אוכלים בחוץ || והפעם: אנטריקוט עסיסי בהר חוצבים

מסעדת אנטריקוט | צילומים: מאיר שרון ויח"צ

קצת היסטוריה

שמעון אסרף הוא מסעדן ידוע. 25 שנה חלפו מאז שפתח לראשונה מסעדת יוקרה עבור המגזר החרדי. רבים ניבאו לו כישלון: כמה חרדים כבר מסוגלים לשלם מאות שקלים עבור סטייק? תהו הספקנים. היום, כשמסעדות חרדיות צצות כמו פטריות על החומוס ואפילו מקבלות ציונים גבוהים ממבקרים שלא נמנים מהמגזר הדתי-חרדי, כולם מבינים שהוא צדק ובגדול.

מתסכל מאוד

עד לפני כמה שנים היה מתסכל לגלות שבעוד בחו"ל ישנן בכל ריכוז דתי חרדי עשרות מסעדות מהדרין – דווקא בישראל היה קשה למצוא מסעדות מהדרין, ועוד בשריות. עכשיו גם לנו יש, וכפי הנראה יהיו עוד הרבה…

רשמנו בווייז

הכתבנו לווייז מסעדת אנטריקוט הר חוצבים. לשמחתנו יש חניה בשפע ומזג האוויר הירושלמי האיר לנו פנים גם בחודש אוגוסט. הנוף, אגב, נפלא.

הלכנו על ארוחת ערב מוקדמת

את שעת ההגעה כיוונו לחמש אחר הצהריים. שעה מצוינת לארוחת ערב מוקדמת ובאופן יחסי המסעדה ריקה. זה אפשר לנו לבחור מקום שאנחנו מעדיפים, וכל המלצרים היו פנויים עבורנו.

חיפשתי מלצר

קראתי על מלצר בשם יוני ביקורות ממש טובות באינטרנט. חיפשתי אותו, והוא אכן מצדיק את מה שנכתב אודותיו… וזה לא רק בגלל שהוא נותן שירות מצוין, כי באמת כל הצוות מקסים.

אז פשוט שאלתי אותו ישירות… ו-כן, הוא אוהב את העבודה, הוא ותיק בתחום והוא לא רואה את זה כמשהו שעושים כהשלמת הכנסה אלא כעבודה קבועה.

לפני שמתיישבים

הייתי מאוד רוצה לפגוש את המעצב של המסעדה. הפאר – אירופאי. המושבים והכורסאות מהממים ביופיים ונוחים באותה מידה. עיצוב בר היין העצום עוצר נשימה, אפילו השירותים ושני האולמות לאירועים פשוט מדהימים. המלצה שלי: בקשו מהצוות לעשות סיור, לא תתחרטו.

הגענו זוג וילד, ולמרות הכל בחרנו שולחן עגול שמיועד למשפחה. האולם רק התחיל להתמלא, וניצלנו את המצב לבחור איזה שולחן שאנו מחבבים. פשוט, כך יש יותר מקום בשפע לסלטים ולאוכל וכך אנחנו אוהבים.

בחירת המנות

ביקשנו לעמוד בתקציב בסביבות ה-500 שקלים, ולכן היינו חייבים התייעצות. כאן נכנס יוני לתמונה. הוא הצליח להבין אותנו, יותר ממה שאנחנו הצלחנו להסביר לו…

שמנו עין על מגש בשרים זוגי (418 ₪) שיהיה מגוון, ללא עצמות ושנוכל לשבוע גם ללא נטילת ידיים. יחד עם יוני בחרנו את מיקס הבית, שכולל אנטריקוט פרגית, קבבוני טלה וכבד בסילאן. אחרי התייעצות נוספת עם יוני הוא יעץ לנו לעבור לכתף מספר חמש, במקום האנטריקוט. זרמנו.

בינתיים…

עד שהאוכל יהיה מוכן, הגיעו הסלטים והפרנות. הכל נאפה במקום. ויתרנו כאמור על נטילת ידיים, ויצאנו לטעימת סלטים (מצורפת תמונה). את חלק מהסלטים אהבתי יותר וחלק פחות. זוגתי לעומת זאת אהבה את מה שהעדפתי פחות, ולא הרבה זמן חלף עד שהצלחות התרוקנו. בלי שנבקש הם הוחלפו בחדשות (ללא עלות).

המנה העיקרית

אחרי המתנה סבירה (שבה עסקנו בניתוח העיצוב המדהים של המסעדה אז לא שמנו לב כמה זמן זה ארך…), הגיעה המנה העיקרית. היא כללה שפע של בשרים שהיה קשה לסיים. הכתף היה רך מאוד וטעים, בכלל התיבול של כל האוכל לא חזק (ותמיד אפשר לבקש חריף…) ומאוד אהבנו את התוצאה.

הקבבונים היו פשוט בקר אמיתי, ללא תוספות וזה הורגש. הפרגיות היו מעולות והכבד בסילאן נאכל עד תומו כולל הרוטב שנותר בצלוחית ההגשה…

ההערה היחידה שיש לי לפעם הבאה: לבקש את הבשר הרבה יותר חם.

יחד עם המנה העיקרית הוגשו תוספות חמות: אורז, תפו"א וירקות מאודים. רק את הירקות טעמתי, ואם רק הייתי מסוגל, הייתי מבקש עוד…

מנה אחרונה

הקינוח הוזמן על ידי הבן. בחרנו קראנץ' שוקולד (69 ₪. ראו תמונה) שמגיע עם גלידת וניל. אני פחות התחברתי, הילד התענג מכל רגע.

המוזיקה

במענה לשאלתנו, אמרו לנו שהמוזיקה נבחרת בקפידה וגם היא מאושרת ע"י המשגיחים של הבד"ץ… לנו זה היה מאוד חשוב. כשבהמשך ביקשנו לשנות את הפלייליסט, זה קרה מיד. כל הכבוד.

שתיה

אני לקחתי סאן פלגרינו (32 ₪) וזוגתי הזמינה מים מינרלים (16 ₪).

פינת הטיפ

את הבילוי המשותף חתמתי במשרדו של המנכ"ל, ואת מה שאמרתי לו אכתוב כאן: להנגיש לציבור שאינו מתפשר על כשרות מהודרת, ארוחות גורמה בשריות – זו שליחות לחיים. אני מקווה מאוד שהוא ייקח את הדברים שלי ברצינות ויפתח עוד מסעדות כאלו באיזור תל אביב והצפון…