הודו כי טוב • מוסר ההשכל של המלחמה בכלכלה השחורה

צילומים: singh_lens, Saikat Paul | שאטרסטוק

לפני כחודש הודיע ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, כי שטרות בעריך 500 ו-1,000 רופי ייצאו מהמחזור בתוך פחות מיממה. הצעד החריג נועד לדברי ראש הממשלה להילחם בהעלמות המס, אבל חודש אחרי, מתברר שהצעד הזה, כמו צעדים נוספים שנקטה הממשלה בדלהי, רק יגבירו את העלמות המס ויהרסו את כלכלת הודו.

הודו וישראל נולדו כמעט באותה שנה. שתיהן מתקרבות לגיל שבעים. הודו מוגדרת הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם עם כמיליארד אזרחים וישראל מוגדרת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, עם קרוב כשמונה מיליון אזרחים (רשמית).

אך בין השתיים הבדל תהומי. בעוד שהתמ"ג לנפש בהודו עומד על כ-6,400 דולר. התמ"ג לנפש בישראל עומד על כ-35 אלף דולר. מעל מחצית מאזרחי הודו מוגדרים עניים והיא נמצאת במקום ה-130 בעולם במדד הפיתוח האנושי בעוד שישראל נמצאת בעשירייה השנייה – במקום ה-18 בעולם (נתוני 2014).

‏■ האזרחים הפקידו כ-480 מיליארד, התורים התארכו והכסף נגמר

■ עשרות הודים שילמו בחייהם את מחיר המאבק בהעלמות מס

הצעד של ראש ממשלת הודו מצביע על מגמה הולכת וגוברת בעולם, שרבים סבורים כי היא זו שהביאה לניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית, והיא גם זו שתערער את הסדר הקיים בעולם בעשורים הקרובים.

הפשיעה תגדל

מעטים בלבד שמים לב לתנודות הטקטוניות שמתרחשות בשנים האחרונות בתפר שבין כלכלה ודמוקרטיה. אגב, גם בישראל. קחו למשל את המאגר הביומטרי, שרבים רואים בו ניסיון ממשלתי לשלוט בחיי האזרחים. אך חמור מכך, המלחמה במזומן, מלחמה שמתנהלת מתחת לפני השטח בנימוק הגיוני של מלחמה בהון השחור, והיא הביטוי הבולט ביותר לתמורות בדמוקרטיה המערבית.

מוקדם יותר השנה הודיעה ממשלת הודו כי כל אישה נשואה שתחזיק תכשיטי זהב במשקל של יותר מ-500 גר', תהיה מעתה תחת עינם הפקוחה של רשויות המס. שוב, בנימוק השחוק של מלחמה בהון השחור. נימוק שהוא ללא ספק מוצדק, גם בהודו כמו בישראל, אבל השלכותיו עשויות להיות קשות במיוחד לכלכלה.

חירות הפרט, חופש העיסוק והחופש לוותר על חשבון בנק, מסגרת אשראי וכרטיס כסף, זהב, פלטיניום ושאר המאפיינים של הדמוקרטיות המערביות, ייפגעו משמעותית כאשר הודו תהפוך למדינת משטרה שעוקבת אחר מספר השטרות שמשך כל אזרח מהכספומט. אבל זה רק הנזק הקטן, המשני. הנזק הגדול ביותר יהיה זה שיפגע אנושות בכלכלת המדינה.

במדינה בה מאות מיליונים חיים בתת תנאים וחלקם אף ללא מים זורמים, מי שמחזיק את הכלכלה על הכתפיים הם אנשי מעמד הביניים. אנשים אלה שיהיו "מתחת לעיניהן הפקוחה של רשויות המס", יעדיפו לרדת למחתרת.

איש עסקים שיחשוש מביקור רשויות המס בביתו ובתיבת התכשיטים של אשתו, יעדיף לא להתלונן במקרה של גניבה שכן אז יידרש לענות על שאלות… הדבר יגדיל את הפשיעה אך יפגע גם בחיי המסחר. אדם כזה יעדיף להרחיב את העסקים בשחור, כדי לא להפוך למטרה בעיני רשויות המס שגם כך אינן מתעניינות במרבית אזרחי הדמוקרטיה הגדולה בעולם.

לאזרחים נמאס

במילים אחרות, באופן פרדוקסאלי, דווקא המלחמה בהון השחור, צמצום המזומן והגברת המעקב אחר בעלי עסקים ממעמד הביניים, יוצרת את הכלכלה השחורה ומרחיבה אותה עוד יותר. דיווחים לא רשמיים של בנקים בהודו בשנה האחרונה מצביעים על ירידה במספר בעלי הכספות הפרטיות…

מי שראה פעם מה קורה לנהר שדרכו נחסמה, מבין את מה שמתרחש כאשר מנסים לבלום בחוסר תבונה את ההתנהלות הכלכלית. בדיוק כמו שהנהר מתחתר ומוצא לעצמו נתיבים חדשים, כך גם האזרחים. ככל שיד השלטון תכבד, הם ימצאו דרכים יצירתיות לעקוף את החוק.

בקרב הכלכלנים יש מי שסבור כי המלחמה צריכה להתמקד בכלכלה שחורה שמממנת טרור, או שמקורה בפשיעה. שם נמצא הכסף הגדול. המלחמה באזרחים שהעלימו כמה אלפי שקלים בשנה, רק תגרום להם להעלים עשרות אלפים.

הודו מוכיחה זאת הלכה למעשה. במדינה בה חיים מאות אלפים ללא חשבון בנק, ללא כרטיס אשראי וללא חסכונות, אין שום טעם להרוס את השדרה המרכזית שנושאת על גבה את המדינה. דווקא הקלות מס עשויות לעודד את מעמד הביניים להצהיר על כל הכנסותיו ולתרום לצמיחה כלכלית.

עליית טראמפ לשלטון, כמו גם השינויים הדרמטיים בפוליטיקה העולמית, הם איתות ברור לכך שהאזרחים מאסו בשיטה הנוכחית. מה יקרה כאן בעשור הבא? אי אפשר לדעת. אבל מניסיון העבר, אפשר ללמוד כי כך בדיוק נוצרות מהפכות בעולם ואחת כזאת כבר החלה בתת היבשת ההודית.