לא תאמינו! המרפסות שבנה הקבלן קרסו, אך הוא יצא זכאי

אילוסטרציה. לבניין אין קשר לידיעה. צילום: פלאש 90

לבית הדין לממונות הוגשה תביעה כנגד קבלן בנין. התביעה עסקה ברשלנותו לכאורה במהלך הבניה, שבעטיה צנחו כמה מרפסות מהבניין אל תחתיתו, וגרמו שם לנזק כבד לכלי רכב ולרכוש. בעלי הרכבים והרכוש התאגדו לתבוע את הקבלן בשל אחריותו על הבניה הלקויה שנעשתה על ידי עובדיו.

תחילה ניסה הקבלן להתנער מאחריות ישירה לנזק ולטעון כי לא הוא זה שביצע בפועל את העבודה אלא פועלים תושבי השטחים. לדבריו, אין לו מושג על מיקומם ופרטיהם, ועל כן אינו חייב לשאת בתוצאות רשלנותם.

ואולם, באי כוח הנתבעים טענו כי לא ניתן לפטור את הקבלן בטענה זו, שכן דברים מפורשים הם בתלמוד בבלי בבא מציעא קי"ח ע"ב: החצב שמסר לסתת וכו' כולם חייבים בנזקי האבן שנפלה, וכן בשולחן ערוך חושן משפט סימן שפ"ד, ובספרי ההלכה והראשונים, שנזקים שהתרחשו בשל רשלנות בבניה, מיוחסים אל כל שרשרת הפועלים עד הקבלן עצמו. משכך, על הקבלן לשאת באחריות לרשלנות פועליו, לכל הפחות באופן חלקי.

בשלב הזה לכאורה נדחו טענותיו של הקבלן ופסק הדין היה אמור לחייבו לשאת בתוצאות נזקי הרשלנות. אך לפתע פנה הטוען הרבני של הקבלן לדיינים ואמר: סבורני כי בכל זאת צריך כבוד בית הדין לזכות את מרשי, וזאת משום שהאסמכתא שהביאו התובעים לשיטתם מדברת רק על אבן שעדיין לא חוברה אל הבניין ובשלב זה נפלה והזיקה. לא כן בנידון דידן, כאשר המרפסות כבר היו מחוברות לבנין, ומוגדרות חלק ממנו. בזה פקעה חובת השמירה אשר הייתה מוטלת על הקבלן, היות והלכה פסוקה היא, שאין חיוב שמירה בקרקעות, כפי שמופיע בשולחן ערוך חושן משפט סימן ש"א. בסופו של יום, טענתו של הטוען הרבני הביאה לכך שבית הדין דחה את התביעה ופטר את הקבלן.