קסם טברייני על הצלחת: ביקור במסעדת "סול" שעל הטיילת

משהו טוב עובר על עולם הכשרות. יותר ויותר מסעדות מהדרין מצליחות להגיש חוויה קולינרית ברמה גבוהה, גם במקומות שבהם בעבר היה קשה לדמיין כשרות מהודרת. ואם מישהו היה צריך הוכחה לכך, מסעדת "סול" בלב הטיילת של טבריה, מספקת את התשובה המשכנעת ביותר.

טבריה, חום, כינרת – ורעב גדול

הפעם, ירדנו לעיר הצפונית הקסומה בלי יותר מדי תכנונים. טבריה, עם החום, הכינרת והקסם הפשוט שלה, תמיד מעלה חיוך. אבל כמו תמיד, מגיע הרגע שבו הרעב מכריע – וצריך למצוא מקום טוב באמת. שמענו על "סול" – מסעדת בשרים ודגים עם כשרות מהודרת של הרב לנדא, הממוקמת בלב הטיילת – והחלטנו ללכת לבדוק.

חנייה, מזגן ואווירה

חניון ממש מאחורי המסעדה הבטיח חנייה קרובה, ולשמחתנו מצאנו מקום בקלות. אולם, היציאה מהמזגן של הרכב אל 38 מעלות בצל בטבריה הייתה מפתיעה. כניסה זריזה פנימה חשפה עולם אחר לחלוטין – נעים, ממוזג ואפילו מרגיע. האווירה בפנים פשוטה אך מכובדת, שלווה ונטולת יומרות. והעיקר, המיקום על הטיילת מאפשר לספוג ולחוות את הקיץ הטברייני במלוא עוצמתו.

שקט שלפני הסערה הקולינרית

אני אוהב להתחיל לאט, לא ממהר להזמין, אלא קודם לחוש את המקום. ביקשתי בקבוק מים (12 ₪) ועברתי באיטיות על התפריט. התפריט, המודפס על דף כהה עם למינציה, משדר את האווירה הלא מתיימרת של המקום – זו לא מסעדת שף מפוארת, זו טבריה – ואני לגמרי מתחבר לזה. עד ששותפיי לארוחה הגיעו, עלה בי זיכרון ישן ממלון טברייני שכבר לא קיים, אבל עם אוכל בלתי נשכח. אני זוכר ששאלתי את הטבח מה הסוד, והוא לחש לי: "זה הקסם הטברייני". הקסם הזה בהחלט נוכח גם כאן, ב"סול".

שירות עם נשמה טבריינית

השירות במסעדה היה מצוין. "אייל" הטבח, שיודע לצאת מהמטבח מדי פעם ולבדוק שכולם מרוצים, יוצר חוויה אישית ונעימה שפשוט עושה חשק לחזור.

העיקר: מה אכלנו?

התלבטנו בין בשרי לדגים – ולבסוף בחרנו בבשרי. את הדגים נשאיר לפעם הבאה, מה שאומר שחובה לחזור, אולי כשיהיה פחות חם… ואז אולי נוכל לשבת בחוץ. הגענו רעבים, ולכן דילגנו על הראשונות ומגוון סלטי חומוס מעניינים, והלכנו ישר לעיקריות.

סלטי הבית (קטן 85 ש"ח, גדול 110 ש"ח): מוגשים עם פיתות. הסלטים היו פשוט מצוינים – שומר עם אגוזים ("ולחשוב שאני בדרך כלל לא מחבב שומר…"), סלט עגבניות חריף, חציל מהמם, חמוצי הבית. דווקא הטחינה לא הייתה מתובלת במיוחד, אך עדיין פתיחה מרעננת ומעוררת תיאבון.

תבשיל קדירה (110 ש"ח): אסאדו מתקתק, רך ונמס בפה. הוגש על מצע פירה. מנה מדויקת שהתחסלה מיד – ללא ספק מנה ראשונה בדירוג שלנו.

אנטריקוט (185 ש"ח): עשוי למופת. עסיסי, לא מתובל מדי ורק מעט מדי שומן. גם כאן הקרדיט לטבח, שנראה שאוהב את עבודתו ועושה אותה באופן יוצא מן הכלל. מנה חזקה מאוד, שהגיעה למקום השני.

פרגיות (89 ש"ח): הפתעה נעימה. פשוטות, אך מתובלות בצורה כל כך מדויקת, שאי אפשר היה להפסיק לאכול. משביעות מאוד.

מעורב ירושלמי (99 ש"ח): מכיל כבד, חזה עוף וטחול. תיבול חזק. אישית פחות התחברתי – כנראה פחות מתחבר למרקם של חזה עוף, אבל מי שכן – ייהנה.

הזמנו גם צ'יפס (35 ש"ח) ושתייה (15 ש"ח) – השלימו את הארוחה בלי הפתעות מיוחדות.

חוויה טבריינית שלמה

החוויה במסעדת "סול" בטבריה הייתה הרבה מעבר לארוחה – היא שילבה טעמים מקומיים, שירות יוצא דופן ואווירה חמימה של עיר שכולה קסם. זו מסעדה טבריינית מהודרת עם אוכל מעולה, שמצליחה לשלב בין פשטות לאיכות גבוהה. אי אפשר שלא להתאהב באנשי המקום, בגישה שלהם ובאכפתיות האמיתית הניכרת בכל פרט. והבונוס – הכינרת שנמצאת ממש במרחק נגיעה. זו לא רק ארוחה, זו חוויה שלמה, מקומית, ישראלית ו… טבריינית אמיתית.