לשון הרע לא מדבר אליו

רצו"ב. עו"ד רן שפירא. צילום: נועם מושקוביץ, יח"צ

מטופל, עורך דין במקצועו, שעבר ניתוח לייזר לתיקון הראייה בשתי עיניו, התלונן בפני צוות המרפאה על כאבים וזומן לפגישה עם הרופא המנתח. לטענת המטופל, הרופא לא התפנה לקבלו בשעה שנקבעה, ולאחר המתנה ממושכת עזב את המרפאה בזעם מבלי שנבדק כלל.

בעקבות החוויה הלא נעימה פרסם המטופל את הדברים באחת הרשתות החברתיות. "הייתי אומר לכם ראו הוזהרתם, אך במקרה זה אוֹמַר רק – הוזהרתם" כתב המטופל, כשהוא רומז כי הניתוח שבוצע בעיניו לא צלח, וכי הוא עדיין סובל מכאבים וזקוק למשקפי ראיה. הדברים זכו לתגובות בקרב חבריו של המטופל, ועורכת דין העובדת עמו אף שיתפה אותם בין חבריה.

הרופא מצדו פנה למטופל ולעורכת הדין ששיתפה את דבריו, בבקשה להסיר את הפרסומים בטענה כי מדובר בלשון הרע, אך נענה בשלילה. לפיכך, הגיש הרופא תביעה נגד השניים, בשמו ובשם המרפאה שבבעלותו, על סך כ-280 אלף שקל.

המטופל ועורכת הדין, יוצגו על-ידי עורך הדין רן שפירא ממשרד 'אלמוג-שפירא'. עורך הדין טען בכתב ההגנה, כי הפרסום אינו עולה לכדי לשון הרע ואף הוסיף כי גם לו היה בכך לשון הרע, הרי שהפרסום חוסה תחת ההגנות הקבועות בחוק.

עוה"ד שפירא טען כי האמור בפרסום היה אמת, וכי הדברים נכתבו בשפה ראויה ובתום לב. כמו כן, ציין עוה"ד כי לרשות התובע עמדה האפשרות להגיב בפרסום נגדי דבר שלא נעשה על-ידו. בית משפט השלום בתל אביב קיבל את עמדת הנתבעים ודחה את התביעה, תוך שקבע כי הדברים שפורסמו אין בהם משום לשון הרע, ואף אם היה כזה, היו עומדות לנתבעים ההגנות שבחוק. והרופא אף חויב בהוצאות משפט.

בית המשפט קבע כי המטופל הביע בבירור את דעתו האישית בנוגע לחוויית השירות שהוא קיבל, מתוך מתן דגש לתחושותיו שלו. "אין בתוכן הפרסום משום התיימרות מצד הנתבע לטעון לאמת עובדתית כללית כלשהי, ביחס לכישוריו ולרמת שירותו של התובע כלפי כל לקוחותיו. לקורא הסביר ברור כי מדובר בתקרית אישית ונקודתית, ובעיקר – בדעתו ובהתרשמותו האישית של הנתבע, המבוססת על ניסיונו האישי והחד פעמי", קבע בית המשפט וזיכה את הנתבעים מכל אשמה.

מעניינת העובדה כי בית המשפט רואה בפרסומים אישיים במרשתת, שיח צרכני שיש לאפשרו תוך איזון בין שמם הטוב של ה"נפגעים" לכאורה ובין חופש הביטוי שגובר על זכותם לשם טוב. "אין מדובר בתוכן בלתי סביר או קיצוני. גם אם הדברים עלולים להוות פגיעה בשמם הטוב של התובעים, הם נכתבו במסגרת הבעת ביקורת לגיטימית ובגדר הסביר, ולכן עומדת לזכות הנתבעים חזקת תום הלב".