מה אנחנו יודעים על חגים, מנהגים ותרבויות של העובדים שלנו או המנהלים בחברתנו? • מה יכול מנהל ארגון או חברה ללמוד מחג הסיגד אותו חגגו היום בני העדה האתיופית? • ד"ר יעקב צורי בטור מעורר מחשבות
ד"ר יעקב צורי 27.11.2019
ה'קייס'ים בציון הכמיהה לארץ ישראל בטקס חג הסיגד היום | צילום: אולבייר פיטוסי, פלאש 90לפני מספר שנים במסגרת סדנה לפיתוח מנהלים שזכיתי להעביר לקצינים במשטרת ישראל, ערכנו את אחד המפגשים בחג הסיגד. פתחתי את המפגש באיחול מסורתי לרגל החג, ושאלתי את קציני המשטרה אם הם מודעים לקיומו של החג. "בוודאי" ענו הנוכחים והצביעו על היעדרם של הקצינים בני העדה האתיופית מהמפגש, לרגל יום הבחירה שניתן להם על פי חוק. "ומה משמעותו של החג לאתגרים הארגוניים שלכם, מעבר לפולקלור וליום החופש שניתן לבני העדה האתיופית?" המשכתי לשאול, אך בזה הסתכם הידע על החג הייחודי.
בניגוד לביקורת המקובלת ובפרט אחרי פרשת סלמון טקה, משטרת ישראל משקיעה מאמצים רבים – שלחלקם הייתי שותף – לקידום והטמעה של רגישות תרבותית בתהליכי קבלת החלטות בשטח. חברות מסחריות ושאר הארגונים הפועלים בישראל, צריכים להשקיע אף הם בכך ולתרגם את הרגישות התרבותית לדיאלוג עמוק עם בני העדה האתיופית בשדה הארגוני, כדי להעמיק את ההבנה למעשים שיבנו אמון הדדי שיהיה יציב לאורך זמן.
רגישות תרבותית למגזרים שונים בארגון, זאת לא צורת התמודדות עם בעיה, או 'אתגר' כפי שמעדיפים לכנות זאת בעידן הפוליטיקלי-קורקט. להפך, ארגונים צריכים להבין שהמגזרים הם הזדמנות צמיחה לארגונים הפועלים בחברה רב מגזרית כמו בישראל.
זהות תרבותית מובחנת של הפרט, היא דרך מחשבה שמהווה קוד מניע להתנהגות של האדם. ללא הבנה עמוקה ורגישות לכך, שני הצדדים – הארגון והעובד – מפספסים את היתרונות. בעידן הנוכחי, מנהל שמטפח, מכשיר ומקדם עובדים מגזריים, הוא לא "עושה להם טובה", הוא עושה לעצמו טובה, כי זהו כלי ניהולי שמסייע בראש ובראשונה לארגון עצמו.
בחברה המודרנית שמטשטשת את הבדלי הזהויות, דווקא לחג הסיגד יש מאפייני יסוד, שצריכים להיות בסל הכלים הניהוליים של כל מנהיג וארגון. בראיה ניהולית, הערכים של החג הם הכמיהה למנהיגות אותנטית בעלת זהות מובחנת ויציבה, אומץ ונחישות למען הקהילה ולא רק למען הפרט עצמו, חיבור רישתי קהילתי ודרישה לפרקטיות, גם אם זה במקביל לשאיפות גבוהות שלא תמיד באות לידי מימוש מידי.
בני העדה האתיופית ואנשים שחיים בקהילות מסורתיות, מורגלים בדרך חשיבה שמבוססת על אמונה וחכמה אנושית, בניגוד לחשיבה המערבית שמבוססת על לוגיקה. צורת חשיבה והשקפה כזו, מסייעת להתגבר על הפחד מדברים נעלמים ולא ידועים ועוזרת להישאר יציבים וקשובים גם בעידן של אי וודאות. לכן, בעידן הנוכחי – עידן של אי וודאות, חברות וארגונים שיצליחו לשלב ולקדם אנשים מקהילות מסורתיות, יהיו בנקודת יתרון על פני חברות אחרות.
נכון שלעיתים קיימים פערי ידע ופערי תרבות, שמקשים על האדם מהקהילה המסורתית להשתלב בארגונים מודרניים, אך קידום אישי נכון של מנהלים ועובדים כאלה יסייע להם להתגבר על הפערים ולהבליט חוזקות. בסופו של דבר פיתוח נבון שלהם כעובדים וכמנהלים, יתרום משמעותית לארגונים לתמרן בכאוס ולהתמודד עם אתגרי המאה ה-21 – תנודתיות, מורכבות, אי ודאות ועמימות.
סיפורו של חג הסיגד שחל היום, הוא סימבול להתנהגות שלנו – החברה הישראלית – כלפי שאר המגזרים בחברה הישראלית שארגונים ומנהלים בחברה הישראלית עלולים לפספס בגלל אי הבנה תרבותית.
בסופו של דבר, כשמגיע חג הסיגד השאלה שצריכה להישאל, היא לא רק 'איך נסתדר ביום החופש לעובדים יוצאי אתיופיה?' אלא עלינו לשאול למה חוגגים את החג, מה הם הערכים ביסוד החג, ואז נגלה שבדיוק אלו הערכים שחסרים לנו ואנחנו יכולים ללמוד ולחבק אותם. כי ממש לא משנה אם מדובר בקצין במשטרת ישראל, או במנהל של ארגון גדול, כולנו צריכים ללמוד לחגוג את הסיגד.
הכותב הוא ד"ר יעקב צורי, המנהל המקצועי של GO-UP לפיתוח מנהלים וארגונים בציבור החרדי
