לא באמת צריך ועדה, ולבטח לא שתיים. הדרך לטיפול ביוקר המחיה פשוטה וברורה | אלא שאם הדברים כה פשוטים וברורים מדוע לא נעשה, במשך שנים רבות, שום דבר היכול לסייע באמת בהורדת יוקר המחיה? מי מרוויח מזה?
עופר נחשון 11.06.2023
יוקר המחיה | צילום אילוסטרציה: יונתן סינדל, פלאש 90כבר היום נחשבת ישראל לאחת המדינות היקרות בעולם, ותל-אביב לעיר היקרה בעולם. אם לא די בכך, התבשרנו בשבוע שעבר שאנו צפויים לגל התייקרויות נוסף.
כמענה לבעיה הקים שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', ועדה לטיפול ביוקר המחיה, וכמענה לוועדה שהקים סמוטריץ', הקים ראש הממשלה בנימין נתניהו ועדה נוספת לטיפול ביוקר המחיה. כפי שנהוג לומר, אם הרופא הראשון לא יהרוג אותך, יעשה זאת השני… או כפי שנהוג לומר, הגמל הוא סוס שנוצר על ידי ועדה.
לא באמת צריך ועדה, ולבטח לא שתיים. הדרך לטיפול ביוקר המחיה פשוטה וברורה – ודאי לכלכלן מעולה כנתניהו. הנה כמה דרכים פשוטות, שהעלו מומחים, העשויות לסייע להורדת יוקר המחיה:
> בכל מוצר יש מרכיבים של דלק (שינוע) ושל חשמל (אגב, מאז שנמצא הגז במחוזותינו מחירי החשמל בעלייה). הפחתת המס על שני מרכיבים אלה תוריד מיידית את יוקר המחיה
> מלחמה במונופולים, ופתיחת השוק לתחרות חופשית ואמיתית
> אימוץ התקינה האירופית, כך שמוצר שנמכר באירופה יוכל אוטומטית להימכר גם בארץ, ללא צורך בתקינה נוספת
> הגבלה על רווחי הבנקים ומיסויים
> הסרת חסמים ביורוקרטיים על יבוא
> מעבר לכך, יש להפשיר קרקעות מדינה לבנייה – צעד שיוריד מידית את מחירי הדיור, ועוד ועוד.
יוקר המחיה בארץ הוא כה אבסורדי, שכן יש מוצרים המיוצרים בארץ, משונעים לחו"ל, ונמכרים שם במחירים זולים משמעותית מאשר בארץ. יוקר המחיה בארץ הוא כה רב, עד שכבר אין קנה מידה של המחיר ההגון למוצר.
אסביר: כל דבר נמדד ביחס למשהו אחר: מהירות ביחס לזמן, זמן ביחס לתנועה, גובה ביחס לחלל, וכוח ביחס להתנגדות. גם מחיר של מוצר מוערך ביחס למשתנים נוספים; כגון, מהירות השינוע ומחירו, מידות, אורך חיי המדף, איכות החומרים והגימור, עלויות נלוות, ועוד. בסופו של דבר, מחירו של המוצר נמדד ביחס למחיר המקובל בשוק. אולם לאחר שאיבדנו את קנה המידה למחירים, הם משתוללים ללא רסן.
נשאלת אפוא השאלה, אם הדברים כה פשוטים וברורים מדוע לא נעשה, במשך שנים רבות, שום דבר היכול לסייע באמת בהורדת יוקר המחיה? מי מרוויח מזה?
מסתבר שיוקר המחיה בארץ מיטיב עם המשפחות הבודדות השולטות בכלכלה כולה. למשל, עליית מחירי הדירות משביחה את ערך הנדל"ן שלהם, הם יכולים לקנות בזול בחו"ל ולמכור בארץ ביוקר, עליית הריבית מאפשרת לבנקים לגבות עוד ריבית על המשכנתאות ועל החובות – ולא לתגמל על חסכונות (אין פלא שמרובות לאחרונה הפרסומות למשכנתאות), חברות הביטוח קונות חובות בזול ועושות מכך כסף רב. רוב מקבלי ההחלטות בארץ נמנים על הנהנים מיוקר המחיה (למשל, אלה המחזיקים בדירות להשכרה), או על אלה החוששים להתעמת איתם פן יבולע להם. לפיכך, הסבירות שהמצב ישתנה, נמוכה. אולם האליטה השלטת צועדת על חבל דק, שכן אם המצב יורע דיו עלול הציבור להתקומם ולמרוד. אי לכך ניכר מאמץ מתמיד להשאיר את הציבור שבע מספיק שלא יתקומם, ועני מספיק כך שלא יסכן את מעמדן של האליטות. אפשר להמר בסבירות גבוהה שמסקנות הוועדות של ראש הממשלה ושל שר האוצר יציעו לציבור, בסופו של דבר, מצופים במקום סירות.
מאז קום הממשלה הנוכחית ניכרת התעסקות בלתי פוסקת בשינויים במערכת המשפט – משני הצדדים הפוליטיים; העלאת הצעות חוק, הפגנות, נאומים, התערבות הנשיא, כתבות וראיונות לתקשורת. בפועל, ההשלכה שתהיה לשינויים במערכת המשפט לאזרח הפשוט הם מינוריים ביחס ליוקר המחיה, המשפיע האופן ממשי וברור על רוב הציבור. ההתעסקות המופלגת בשינויים המשפטיים מסיטה את עינינו מהדברים החשובים לנו באמת. אנו משוסים זה בזה על דברים שרובנו כלל לא מבין את פרטיהם ואת השלכותיהם, במקום לאחד כוחות, ולהיאבק על מה שרלוונטי באמת לקיומנו.
האם יש כאן יד מכוונת?
הכותב הוא מנכ"ל "מלאכת מחשבת, יזמות ואסטרטגיה", מחבר הספר "להבקיע מאה שערים", ומחבר שותף של הספר “Striking Kosher Gold”
