העירייה פרסמה מכרז מבלי שבכוונתה להתקשר עם הזוכה

כרמיאל. צילום: פלאש 90

רבים מבעלי העסקים מכירים את התופעה המכוערת הזו. קניינים ומתחרים שאינם מוכנים להשקיע בשיעורי בית, מפרסמים מכרז דמה שמטרתו לעמוד על המחירים בשוק ותו לא. המתמודדים במכרז אינם יודעים שאין להם סיכוי לזכות בו משום שהוא לא יותר מאשר פיקציה. הם משקיעים זמן בהכנת המפרט והצעת המחיר בלי שיש סיכוי שהם יקטפו את הפירות.

בשוק הפרטי מדובר במעשה מכוער ומי שנתפס פעם אחת במכרז דמה יתקשה לקבל הצעות במכרז הבא שיפרסם. אבל הסיפור הבא הוא סיפורו של גוף ציבורי וליתר דיוק של עיריית כרמיאל שבחרה לפרסם באמצעות החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי מכרז כאמצעי לאיסוף נתונים שיאפשרו לה לפרסם מכרז אמיתי בעתיד.

תחילתו של הסיפור בשלהי שנת הכספים הקודמת. או אז פרסמה העירייה בקשה להצעות מחיר עבור עבודת גינון ותחזוקה. חברות שהגישו הצעת מחיר חיכו לתשובה מוועדת המכרזים של העירייה אך זו בוששה להגיע. מה שכן הגיע הייתה מודעה של העירייה עצמה ובו אותה בקשה כמעט אחת לאחת. המעניין הוא שהמכרז החדש התבסס, לדברי אחת החברות, על המכרז הקודם שפורסם, כזכור, על ידי החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי.

החברה שהגישה את הצעת המחיר הזולה ביותר החליטה לא לוותר ופנתה לבית המשפט בתביעה נגד העירייה שעשתה צחוק כאשר פרסמה מכרז מבלי שהייתה לה כוונה להתקשר עם הזוכה בו. החברה פנתה לבית המשפט לעניינים מנהליים וביקשה לבטל את המכרז של העירייה ולהכריז עליה כזוכה במכרז המקורי תוך שהיא מציינת כי שבועיים לאחר פרסום המכרז החדש קיבלה הודעה כי זה הקודם בוטל.

לחברה היו מספר טענות נוספות כשהמרכזית שבהן היא שההחלטה לבטל את המכרז הקודם פגומה שכן גזבר העירייה לא נוכח בדיון שהתקיים בעניין. העירייה לא טמנה ידה בצלחת והבהירה כי בהתאם לנוהל המכרז הראשון לא הייתה לה כל חובה לקבל אף לא אחת מההצעות שהוגשו בו. יתרה מכך טענה העירייה, הרי החברה התובעת עצמה ניגשה גם למכרז השני ולא טענה דבר על ביטול הקודם.

לסיכום טענה העירייה כי אין מקום להתערבות של בית המשפט בהליך מנהלי שחסך לה, לדבריה, כמעט מיליון שקל. טענה נוספת שהעלתה העירייה התייחס לטענה ששני המכרזים שווים. העירייה טענה שיש שינוי מהותי מהמכרז הראשון.

נשמע הגיוני, לא?

אלא שבית המשפט לא סבר כך. השופטת ברכה בר-זיו קבעה כי העירייה התנהלה שלא כראוי תוך שהיא מטיחה ביקורת חמורה בנתבעת. לדברי השופטת, עירייה יכולה לבטל מכרז ולערוך חדש ובלבד שישנם שינויים מהותי בין השניים. כאן, קבעה השופטת, לא היו שינויים שמצדיקים את ביטולו של המכרז הראשון.

למעשה, קיבלה השופטת את הטענה לפיה העירייה ביקשה לקבל אומדן מחירים באמצעות פרסום המכרז הראשון מבלי שיהיה בדעתה לבחור באי מי מהמתמודדים בו. לדבריה, העירייה חרגה מהנוהל התקין ופעולותיה נעשו שלא בתום לב. לסיכומו של דבר, קבעה השופטת כי המכרז השני בטל וכי על העירייה לערוך מכרז חדש וחייבה את העירייה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 25 אלף שקלים.