התנגשות הציוויליזציות

נמל במקסיקו. צילום: Gerardo C.Lerner | שאטרסטוק

ארצות הברית נמצאת עתה במשבר פוליטי וחוקתי עמוק. לאחר שבתקופת ממשל ביידן נכנסו לאמריקה כשלושה מיליון מהגרים בשנה מהגבול המקסיקני, הציב מושל טקסס מחסומים, סתם פרצות ועיבה את גדרות התיל בגבול. הממשל הפדרלי התנגד לכך, אך מושל טקסס לא התקפל, וזכה לתמיכה של עשרים וחמש מדינות שבהן מושלים רפובליקנים.

גם צרפת וגרמניה סוערות בימים אלה, לאחר שנפשם של החקלאים קצה ביבוא הזול של חיטה ושל מוצרים חקלאיים מאוקראינה וממדינות אחרות. הם חסמו כבישים, ונקטו בפעולות מחאה נוספות כמו שרק הצרפתים יודעים לעשות: שפיכה של דשן פרות במשרדי ממשלה (אפילו החקלאים הגרמנים איבדו את שלוותם, ולא נסעו בטרקטוריהם בשולי הכביש, כדי ליצור פקקים). למרות שמדובר במרחק של אלפי קילומטרים, האיכרים של צרפת ושל גרמניה, והמושלים של המדינות הרפובליקניות בארצות הברית נאבקים את אותו המאבק.

פעם הייתה החלוקה בין ימין לשמאל ברורה; השמאל הוא קוסמופוליטי ודואג לרווחתם של הפועלים ושל האיכרים, בעוד שהימין הוא לאומני וקפיטליסטי, ודוגל בדרוויניזם חברתי. והנה, בחלוף הזמן, השמאל נטש את דאגתו לחלשים, ודווקא הימין הוא זה שנלחם את מלחמתם של המעמדות החלשים ושל מעמד הביניים.

ההגירה האדירה לאירופה הפרוגרסיבית, וההגירה האדירה שאפשר ממשל ביידן, נועדו, בסופו של דבר, לאפשר כוח עבודה זול וזמין דווקא לבעלי ההון, למונופולים, ולחברות הגדולות במשק (זאת בנוסף לפעולות חקיקתיות שמטרתם הגברת כוחם של החברות הגדולות והעשירות, תוך החלשת המשקים הקטנים והפרטיים). כל זאת, כמובן, באצטלה של זכויות אדם ושל קליטת פליטים, אולם בפועל, ברוב רובם של המקרים מדובר בהגירת עבודה של אנשים צעירים חסונים ובריאים, שמשמשים כוח עבודה זול.

בד בבד, גדלה האבטלה בקרב אזרחי אותן המדינות, ומטה לחמם של החקלאים ושל הפועלים נשבר. גם בארץ, דווקא בעלי הכוח וההון תמכו בהכנסת מהגרים, בעוד שהשכבות הנמוכות יותר זועקות על הפשיעה המתגברת במקום מושבם, ועל אובדן מקומות העבודה.

אולם גם זה חלק ממאבק גדול יותר: אחת התובנות מההלם שיצרה מלחמת העולם השנייה הייתה התרחקות מהלאומנות, ורצון להפוך את העולם ל"כפר גלובלי" שבו הגבולות מטושטשים, וכולם חיים ביחד בשלום ובאחווה. שיאה של מגמה זו הייתה היווצרות האיחוד האירופי, חיזוק כוחו של האו"ם, וקיומם של פורומים גלובליים העוסקים בנושאי מדיניות וכלכלה, שבהם משתתפים מנהיגי המדינות החזקות בעולם.

אך לא כולם שותפים בחגיגות האחווה ושיתוף הפעולה הללו, ומדינות נחשלות באפריקה, בדרום אמריקה ובאסיה – מודרות מהן. הפריחה הכלכלית שיצר הכפר הגלובלי הביאה אזרחים רבים מהמדינות הנחשלות להגר למדינות חזקות, והללו שמחו שיש מי שיעשה בעבורן את עבודות הצווארון הכחול. אולם לכל תזה יש אנטי תזה, ובמקביל לגישה זו צמחה גישה לאומנית ומתבדלת בקרב מי ששילם את המחיר המעשי של גלי ההגירה האדירה; עד כדי כך, שנפער בקע בתוך האיחוד האירופי, ופולין והונגריה אינן מוכנות לקלוט מהגרים, וכוחו של הימין הלאומי גובר בחלק ממדינות האיחוד.

אפילו ברפובליקה האיתנה של ארצות הברית, התחילו מושלי מדינות לנהוג במדיניות עצמאית בניגוד לממשל הפדרלי. בממדים היסטוריים מהלך זה עודנו בשלביו הראשונים, ולאט לאט נראה התגברות של גישות לאומניות מחד, והקצנה של גישות פרוגרסיביות מאידך, שיגיעו, כך מסתמן, להתנגשות אלימה בלתי נמנעת.

אגב, רבים מהמגרים לאמריקה דרך מקסיקו הם סינים – במאות אלפים. כחלק מהאסטרטגיה שלה להחליש את ארצות הברית, מעודדת סין הגירה זו, והיא איננה מוכנה לקבל בחזרה את אלה שהסתננו באופן לא חוקי לארצות הברית. בדרך זו סין עוקפת את המגבלה שהטילה ארצות הברית על הגירה מסין – בדיוק מחשש זה.

גם כאן בארצנו האהובה, בליבת המאבק בין ימין לשמאל נמצאת אפוא הסוגיה של רצון להשליט במדינה תפיסה קוסמופוליטית, לעומת רצון להשליט במדינה תפיסה לאומנית – זאת לעומת העבר בו בליבת המאבק בין ימין לשמאל, עמדה הסוגיה של בחירה בין סוציאליזם לקפיטליזם.

ההיסטוריה היא כמו מטוטלת, כפי שאמר הפילוסוף בן המאה ה-18, וילהלם הגל, ונוצרת מתזה, שקמה לה אנטי תזה, אשר יוצרת, בסופו של התהליך, סינתזה. המגמה הקוסמופוליטית נוצרה כריאקציה למלחמת העולם השנייה, ואילו התגברות הלאומיות נוצרה כריאקציה לתפיסה הפרוגרסיבית. לפיכך נראה, שאנו באיבו של מאבק עולמי שישראל היא רק חלק ממנו, שייצור בהמשכו בריתות עולמיות חדשות, יקרב רחוקים וירחיק קרובים. שומה על ישראל לנהוג בעניינים אלה בתבונה ובשום שכל.

לישועתך קיוויתי השם.

הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר “Striking Kosher Gold”