משבר כלכלי כחלון – לבן

מי יישב בקוקפיט? | צילום אילוסטרציה: סטפן גארדי

בואו נציץ לרגע לקוקפיט, לראות מה יש שם, או בעיקר מה אין שם. הזוי.

קצת רקע וגילוי נאות: אחת הסיבות שייחלתי, ועודני מייחל, למפלתו של 'ביבי מלך ישראל' (מלבד שעצם העובדה שהוא מרגיש לו 'מלך ישראל', היא סיבה מספקת למאוס בו) – הייתה בגלל המדיניות הכלכלית שלו. באיזה שלב, כשקלטתי מה הולך לקרות בלעדיו – הבנתי שאריה ומוישה ויענק'ל חייבים ביבי חזק, ודווקא בגלל המדיניות הכלכלית המתועבת שלו.

וואלה, בלבלתי?! מעולה, בשביל זה אני כאן…

טיפהל'ה היסטוריה ומושגים, וחזרנו לקוקפיט:

לחרדים, כידוע, יש זיכרון גרוע במיוחד. לכו לראות איך הם מחבקים את האיש שלא מזמן אימץ לחיקו בחיבוק עז את לפיד, וזרק את החרדים לקרשים – ועכשיו הם מלקקים את סוליות נעליו הלא נקיות במיוחד… אם את מה שקרה לא מזמן הם שכחו, בוודאי שהם לא זוכרים את מה שקרה כשנהנתניהו היה שר האוצר.

ומה שקרה אז, שנתניהו בשם ה'מדיניות הכלכלית הימנית – קפיטליסטית' הרדיקלית שלו – כיסח את קצבאות הילדים, בטענה שזה יגרום לירידה בילודה במגזרים החרדיים והערביים (דבר שאגב בסוף כמעט ולא קרה). גם היום הוא מנופף בדגל השחור הזה, ליד הדגל האדום של החקירות שלו – רק שאולי הפעם דווקא כדאי להקשיב לו.

סוף העולם – שמאלה

נתחיל לעשות סדר: מה זה בכלל ימין ושמאל בכלכלה?

אם ננסה לתאר את זה בצבעים עזים, זה ייראה בערך כך: הימין, הוא תמיד אכזר וחזק, כלפי אחרים, ואפילו כלפי עצמו. הימין הוא לאומני, דתי, ודוגל בכלכלה חופשית, שלא מתערבת לאנשים יותר מדי בארנק. השמאל – הוא 'הומני'. דואג לאויבים, דואג לחלשים (סוציולוגי בלע"ז), ודואג למי שהדת עושה לו קשה בחיים.

במה שנוגע לכלכלה, הימין הוא קפיטליסטי תמיד, וביבי הוא קפיטליסט רדיקלי. המדינה לפני הכול, גם אם לילדים החרדיים לא יהיה מה לאכול. לא לוקחים כסף מאזרח אחד למען השני, וככה הכלכלה תשגשג. כי אם ייקחו לאנשים כסף, וידאגו לשוויוניות – אז אף אחד לא יעבוד, כמו שקרה ברוסיה הקומוניסטית.

וזו בדיוק הבעיה של השמאל. בהכל ובעיקר בכלכלה. השמאל, נוטה בדרך כלל שלא לראות מעבר לאפו. ובעוד הימין מקריב את היחיד למען הכלל, השמאל לא רק מקריב את הכלל למען היחיד, אלא בעיקר מקריב את העתיד לטובת ההווה.

בתחום המדיני, אחרי שמונה שנות אובמה, כמעט אין צורך בהסברים. אובמה כל הזמן אמר 'תנו לי הסכם יפה עם איראן, כדי שאני אסיים את שמונה שנות כהונתי בצורה מרשימה, וכדי שלי יהיה שקט'. ואחריו? אחריו המבול… בדיוק כמו השמאל הנחמד שלנו: שלום, ושלום, ושלום, ושלום על ישראל – גם אם זה יעלה במחיר של עקירת רבבות בתים, ובדמם של אלפי אזרחים.

אבל בעוד שבתחום המדיני אפשר להסתייג, להתווכח, ואולי אפילו להביא ראיות לשני הצדדים – בתחום הכלכלי הנושא אפילו לא מתחיל. בגלל שהעובדות זועקות בעד עצמן: כלכלה סוציאלית = משבר כלכלי. זה מה שקרה ברוסיה הסובייטית, זה בגדול הסיפור של האיחוד האירופי, וזה בדיוק מה שקורה בוונצואלה היום. בוונצואלה למי שלא יודע, היה משטר כלכלי אולטרה סוציאלי, שגרם למדינה להתפרק לחלוטין, ולתושבים לרעב כרוני.

לא הייתה בהיסטוריה כמעט מדינה שפרחה כלכלית עם מדיניות סוציאלית, למעט אחת – גרמניה הנאצית. המדינה הסוציאלית שרצחה בדם קר את זקניה וחוליה.

אז נכון, ביבי הוא לא כוס התה שלנו, וגם אם כן – הרבה ברחשים שטים לנו בכוס הזאת. אבל הוא כבר הוכיח, שכשהוא צריך את החרדים הוא יודע לוותר יפה על הרבה דברים, גם בתחום קצבאות הילדים. אמנם זה נכון שמילה שלו שווה בדיוק כמו מילה של שרה או של יאיר, אבל מה שמעודד הוא שבסיטואציה הנוכחית הוא נושם דרך הריאות של החרדים.

ורגע, זה מה שנוגע לביבי – עכשיו נבדוק מה קורה בצד השני, בקוקפיט.

קוקפיט לא כלכלי

הקוקפיט, למי שלא הספיק להתעדכן, זה קבוצת הוואטסאפ בת ארבעת החברים שבראשות מפלגת 'כחלון לבן'. דרך הקבוצה הזו, הקרויה על שמו ולזכרו של תא הטייס במטוסי הקרב, מתיימרת חבורת הברנשים הללו לנהל את המדינה.