התקשורת הערבית – המגן המרכזי של עזה

ד"ר רועי אמסלם | צילום: מתן נעים

ערוצי תקשורת ונרטיבים מקיימים ביניהם מערכת יחסית הדדית, ומשפיעים זה על זה. הנרטיב שמוצג בתקשורת, קובע את סדר היום ואת התמונות שיצרבו בזיכרון הציבורי. בזירה הפלסטינית, צופי ערוצי החדשות הערביים והפלסטינים המקומיים מקבלים תמונה ממוסגרת, שמדגישה את ההישגים המבצעיים של חמא"ס, בדגש על היקף החטופים המיועדים לשמש כקלפי מיקוח לצד עומק המשבר המתפתח ברצועה.

בערוצי החדשות הערביים והפלסטינים מדווחים בראש ובראשונה על תוצאות ההתקפות הישראליות ברצועה ומשדרים את תמונות הילדים, הנשים והחפים מפשע שנהרגו עד כה בהתקפות מטוסי חיל האוויר. בנוסף, מודגש בתקשורת הפלסטינית המצור הישראלי שהוטל על הרצועה, היעדר חשמל ומים, פלסטינים שנהרגו בעימותים עם כוחותינו בגדה, והיעדר תמיכה ערבית, שבאה לידי ביטוי בין היתר בסגירת מעבר רפיח שבשליטת מצרים בפני העזתיים.

בשלב זה השיח הפנים-פלסטיני הוא בעיקר לאומי. הפגנות של אלפי משתתפים התומכים בחמא"ס התקיימו אתמול בערב במרכזי ערים פלסטיניות בגדה, דוחקות החוצה כל אפשרות לשיח אחר. המנגנונים הפלסטינים, שגם כך נכנסו למערכה הזו במצב מוחלש, מהססים לעמוד מול הפגנות חמא"ס ולהיתפס כמשתפי פעולה עם הנרטיב הישראלי. בשלב זה, הגורמים הפלסטינים הרבים התלויים בכלכלה הישראלית וביציבות שלה שומרים על שקט יחסי. כך גם הנהגת הרשות הפלסטינית ופת"ח. מבחינתם, זהו אינו הזמן המתאים לגנות את חמא"ס או להלין על אובדן הכנסה, גם אם יש בכך פגיעה כלכלית קשה.

הערה נוספת נוגעת להפגנות חמא"ס בערי הגדה. אומנם במצטבר לקחו בהן חלק אלפי משתתפים, אך קיים הבדל דק ומשמעותי בין הפגנות השונות. הפגנה עממית של ציבור הקורא בשבח חמא"ס המסתיימת במספר בודד של זורקי אבנים לעבר כוחות צה"ל מבטאת בעיקר הזדהות ציבורית עם הפלסטינים ברצועה, ומביעה תמיכה בהישג חמא"ס. הדבר שונה מהפגנה שבו צועדים חמושים, המתריסים כנגד משילות הרשות הפלסטינית וצה"ל בגדה. כלל המפגינים אינם נמנים על אוהבי ישראל אך הדינמיקה בכל הפגנה היא שונה והמסר שעולה ממנה לציבור הפלסטיני הוא שונה.

הציפיות של הציבור הפלסטיני בגדה מהנהגת הרשות הן נמוכות. הציבור מבין שמדובר בהנהגה חלשה שיכולת השפעתה על האירועים הוא מוגבל ביותר. ברצועה המצב מורכב הרבה יותר. חמא"ס היא הריבון, ונחלה ב-7 באוקטובר, הצלחה מבצעית, נוראית ואיומה מנקודת המבט הישראלית, שראשיה, ככל הנראה, לא ציפו לה גם בתרחיש האופטימלי מבחינתם.

החגיגות והתפרצות הרגשות הפלסטיניות ביום שבת, נבעו מההצלחה המבצעית, מנקודת מבט עזתית, ומהתקרבות האפשרות שהנה אולי ישוחררו אסירי חמא"ס. הימים שחלפו מאז, חשפו את גודל הכאב והזעם בישראל, התקרבות מבצע קרקעי וצמצום האפשרות לעסקת חילופי שבויים. תמונות השמחה של תושבי הרצועה ביום המבצע, ששודרו שוב ושוב על גבי מסכי הטלוויזיה, התחלפו בתמונות הריסות שכונת רימאל וגופות מאובקות בסג'אעיה ודיר אלבלח.

קשה להאמין שנשמע בעת הקרובה קולות ביקורת ציבורית מהרצועה, נגד המהלך של חמא"ס, גם אם מבצע ישראלי יהפוך את הרצועה לעיי חורבות. חמא"ס ורשתות התקשורת ידאגו שהתמונות ימוסגרו בהתאם. אולי בהמשך נשמע ביקורת פלסטינית פנים-עזתית ברשתות החברתיות נגד חמא"ס, שבימים אלה טרם נתקלתי בה. אלו שישמיעו ביקורת שכזו, ידאגו להרחיק עצמם מסכנה, טרם ישמיעו את דבריהם.

הכותב הינו מרצה בתחום הסכסוך הישראלי-פלסטיני במכללה האקדמית אשקלון ויועץ לשעבר לענייני פלסטינים במנהל האזרחי