חוסכים יקרים, הפכתם למשקיעים בנדל"ן ■ למי אכפת?

צילומים: יונתן סינדל, נתי שוחט, ליאור מזרחי, מרים אלסטר, פלאש 90

בתחילת השבוע התבשרנו כי בנק 'מזרחי-טפחות' מכר לחברת הביטוח 'מגדל' תיק משכנתאות בהיקף של כ-900 מיליון שקל. קצת מזכיר את משבר הסאב-פריים בארצות הברית שדרדר את כלכלת העולם למשבר החמור ביותר מאז 1920.

הנחמה היא שמגדל, שרכשה לכאורה את התיק בכספי החוסכים לפנסיה, בחרה בתיק איכותי יחסית עם הלוואות נטולות פיגורים. במילים אחרות, משכנתאות של לווים בעלי פרופיל אמין. אבל לנו הזכירה הודעת מזרחי-טפחות את משבר האשראי העולמי שהחל בארצות הברית ב-2008.

בשולי הדברים היה קשה מאוד להתעלם מאירוע אחר, פחות תקשורתי, שהתרחש אף הוא במהלך השבוע. בנק ישראל והאוצר הסכימו לתת לגופים המוסדיים את האפשרות להעניק הלוואות לענף הנדל"ן בניסיון לפתור את מצוקת האשראי בענף.

היות והפיקוח על הבנקים חרד ליציבות הבנקים, הוגבלה יכולתם להעניק אשראי לענף על 20% מהיקף תיק האשראי שלהם. היות והם מתקרבים במהירות לרף הזה, נמצא פתרון יצירתי. הגופים המוסדיים, כלומר אלה שמנהלים את כספי הפנסיה שלנו, יוכלו להעניק לענף הנדל"ן אשראי באמצעות הבנקים.

זאת אומרת, הבנקים ישמשו כ"חתמים". הם יבדקו את איכותם של הלווים ויקבעו את רמת הסיכון שלהם ובהתאם, את הריבית שיש לגבות מהם ואת תנאי ההלוואה. מי שבפועל יעניק את הכסף, יהיו – אנחנו – קרי, החוסכים במסלולי החיסכון השונים של הגופים המוסדיים.

למעשה, הבנקים לא ייקחו כל סיכון, למעט עמלות שמנות או פחות. מי שייקח את הסיכון יהיו החוסכים. ירידה במחירי הדירות עלולה להשפיע על יכולת ההחזר של הלווים. מי ישלם את מחיר קריסתו של לווה כזה או אחר? לא הבנקים, תהיו בטוחים.

סיכון עם סיכוי?

את הבנקים אפשר להבין. הם רק רוצים להרוויח וכמה שיותר. את המוסדיים אפשר להבין. הם רוצים להגדיל את התשואות ולמצוא עוד ועוד אפיקי השקעה שיניבו תשואה על תיק החיסכון שהם מנהלים. אבל את בנק ישראל ואת האוצר קשה מאוד להבין.

מדוע? משום שבדיוק כאשר הבועה – בועת הנדל"ן – נמצאת בנקודת רתיחה, הם מזרימים עוד כסף לשוק. ולא מדובר בערבות מדינה, אפילו לא בכספי מדינה, אלא בכספים שמיליוני שכירים מפקידים מידי חודש בקרן הפנסיה שלהם.

ההיגיון שעמד מאחורי הגבלת האשראי של הבנקים לענף הנדל"ן, קרי החשש מפני התפוצצות הבועה שתפגע ביציבות הבנקים, אינה מטרידה אותם כאשר מדובר בכספי החיסכון שלנו?!

גם כך הסיכוי של אנשים בני ארבעים-חמישים לקבל אחרי גיל הפרישה קצבה בגובה השכר הנוכחי שלהם – אפסי. גם על חצי מהסכום אפשר רק לחלום. למה לסכן עוד יותר את הקצבה העלובה שתישאר אחרי גיל הפרישה?

כעיקרון, כניסה לשוק בנקודת הרתיחה שלו, אינה מעשה חכם. אבל היי, מדובר בכספי החוסכים, לא בחשבון הנוסטרו של הגופים שמנהלים את הכספים האלה. אז למי אכפת. למי באמת?