השוק או הרגולטור?

פירות וירקות בתפזורת | צילום: leonori, שאטרסטוק

משרד האוצר מנסה להניע רפורמה בשווקי התוצרת החקלאית, שמשמעותה העיקרית היא פתיחת השוק; בתחילה ליבוא של פירות וירקות, ובהמשך ליבוא של בשר ועופות. שנים רבות נעשו ניסיונות לפתוח את שוק החלב לתחרות, אך כולם עלו בתוהו – וכרגע נושא זה איננו על הפרק.

יש פנים רבות לשאלה אם לפתוח את השוק ליבוא של פירות וירקות. המצדדים בכך טוענים שהתחרות תביא לירידת המחירים הגבוהים של תוצרת זו; שרוב מדינות המערב עברו רפורמה דומה; שזו דרישה של ה–;OECD ושמועצת הלול, התאחדות החקלאים בישראל ומועצת החלב צברו כוח רב מידיי, והן כופות התנהלות כלכלית מרוכזת ורודנית שהייתה מתאימה לשנות ה-50 של המאה הקודמת. המתנגדים לפתיחת השוק ליבוא זה טוענים שהמחירים בארץ סבירים ביחס לשאר מדינות ה-OECD, ושאת המחירים של התוצרת החקלאית קובעות הרשתות הקמעונאיות בריווח מופלג. מעבר לכך, הם טוענים שתהיה פגיעה אסטרטגית במדינה אם היא תהיה תלויה בתזונתה במקורות מחו"ל. כמובן, יש להביא בחשבון גם את הפן החברתי של אובדן מקומות פרנסה ואת הפן הציוני של עיבוד אדמת ישראל על ידי איכרים עבריים.

לדעתי, שאלת היבוא של פירות וירקות פותחת צוהר לשאלות בסיסיות יותר, שיבוא הפירות והירקות הוא רק חלק ממנה: שאלת התערבות הממשלה בכלכלה, והשאלה האם רק שיקולים כלכליים צריכים להכריע בסוגיה זו. כבר עתה מסבסדת המדינה את החקלאים בעלות משוערת של חמישה מיליארד ₪ בשנה, יש פיקוח מחירים על תוצרים רבים, ומוטלים "מסי מגן" המקשים על יבוא שיפגע בתוצרת המקומית.

לדעתי, בשאלות כלכליות על ההחלטות להתקבל, קודם כול, על בסיס כלכלי, ורק לאחר קבלתן יש לסייע באופנים שונים לאנשים שנפגעו מהן. גם את הטיעון הנשמע מפי המתנגדים לרפורמה בדבר החשיבות האסטרטגית בשמירה על החקלאות המקומית יש לבחון לאור העובדה שכמעט אין מדינה בעולם שאינה תלויה ביבוא מבחוץ של אנרגיה או של מזון, ולבטח, מדינה קטנה כמו ישראל, שגם עתה מייבאת כמויות אדירות של קמח ושל מוצרי יסוד אחרים, לא תוכל להגיע למצב של כלכלה אוטרקית, שאיננה תלויה כלל ביבוא מבחוץ. גם אם ניקח בחשבון את מצבה המיוחד של ישראל שיש עליה איומים רבים, ושכמעט כל אספקתה מגיע דרך הים והאוויר (ולכן קל יחסית לנתקה מהם), עדיין השיקול של עצמאות המשאבים ההכרחיים לקיום איננה ריאלית, ואיננה צריכה להכריע בשיקול של הכנסת תחרות למשק.

למרות שיש יצרנים המעדיפים רגולציה של מחירים (כיוון שבמקרה זה עליהם לשכנע רק פקיד אחד שיש להעלות מחירים, ולא את קהל הצרכנים האנונימי), לא ניתן להתעלם מכך שריכוז הכוח הרב שניתן בידי ארגוני החקלאים השונים פוגע גם בהם. כידוע, הוגדרו בזמנו מכסות לייצור של מוצרים שונים, כגון ביצים וחלב, ומי שחורג מהן נקנס (היו שהעדיפו להשמיד את תוצרתם מאשר לספוג הקנסות), מונו מקורבים לתפקידים רבי כוח ושכר, ונקבעו המחירים לצרכן. ההגנה על החקלאות באמצעות מכסי מגן מקשה על היצוא, מאחר שפעמים רבות היא פוגעת בהסכמי הסחר עם מדינות שונות. אולם ללא ספק, הנפגע הגדול ביותר מהעדר תחרות הוא הצרכן, שבהכרח מתפשר על איכות המוצר ( המוצרים הטובים ביותר מיועדים ליצוא), ומשלם עליו מחיר גבוה. פתיחת המשק באופן מוחלט (תהליך ממושך הכרוך בהשתחררות כוללת ממורשת הכלכלה הסוציאליסטית ששלטה בו בשנותיה הראשונות של המדינה) תוביל בהכרח להורדת המחירים, גם אם – לפחות בהתחלה – ייהנו ממנה הרשתות הקמעוניות. באמצעות רגולציה ואכיפה תוגבר לאט לאט התחרות, ירדו המחירים, יועשר מגוון המוצרים, ותעלה איכותם. אומנם, הרפורמה תפגע בפרטים מסויימים, אך התועלת הכללית תגבר על כך, ועל לכל אדם שייפגע, יהיה אחר שייהנה מן הרפורמה. מה גם, שהכנסת תחרות תשפר את התוצרת המקומית. עם זאת ברור שיש לסייע לאלה שייפגעו מן הרפורמה באמצעות הורדת המוסרות המקשות עליהם להתחרות עם יבוא; כמו הורדת המכסים על המים, הקצת מים רבים יותר לחקלאות, הורדת המע"מ, וכדומה.