעים לאימון הספציפי לאחר אימונים ארוכים שנועדו לאפשר להם להתמודד עם המציאות בשטח, אלא שכאשר הם עומדים לקראת מבצע ספציפי, הם צריכים להכיר לפרטי פרטים את השטח שבו הם יהיו, ולכן אנחנו כאן".

רמאללה סניף מחנה צה"ל | צילום: דו"צ

Inner

די סקרנתם אותי, אפשר כבר לנסות?

"בזמנך החופשי", הם אומרים לי, ואנחנו צועדים לכיוון החדר השני במשרד. שם, ליד הקורקינט של שיאומי איתו הם נעים בחדווה ברחבי הבסיס, נמצאים מספר זוגות של משקפי מציאות מדומה, הם מסבירים לי כי מדובר בדגם היקר ביותר של משקפי מציאות מדומה, עם מסך איכותי במיוחד, קצב של למעלה מ-60 פריימים בשניה, וכמובן שמכשיר כזה צריך לשבת על מחשב ממש חזק. וגם את זה יש, גם זה כמובן.

כותב השורות 'נלחם' | צילום: דו"צ

בצד, אני מבחין באפוד שמשקלו כמשקל האפוד הצבאי, עליו יש מספר חיישנים חכמים שאמורים להעניק ללוחם המדומה מגוון תחושות – החל מתחושת כאב עזה אותה אמורים הלוחמים לחוות במקרה של פצע ירי, עבור בתחושת כאב קלה שתיגרם ללוחמים במידה והם יגעו בקיר וירטואלי, וכלה בתחושה שמזכירה מאוד גשם המטפטף על הגוף. כי מה לעשות שהצבא פעיל גם בחורף, ועדיף שגם באימונים החיילים ירגישו קצת גשם, גם אם האימון נערך במשרד עם מפזר חום.

משיקולי נוחות אני מעדיף לוותר על האפוד, מן הסתם חייל מדומה לחייל מדומה לא חייב ללבוש את כל ה'שמונה בגדים'. אני שם את משקפי המציאות המדומה, לרגע אחד אני לא רואה כלום מסביבי, ואז אני רואה את הסמליל של FutureLabs (פיוצ'רלאבס) – שמה של המעבדה לפיתוח הסימולטורים שבה אני נמצא.

לאחר כמה שניות התמונה מתבהרת, ופתאום אני מוצא את עצמי נמצא בלב רחוב ערבי. הכל נראה כל כך אמיתי, החל מעמודי החשמל, סורגי החנויות, המכונית שמזכירה באופן חשוד 'סובארו אברייכים', ואפילו מנשר קטן בערבית שמתנופף לו ברחבי הרחוב. קצת לאחר מכן אני שומע רעש מעלי. אני מרים לרגע את הראש ורואה מטוס צבאי שטס מעלי, מה שמזכיר לי שאני בכלל במשימה ואין לי זמן לבזבז.

ברקע אני שומע קול שמסביר לי איך 'הולכים' במציאות המדומה. אני מתחיל ללכת, אך בשלב מסויים אני רואה כעין רשת תכולה-שקופה שנמצאת כחצי מטר מלפני. מסבירים לי שזה בעצם הקיר האמיתי של החלל שבו אנחנו נמצאים, כך שאם אלך יותר מדי קדימה אני לא אקבל מכה במציאות המדומה – אלא מכה במציאות האמיתית. לא מומלץ. מסבירים לי גם, שכאשר האימון נערך לצוות של משימות כאלו ואחרות, הרי שהחלל הפיזי שבו הם נמצאים מותאם לצרכים המבצעיים שלהם; כך שהם לא יתקלו בקירות אמיתיים, אלא מקסימום באלו הווירטואליים.

אני ממשיך ללכת ברחבי הרחוב, עד שאני רואה דלת. אני מנסה לפתוח אותה, כשלתדהמתי היא אכן נפתחת. אני חולף בשקט על פני צעיר ערבי שצופה בנאום חוצב להבות של עוכר ישראל בגבורה חסן נסראללה, לפני שאני ממשיך בדרכי אל גרם מדרגות שמוביל אותי למנהרה ארוכה בעלת מספר פניות. אני פונה באחת מהן, ומגלה צמד אקדחים. כתוביות מורות לי לקחת את האקדחים. אני מזיז את הידיים שלי לכיוון שבו אמורים להיות האקדחים, לתדהמתי הם נענים לי. אני מקרב את האקדח שאני אוחז בידי השמאלית לכיוון הפנים שלי, כדי לראות אותו מקרוב, והוא אכן נראה אמיתי לגמרי.

חיסולים… | צילום: דו"צ

בשלב זה אני רואה מולי שלש מטרות. כשולף מומחה אני עוצם עין אחת, מכוון אל מרכז המטרה וסוחט את ההדק הוירטואלי. פגיעה ישירה. אני מרוקן את המחסניות של שני האדקחים, עד שכל המטרות נופלות שדודות. כן יאבדו כל אויבך ה', ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

לאחר שחיסלתי את כל המטרות, נראה שהמשימה הושלמה וחיש מהר הורדתי את משקפי המציאות המדומה, בחזרה אל המציאות האמיתית. נוכחתי לדעת שדי נחמד במציאות האמיתית, אבל גם נוכחתי לדעת שהמציאות הוירטואלית שיוצרים בפיוצ'רלאבס קרובה עד כמה שניתן למקור.

כעת אני פונה אל חיילי המציאות האמתית, ואומר: תקשיבו, נראה שיצרתם כאן מוצר מעולה שיכול היה להימכר גם בחנויות משחקים, מה שמביא אותי לשאול – מה עם המשכורת שלכם? הבנתי שאנשי הקבע לא מרוצים מתנאי השכר שלהם….

כאן החיוכים היו זהים. הרצוג מתנדב להסביר: "את האמת, בחברות הייטק אזרחיות אנחנו יכולים לקבל היום שכר גבוה פי ארבעה ממה שאנחנו מקבלים כאן, ובכל זאת אנחנו לא עוזבים לשם. למה? כי כאן יש חשיבות גדולה מבחינה בטחונית למה שאנחנו עושים. אנחנו לא עושים את זה בשביל הכסף אלא בשביל המדינה. בפרט שאם אנחנו נעזוב, לא יהיה מי שיעשה את זה במקומנו".

אבל רגע, אם הצבא מכיר בזה שהפעילות שלכם חשובה, אז למה יש כאן רק שלושה חיילים ולא שלושים חיילים?

"קודם כל זה לא פשוט להגיע לפה", אומר הרצוג, "אתה יודע שהצבא עובד לפי תקנים, בשביל כל תקן נוסף אנחנו צריכים לעבור פרוצדורות מאוד מסובכות, וזה עוד אחרי שהצבא מבין את החשיבות של המוצרים שלנו. אמנם לטווח הארוך יש לנו תכנית התרחבותית שתיקח את הצוות שלנו כמה צעדים קדימה, אבל אני משער שיקח קצת זמן עד שהדבר יקרה בפועל. מה שכן, בזמן הקרוב ממש אמור להגיע לכאן חייל נוסף בשירותו הסדיר. גם כאן מדובר במישהו שיש לו רקע קודם בתחום, אבל הוא לא קיבל אף הנחה בדרך לכאן. נתנו לו משימה ממש לא פשוטה שיעשה בזמנו החופשי, כדי לראות אם הוא מתאים לתפקיד. לקח לו שבועיים להשלים את המשימה, אבל הוא עשה אותה לבסוף ובהצלחה."

"אנחנו כן רוצים להגיע למצב שיש כאן מספר חיילים סדירים שיעשו את הדברים בפועל ואנחנו נפקח עליהם וננהל אותם, אבל כאמור הנושא נמצא כעת בהליכים מול דרגים בכירים בצבא. אני משער שזה יקרה מתי שהוא, הרי בכל זאת לא נישאר כאן לנצח", הוא מסיים בחיוך.

בשורה התחתונה, אין ספק שגם ב-2019 אין תחליף לאימונים השוטפים שמתקיימים בשטח הלא קל. חייל לא יוכל לקיים את הטירונות הקרבית שלו בעודו חבוש במשקפי מציאות מדומה מתחילת הטירונות עד מסע הכומתה. אך יחד עם זאת, כאשר ישנו צורך ספציפי בהכרה ולמידה של שטח מסויים לצרכים מבצעיים, הרי שהסימולטורים שמפתחים בפיוצ'רלאבס עוזרים מאוד לכוחות הביטחון להגיע לתוצאות מצויינות. וזאת בצורה שמייעלת את המערכת מצד אחד,וגם לא דורשת יותר מדי משאבים מצד שני, לפחות בהשוואה לתקציב הביטחון האדיר.

Inner

כתיבת תגובה