השופט (בדימוס) דוד רוזן קבע: על גורמי האכיפה לאכוף החלטות של ועדות ערר מחוזיות • השופט כתב את הדברים בנוגע לעתירה של אזרח תושב חיפה, שערער על כך שהמחלקה המשפטית בעיריית חיפה נמנעה מהליך משפטי למרות החלטת וועדת ערר מחוזית
דוד שלומוביץ 17.06.2019
השופט דוד רוזן | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט (בדימוס) דוד רוזן, מבקר את הפרקליטות והמחלקה המשפטית בעיריית חיפה, אשר נמנעו מהליכים משפטיים על אף החלטת ועדת ערר מחוזית שהורתה לבטל החלטה של הועדה המקומית, שהיה בה כדי להכשיר בנייה בלתי חוקית.
לנציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (הנת"ם), הוגשה תלונה על ידי אזרח, תושב חיפה, אשר הגיש לפרקליטות ערר על החלטת המחלקה המשפטית בעירייה לסגור תיק חקירה שנפתח בגין תלונה על בנייה בלתי חוקית בגג בניין מגורים. לדבריו, ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה קבעה באופן חד משמעי כי מדובר בבניה בלתי חוקית, ואף לא ניתן להסדיר ולאשר אותה במסגרת הזכויות המוקנות במגרש אשר מוצו זה מכבר.
על אף הקביעה החד משמעית, גורמי האכיפה בעירייה לא פעלו כדי לאכוף את ההחלטה, מטעמים של שיקולי מדיניות אכיפה וסדרי עדיפויות. בתשובת הפרקליטות לנציב נאמר בין היתר, כי הערר שהוגש לפרקליטות על החלטת המחלקה המשפטית בעירייה שלא להגיש כתב אישום בגין עבירות הבניה נדחה, מכיוון שוועדת הערר המחוזית לא קבעה שיש להרוס את המבנה הלא חוקי, אלא להסדיר אותו.
הנציב רוזן לא דן בסוגיית שיקול הדעת של גורמי התביעה, אלא קיבל החלטה בסוגיה עקרונית והיא מעמדה של ועדת הערר המחוזית. הנציב ציין כי "לא לו לקבוע על הליכים משפטיים שהיו ראויים להינקט במקרה זה. עם זאת, יש ליתן להחלטת הועדה המחוזית כוחה ומקומה על פי חוק, כל עוד זו לא שונתה על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת".
הוא הדגיש כי החלטת ועדת הערר המחוזית הינה "בבחינת החלטה של גוף מעין שיפוטי שהכל מצווים לכבדו ולקיים החלטתו". עוד הוסיף כי "משמעות סגירת תיק החקירה ודחיית הערר שהוגש הינה, כי אליבא דגורמי האכיפה, החלטת הועדה המחוזית שהינה בבחינת החלטה של גוף שיפוטי, הייתה כ'לא הייתה'", נכתב בהחלטה.
בעקבות תלונה זאת, המליץ הנציב למנהלת המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי-היועץ המשפטי לממשלה בפרקליטות המדינה, לשוב ולבחון את הצעדים המשפטיים הנדרשים להינקט במקרה זה לנוכח החלטת ועדת הערר המחוזית.
בנוסף, קבע הנציב בהחלטתו כי טענת המתלונן לגבי שיהוי הטיפול בערר מוצדקת.
