העיר החכמה: פרטיות המידע בעידן הדיגיטלי

איסוף מידע בדרכים מגוונות. עיר חכמה | צילום: מדריך הרשות להגנת הפרטיות

בכל פעם שחברה פושטת רגל והנושים עטים עליה להוציא ממנה את מה שניתן, כדי להציל את כספם ולו באופן חלקי, אני נזכר בילדותי כשאחת החנויות הגדולות במרכז בני ברק פשטה את הרגל בגלל ניהול כושל.

ילדים היינו בדרך חזרה מהתלמוד תורה. משאיות חנו אחת על השנייה במרכז הרחוב ופועלים רצו כמטורפים והעמיסו מכל הבא ליד. בשעת ערב מאוחרת או אולי למחרת – אינני זוכר בדיוק – נכנסנו לחנות שהייתה פתוחה, פרוצה, ואנשים הסתובבו בה חופשי.

החנות הגדולה שהייתה עמוסה תדיר במוצרים מהרצפה ועד התקרה, הייתה מרוקנת לגמרי, חלק מהמידוף נעקר גם הוא באכזריות מהרצפה ומהקירות, חוטים היו פזורים באזור הקופות ושקעים התדלדלו מהקיר בצורה מסוכנת.

מה יקרה כשחברה חיצונית לשירותים עירוניים תפשוט רגל ונושיה יעוטו עליה? לאיזה ידיים יתגלגל מאגר המידע שנאסף על התושבים, על ההרגלים העירוניים שלהם, על המסלול שהם עושים לעבודה, לקניות, לפנאי. מאות אלפי שעות של הסרטות ממצלמות הפרוסות בעיר. מידע מדויק על המצב הכלכלי של הנעזרים בשירותי הרווחה או המבקשים הנחה בארנונה.

נושא אבטחת המידע למאגרי המידע הנאספים על התושבים בעיר החכמה מעסיק מאוד את הרשויות כמו גם את המשתמשים עצמם.

מחקר מעניין שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Urban Studies בחן את דפוסי השימוש של תושבי תל אביב בכרטיס ה'דיגיתל' שהזכרנו בכתבה הקודמת. עורכות המחקר פרופ' טלי חתוקה והדס צור מהמעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל-אביב התבסס על סקר שנערך בקרב כמה מאות מתושבי תל אביב בנושא הכרטיס החכם.

מסתבר, שחתך הגיל הצעיר 18-34 השתמש במידה פחותה בשירותים העירוניים הכרוכים בשימוש כרטיס הדיגיתל, לעומת חתך הגיל הבא 35-54. הסיבה הפתיעה מאוד, אבטחת מידע!

הדבר חזר על עצמו גם בחתך לפי שכונות. דווקא מי שמצופה ממנו ליהנות משימוש בכרטיס דיגיטלי חכם, אינו עושה זאת, משום שהוא מודאג מאיסוף המידע האישי ומהעברתו לגורמי צד שלישי. בשל כך, השימוש בכרטיס ה'דיגיתל' בשכונות הצעירים, דמה מאוד לשימוש בכרטיס בשכונות עם מאפיינים סוציו-אקונומיים נמוכים.

כפי שכתבנו כבר, השימוש בכרטיס ה'דיגיתל' כרוך בהסכמה לאיסוף מידע אישי והעברתו לצד ג'. התושבים בחתך הגיל הצעיר, החי עמוק בעולם הדיגיטל, מודעים מאוד לסוגיות של אבטחת מידע, ונמנעים באופן מודע משימוש בכרטיס התושב.

מאגר אגרון – תמרור אזהרה בוהק

המחוקק נתן את דעתו לכך ובשנת 2006 הוקמה במשרד המשפטים 'הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע' (רמו"ט). עם התקדמות הטכנולוגיה וההסתערות הדיגיטלית על החיים הפרטיים והציבוריים הוחלט על שינוי שמה של הרשות במטרה לשקף את ליבת תחומי פעילותה.

רק לפני פחות משנתיים, בספטמבר 2017 אישרה הממשלה את שמה החדש של היחידה לשמירה על חיינו הפרטיים, 'הרשות להגנת הפרטיות'.

הרשות להגנת הפרטיות, כשומרת הסף של זכויות האזרח בתחום הגנת המידע האישי, מופקדת על הגנת המידע האישי במאגרי מידע דיגיטליים, מכוח חוק הגנת הפרטיות ואמונה על ביצור הזכות לפרטיות. לתכלית זו היא מפעילה רגולציה, לרבות אכיפה מנהלית ופלילית, על כלל הגופים בישראל – פרטיים, עסקיים וציבוריים, המחזיקים או המעבדים מידע אישי דיגיטלי.

בשנת 2006 התרחשה פרשיית 'אגרון', במסגרתה נגנב 'מרשם האוכלוסין של מדינת ישראל' על ידי עובד מיקור חוץ של משרד הרווחה ונסחר באופן בלתי חוקי למטרות רווח. גניבת המאגר הציבה תמרור אדום זוהר מול הרשויות ונוצר צורך לתחום בחומות ברורות ובלתי עבירות את מאגרי המידע של האזרחים.

בסוף 2018 הוציאה הרשות להגנת הפרטיות את מדריך הגנת הפרטיות לעיר החכמה. במסמך ארוך ומפורט הם אומרים בפשטות ש'העיר החכמה' כאן כדי להישאר ולהתפתח ולנו רק נותר להתמודד עם המשמעויות הכרוכות בכך.

לדבריהם, כיום, לא קיימת כמעט עיר גדולה ומובילה בעולם שאינה משתמשת בטכנולוגיה כלשהי לניהול המתרחש בעיר, הביטחון בעיר, הקשר עם התושבים והענקת השירותים העירוניים.

במסמך הם מסבירים כי למונח 'עיר חכמה' טווח הגדרות רחב, כאשר מדינות, ארגונים ורשויות שונות מגדירות אותו באופן שונה. עם זאת, עיקר התפישה מתמקדת בשימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת, ככלי להשגת מטרות חברתיות וכלכליות בעיר.

כלומר, מדובר בתפישת ניהול עיר השואפת להשיג שימוש יעיל במשאבי העיר וכן שליטה ובקרה על הפעילויות בה. כל זאת לטובת: רווחת התושבים, איכות חייהם וביטחונם; הגדלת יעילות ואפקטיביות של גופי העיריה והרשויות הפועלות בעיר; הגברת שגשוג וצמיחה כלכלית ואיכות סביבה וקיימות.

עין רואה, אוזן שומעת וזיהוי פנים

בדומה לרכב האוטונומי בו יש רמות שונות של אוטומציה, מקובל למנות 3 שלבים באבולוציית הערים החכמות בעולם.

עיר חכמה Technology Driven 1.0 – ערים המבקשות למקסם את השימוש בטכנולוגיה לטובת מינוף כלכלי והגברת יעילות ושליטה במתרחש בעיר. לרוב בערים מסוג זה, מי שהובילו את התפתחות ואימוץ הפתרונות היו ספקיות ענק מעולם הטכנולוגיה והטלקום כדוגמת IBM, CISCO וכו' ולא הרשויות המוניציפליות עצמן.

עיר חכמה Technology Enabled, City-Led 2.0 – בשלב זה, הרשות המוניציפלית היא זו שמובילה אימוץ ואף יצירה של פתרונות טכנולוגיים בעיר החכמה, אך כאמצעי לשיפור איכות חיי התושבים המתגוררים בה.

עיר חכמה Citizen Co-Creation 3.0 – שלב זה באבולוציית הערים החכמות הולך ותופס תאוצה כיום כאשר ערים חכמות מובילות בעולם מאמצות מודלים ליצירה משותפת עם תושביהן כדוגמת הערים: וינה, ברצלונה, מדיין ועוד. כלומר, מדובר ביוזמות של יצירת והטמעת פתרונות טכנולוגיים לטובת התושבים, אשר מתחילות מלמטה ועולות למעלה כפי שהסברנו בכתבה הקודמת, תוך מתן דגש על המימד הקהילתי, על שוויון והכלה חברתית וכלכלה מקומית ומקיימת.

הסכנות על הפרטיות גלומות בכל שלב של העיר החכמה. ניקח לדוגמה את נושא המצלמות המוצבות בכל פינה בעיר. לדברי המסמך מצלמות המעקב משמשות ערים בעולם ובישראל במגוון תחומים – החל ממצלמות אבטחה וביטחון המסוגלות לזהות פנים ולנתח דפוסי תנועה בשירות רשויות ההצלה ואכיפת החוק, דרך מצלמות המנטרות תנועת כלי רכב או ממוקמות על גבי כלי רכב ציבוריים למטרות שונות ועד מצלמות הממוקמות על עמודי תאורה ציבוריים ומנטרות תנועה למטרות חיסכון באנרגיה.

אין צורך להזכיר כאן את המשנה באבות, 'עין רואה, אוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים'. הדברים ידועים ומוכרים. הבעיה במערך המצלמות היא ההתפתחויות ביכולת עיבוד הנתונים, דוגמת זיהוי פנים אוטומטי, זיהוי לוחיות רישוי, כמו גם ניתוח התוכן המצולם למשל, ניתוח דפוס נהיגה או התנהגות במרחב הציבורי והעובדה כי ישנה תפוצה רחבה של התופעה בערים בכל העולם, מעצימות את פוטנציאל הפגיעה בפרטיות הטמון במצלמות, ומחדדות את תחושת המעקב וניטור פעולות התושבים.

מערכות הבינה המלאכותית, משלימות את היכולת של המצלמות ולאחרונה פרסמנו על כוונת רשת פוקס להתקין בחנויות הרשת, את הפלטפורמה של חברת 'פרישיאייט' המספקת תובנות ייחודיות עבור כל לקוח בזמן אמת. הדבר נעשה באמצעות מצלמות, טכנולוגית זיהוי פנים מתקדמת ויכולות בינה מלאכותית, במטרה לספק ללקוח שירות אישי מותאם להעדפותיו וצרכיו.

הסכנה: 'האקינג' על מאגרי המידע

ומה קורה כאשר מותקנות מערכות דומות במרחב הציבורי? כיצד נתמודד עם פונקציות מיוחדות של מצלמות מעקב הכוללים: טכנולוגיות זיהוי פנים ודפוסי הליכה, טכנולוגיית ניתוח תנועה ושפת גוף, צילום תרמי/אינפרא-רד, טכנולוגיית תיוג צילומים מתוחכמות ו/או הצלבה עם מאגרים נוספים.

מדובר בטכנולוגיות המסוגלות להפיק מידע הנחשב לבעל פוטנציאל סיכון גבוה לפרטיותם של תושבי העיר, אולם אין אפשרות לברוח מכך. אם במרחב הפרטי אנחנו יכולים לבחור שלא להיכנס לרשת חנויות העושות שימוש בטכנולוגית זיהוי פנים, במרחב הציבורי אנחנו כלואים.

השירותים העירוניים הניתנים באמצעים דיגיטליים, אינם מאפשרים לנו לברוח ממסירת מידע אישי הנאסף עלינו בכל עת. כשהמידע מסונכרן עם כלל המערכות העירוניות הפועלות בעיר, מדובר בלא פחות מפצצת מידע שעלולה להתפוצץ לנו בפנים.

הפיצוץ יכול לבוא ברמה המקומית, בה המאגר נפרץ ומידע אישי זולג למרחבי הרשת. או באמצעות פריצת סייבר מרוכזת, כדוגמת מתקפת הסייבר הגלובלית חסרת התקדים בהיקפה שפגעה במאי 2017 באלפי מחשבים במאה ארצות וכמעט שיתקה את מערכת הבריאות בבריטניה ואת ענקית המשלוחים פדקס.

כדי לסבר את האוזן ואת המוח, נזכיר כי באסיה לדוגמה נפגעו בתי חולים, בתי ספר ואוניברסיטאות. הפגיעה הקשה ביותר הייתה בבריטניה, שם פונו חולים מבתי חולים ומרפאות, כיוון שהצוותים לא יכלו להשתמש במחשבים לצורך טיפול ומאות ניתוחים התבטלו. בספרד נפגעה במתקפת הסייבר חברת התקשורת הגדולה טלפוניקה. בפורטוגל ובארגנטינה נפגעו חברות תקשורת. בארה"ב היה מספר פגיעות קטן יחסית. ברוסיה נפגעו משרד הפנים והבנק הגדול במדינה SBERBANK. משרד הפנים במוסקבה הודיע, כי אלף ממחשביו נפגעו במתקפת הסייבר.

כלומר, הסכנות הן מבית ומחוץ וכדי להתמודד עם נזקים עכשוויים ועתידיים, מפרסמת הרשות להגנת הפרטיות, הוראות ברורות להגנת מאגרי המידע והחוק קובע עונשים ברורים בכל הנוגע לעבירות בתחום הגנת המידע. יחד עם זאת הם חוזרים ומזהירים את האזרחים לדאוג בעצמם לשמירה על פרטיותם ולשחרר לרשויות את המידע הרלוונטי בלבד.

הם מדגישים שבעולם הדיגיטלי המתפתח הזכות לפרטיות מאותגרת מתמיד. לדעתם, הפרטיות היא לא מותרות ולא מיועדת רק ל'מי שיש לו מה להסתיר'. הזכות לפרטיות שייכת לכל אחד והם מנסים לעשות הכל כדי שהיא תישמר גם בעולם דיגיטלי מתפתח.

התפתחות העיר החכמה בעולם

מדינת ישראל כולה מכילה כ-9 מיליון תושבים המפוזרים בלמעלה מ-100 רשויות מקומיות מהצפון ועד הדרום. אך בעולם הרחב מספר זה מתכנס לעיר מקומית עם מערכת ניהול עירונית אחת (!). על פי המחקרים עד שנת 2030 יהיו בעולם 41 "גלובל מגה סיטיז" – ערים שמכילות 10 מיליון תושבים או יותר.

העיר החכמה במקומות אלו היא הכרח ושונה לגמרי מעיר בישראל עם כמה עשרות או מאות אלפי תושבים. אתר telecomnews קיים ראיון עם אלדר טוזמוחמטוב, מנהל מעבדת החדשנות של עיריית מוסקבה, המדורגת ראשונה מבין הערים האירופיות באימוץ ציבורי של שירותים דיגיטליים, מדורגת במקום שני באירופה עם מספר רב של יישומים חכמים בעיר, שנפרסו ע"י רשויות העיר, ומובילה במחקר האו"ם על פיתוח ממשל אלקטרוני.