איגוד לשכות המסחר תוקף בחריפות את חוק התחרות ופתיחת היבוא

חיתולים בסופרמרקט | צילום אילוסטרציה: יונתן סינדל, פלאש 90

איגוד לשכות המסחר יוצא בחריפות נגד הצעת החוק לקידום התחרות בענף המזון אותו מוביל בימים אלה משרד הכלכלה. מדובר בחוק שכבר הוצא מחוק ההסדרים ושמטרתו להגביל את יכולתם של יבואנים לייצג, באופן חופשי, מותגים מובילים. בנייר עמדה ששלח איגוד לשכות המסחר למשרד הכלכלה טוענים באיגוד כי מדובר בחוק מפלה, מנוגד לעקרונות היסוד של הכלכלה החופשית וספק אם יביא בכלל להורדת מחירים.

הצעת החוק מבקשת להגביל את הייצוג של יצרנים גדולים ובינונים על ידי ספקים גדולים. הכלל הנורמטיבי, שמבקשים לעגן בתיקון לחוק, הוא שספק מזון גדול יכול לייצג רק יצרן גדול אחד. הצעת החוק מאפשרת חריג לכלל ולפיו ספק מזון גדול יוכל לייצג בנוסף ליצרן גדול וגם יצרנים בינוניים נוספים ובלבד שנתח השוק של כל אחד מהיצרנים, הגדול והבינוניים אצל אותו ספק מזון גדול, לא חוצה את הרף של  50%.

בנייר העמדה של איגוד לשכות המסחר, שהוגש השבוע למשרד הכלכלה, טוען עו"ד שלומי לויה, סמנכ"ל ממשל ומשפט של האיגוד, כי הצעת החוק פגומה בשלושה מישורים: במישור העקרוני במובן של דריסת עקרונות יסוד של שוק חופשי ומדיניות תחרותית מעבר למה שקבוע בחוק התחרות הכלכלית ובחוק המזון; במישור המעשי שכן היא לא תקדם שום הורדת מחירים ושום הקלה על הצרכן, אולי דווקא להיפך; ובמישור תפיסת יסוד בסיסית של מדיניות כלכלית, שצריכה לעודד תחרות תוך הכנסת יותר שחקנים ויותר יצרנים על פני הכיוון המוצע בהצעת החוק של הגבלה של מספר שחקנים והגבלה של מספר היצרנים. יש להסתפק בעקרונות החלים כבר היום על פי חוק התחרות וחוק המזון. באיגוד אומרים כי התיקון המוצע הוא חלק מתפיסה קיצונית פופוליסטית, שתוצאתה היא אי הפעלת הוראות חוק קיימות וחיפוש דרכים פסולות להשגת מטרה ראויה. 

באיגוד לשכות המסחר טוענים כי הצעת החוק מתעלמת לחלוטין מהמאפיינים הייחודיים של שוק המזון והטואלטיקה בישראל (דרישות רגולציה ייחודיות, כשרות ועוד) ואינה מביאה בחשבון את העובדה שבמרבית המקרים המחירים בישראל מוכתבים מראש על ידי היצרנים הזרים כחלק מתמחור גיאוגרפי בינלאומי שמבצע היצרן בחו"ל. "שלא נתבלבל, הצד החזק במערכת היחסים בין היצרן הזר לבין היבואן המקומי הוא היצרן הזר. היצרנים בחו"ל מבצעים עבודת מחקר יסודית גלובאלית לפני שהם מתמחרים את מחיר המכירה לנציג שלהם בכל אזור גאוגרפי", כותבים באיגוד. 

פגיעה בזכות הקניין

באיגוד לשכות המסחר אומרים כי הצעת החוק פוגעת קשה בזכות הקניין של החברות, שההסכם שלהם לייצוג יצרנים הוא קניינם. "מדינת ישראל מבקשת לפגוע בקניין זה שלא על פי מבחני פסקת ההגבלה (שכן ניתן להשיג את האמצעי – הורדת יוקר המחיה בתחום המזון והטואלטיקה בדרכים אחרות, פוגעניות פחות) ועל כן דין הוראה רגולטורית זו הוא בטלות. הוראת חוק רגילה לא יכולה לפגוע בהוראת חוק יסוד, הנמנית על מעמד נורמטיבי עליון הימנה. אין בהצעת החוק שום אזכור לפיצוי להם זכאים אותם ספקים גדולים בגין אותה פגיעה קשה בזכות הקניין. מי יפצה את אותם עסקים על השקעה רבה בפרסום, פתוח, שיווק והפצת המוצר? במקרים רבים אותם עסקים בנו בישראל את המוניטין של המותג הרלוונטי בהשקעה כספית לא מבוטלת. ועתה מבקשים להוריד את השקעתם או חלק ממנה לטמיון ללא כל פיצוי. אין זה צודק, אין זה סביר, אין זה הגיוני. 

אפליה בין יצרנים ויבואנים

הצעת החוק מפלה בין יבואנים לבין יצרנים מקומיים, שעה שהיא מאפשרת לספק גדול שהוא גם יצרן בינוני לספק גם את מוצרי היצרן הגדול ואת המצרכים שהיצרן המקומי מייצר בעצמו בעוד יבואן שהוא ספק גדול מוגבל לאספקת מוצרי יצרן גדול אחד. אפלייה זו יוצרת תחרות בלתי הוגנת בין היצרנים המקומיים לבין היבואנים. למעשה, הצעת החוק מבקשת לפורר את ההתנגדות במגזר העסקי באמצעות אפלייה בין סגמנטים שונים שלו. 

 חקיקה פרסונאלית פסולה 

בנייר העמדה כותב עו"ד לויה כי "מדובר בחקיקה פרסונאלית, שמטרגטת חברות ספציפיות במשק. עקרונות בסיסיים של חקיקה הם שהיא איננה ייעודית כלפי חברות כאלו או אחרות, אלא קובעת נורמה כללית שאמורה לחול כלפי כולם. החקיקה המוצעת תלכוד ברשתה לכל היותר 3-2 חברות גדולות במשק – עליהן תשפיע במיוחד – שלאחר מאמצים רבים הצליחו במרחב התחרותי במשק ותפגע בהן מתוך אמונה שהגבלת יבואנים ופירוקם מהמותגים מצליחים שלהם היא הכלי היחיד שיביא בהכרח לכניסת יבואנים אחרים ובאמצעותם יוזל המחיר לקמעונאי ובהמשך לצרכן, הנחה שספק רב אם עומדת במבחן המציאות". 

הגבלת ייצוג יצרנים

 ההצעה עלולה להביא להקטנת מגוון המוצרים שזורם לישראל. חשוב להבין עוד שהיצרן הבינלאומי בחו"ל איננו מוכן להעביר ייצוג של מכירת מוצריו לכל יבואן. יש לו רשימה של דרישות מהנציג המקומי, שייתכן שיהיה מאוד קשה ליבואן קטן וגם בינוני אחר לעמוד בהם. כך למשל, כיום דורש היצרן הזר מהיבואן המקומי להחזיק מגוון ומלאי רחב של מוצרים של היצרן, לא רק את המוצרים שזוכים בנתחי המכירות הגבוהים ביותר, המוצרים המצליחים. כמו כן דורשות החברות הבינלאומיות מהיבואן הישראלי להחזיק מלאים; להתחייב למינימום של הזמנות. היבואן המקומי מחויב בהשקעה גדולה של מערכות CRM ושירות לקוחות, אוטומציה, בקרת איכות ועוד. כל אלו מתרגמות לעלויות של מיליוני שקלים. לא כל אחד יוכל לקחת השקעה כבדה כזו על עצמו. החברות הבינלאומיות לא מוכנות לעבוד עם כל יבואן מקומי והתוצאה עלולה להיות פגיעה במגוון המוצרים שהצרכן הישראלי נהנה מהם.  בנוסף, הצעת החוק מתעלמת כליל מהעובדה שבמרבית השווקים במזון וטואלטיקה השוק נשלט על ידי הייצור המקומי. למעשה, היצרנים המקומיים והמותג הפרטי מהווים כ-90% מהמכירות של 100 המותגים הנמכרים ביותר, שאינם כוללים מזון טרי. "לא ראינו תקדים להצעה מסוג זה ולהתערבות כה גסה של הרגולטור בשוק הפרטי. המדינה לא אמורה לחלק את מותגי המגזר הפרטי לקווטות ולקבוע איזה נתח שוק יחזיק כל עסק. המדינה צריכה לעודד את התחרות, לטפל ברגולציה שתהיה יותר תחרותית, אבל היא לא יכולה לקבוע רף של הגבלת ייצוג של יצרנים" אומרים באיגוד. 

הפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות 

הצעת החוק מבקשת להתערב בדיעבד בכלכלת השוק – היינו פירוק חברות ממותגיהן, כשיהיה עליהן לבחור איזה מותג של איזו חברה הן מעדיפות להמשיך לייצג ועל איזה לוותר.  לא בכדי הרף הקיים להתערבות בדיעבד, להבדיל מהתערבות מראש (כגון בדיקת מיזוגים) הוא גבוה בהרבה גם ברמה הכלכלית וגם ברמה המשפטית. ההסכם עם היצרן הוא זכות קניינית של העסק. עתה מבקשים לגדוע זכות זו, כשאין כל ביטחון שהמהלך יוביל בפועל להגשמת המטרה, הוזלת מחירים. והפגיעה הבלתי מידתית בחופש העיסוק, כשלא מאפשרים לשחקנים במגזר העסקי להגשים ולממש את חופש העיסוק במלואו ומותירים אותם עם חופש עיסוק נכה (מכסה שאותה אין לעבור) וזאת עוד בהוראת חוק רגילה, שסותרת הוראת חוק עליונה ממנה. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהמטרה – הוזלת יוקר המחיה  – כלל איננה מובטחת ולעניות דעתנו תוביל לעליית מחירים בלתי רצויה כתוצאה מהמהלך, שהוא לא פחות מרעידת אדמה עבור מספר חברות עסקיות מצליחות בישראל. 

עוד נטען כי הרפורמה המוצעת עומדת בניגוד להסכמי הסחר הבינ"ל שמדינת ישראל צד להם:  ההגבלות הדרקוניות, אליבא דאיגור לשכות המסחר, המוצעות במסגרת הצעת החוק, בהיותן מפלות לרעה את היבואנים וכפועל יוצא מכך את היצרנים הבינלאומיים לעומת השחקנים המקומיים ולכן מהווה אמצעי מגביל במישרין, או לכל הפחות בעקיפין על הייבוא לישראל. הגבלות אלה מהוות אמצעי שווה ערך להגבלות כמותיות אשר אסורות במסגרת הסכמי הסחר החופשי של ישראל עם מדינות רבות. 

מה כן צריך לעשות, לפי איגוד לשכות המסחר, כדי להגביר ולטפח את התחרות?

באיגוד לשכות המסחר אומרים כי יש להמשיך, להכות ולצמצם רגולציה מיותרת שהיא דה פקטו חסם סחר לייבוא ולפשט רגולציה קיימת. התוצאות של הפחתת אותה רגולציה מיותרת הן מחולל תחרות חזק מאין כמוהו ותוצאותיה מוכחות גם בישראל – רפורמת הקורנפלקס, הפחתת תקנים ועוד. הפחתת רגולציה לא רק בהצהרות, אלא בביצוע ממשי. בנוסף, יש לייעל את המונופולים המוחלטים בבעלות המדינה, שממשיכים להשית עלויות יתר על המגזר העסקי בישראל בדגש על נמלי הים. חובה שתבוצע הפעלה מלאה בלתי מוגבלת בזמן של כל רציפי הנמל בישראל. אין להשאיר שום רציף שומם ובלתי מנוצל.  ביחס ליצרנים המקומיים, כל השוואת עלות של מחירים שנעשית בישראל מול חו"ל צריכה להתחיל ולהתמקד במוצרים המיוצרים בישראל בשם היותם בעלי יתרון אל מול הייבוא, בוודאי מאירופה (שכן נחסכות להן עלויות אלו). לדוגמא, מחיר אבקת כביסה בייצור מקומי אל מול מחיר אבקת כביסה במדינות אחרות באירופה, כנ"ל לגבי חיתולים, חלב ועוד. מחירים אלו יהוו את בסיס המחיר לעומת המחיר של המוצר בחו"ל.